אש יוונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Greekfire-madridskylitzes1.jpg

אש יוונית, הידועה גם בשם אש ביזנטית או אש נוזלית היא אמצעי לחימה שהיה בשימוש האימפריה הביזנטית, ועל פי המסופר הומצאה בידי פליט נוצרי מסוריה אדריכל סורי בשם קליניקוס מהליופוליס.

האש היוונית הייתה חומר הצתה נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה ובים, והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. אוניות ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילונות אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב לצי הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער.

תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה, אך ניתן לשער שהייתה מורכבת מנפט, עטרן וגופרית, מעורבבים בסיד חי וחומרים אחרים. לפי מקור אחר זו הייתה תערובת של גפרית, זפת, אשלגן חנ'קתי (מלחת) נפט וכנראה גם סיד חי. קליניקוס העביר את הנוסחה לקיסר קונסטנטין פוגונטוס כאשר צר על העיר קונסטנטינופול בשנת 673. מרכיבים אלה העניקו לאש היוונית את היכולת לבעור כמעט בכל תנאי, ועל-פי השמועה - אפילו מתחת למים (ליכולת שלה תרם מרכיב משוער נוסף - מגנזיום).

האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך החיים הממושך של האימפריה הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת 672 כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי הנשק המאיימים ביותר של ימי הביניים. מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן.

המתקנים להתזת אש יוונית היו הלהביורים הראשונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברנרד ופאון ברודי, "מרובה הקשת ועד פצצת המימן", מערכות 1966.
  • "טיים ליין" (2003) : סרט מדע בידיוני העוסק בחזרה לעבר. בסרט מתואר מצור, בו מבקשים הנצורים אחר האש היוונית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אש יוונית בוויקישיתוף