א.ת.א. הופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף את"א הופמן)
א.ת.א. הופמן
E. T. A. Hoffmann
לידה 24 בינואר 1776
קניגסברג, פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביוני 1822 (בגיל 46)
ברלין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ernst Theodor Wilhelm Hoffmann עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Friedhof III der Gemeinde Jerusalems- und Neue Kirche עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט E. T. A. Hoffmann עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קניגסברג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סיפור קצר, נובלה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי הרומנטיקה, רומנטיקה גרמנית, ספרות רומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Undine, The Sandman, The Golden Pot, Mademoiselle de Scuderi, The Devil's Elixirs, מפצח האגוזים ומלך העכברים, Master flea עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1809 – יוני 1822 (כ־13 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Maria Thekla Michaelina Hoffmann עריכת הנתון בוויקינתונים
www.etahg.de
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

א.ת.א. הוֹפְמָןגרמנית: E. T. A. Hoffmann;‏ 24 בינואר 1776, קניגסברג25 ביוני 1822, ברלין) הוא שם העט של אֵרְנְסְט תֵאוֹדוֹר וִילְהֵלְם הוֹפְמָן (Ernst Theodor Wilhelm Hoffmann) היה סופר גרמני, מן הבולטים בזרם הרומנטי, משפטן, מלחין, מבקר מוזיקה, צייר וקריקטוריסט. הופמן הוא גם נושא אופרה מפורסמת של ז'אק אופנבך, "סיפורי הופמן".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן נולד בעיר קניגסברג שבפרוסיה המזרחית למשפחת משפטנים. כשהיה בן שנתיים נפרדו הוריו. אביו עבר לאיסטרבורג עם אחיו הגדול, והוא נשאר עם אמו והתחנך על ידיה ועל ידי דודיו, שהיו כולם לא נשואים. הופמן הביע מאוחר יותר צער על הניתוק מאביו. הופמן תיאר את דודו כאדוק ועצור ברגשותיו, ואף כינה אותו, בהתאם לראשי התיבות של שמו של הדוד, אוטו וילהלם, כ"אוֹי וֵי" – O Weh. לעומת זאת, הופמן חיבב מאוד את שתי דודותיו הרווקות, ובמיוחד את הדודה שרלוטה, שאותה כינה "דודה רגליים קטנטנות" (Tante Füßchen). בשל התיאורים, היו שסברו שמדובר באדם דמיוני, עד שהתגלתה עדות לקיומה לאחר מלחמת העולם השנייה.

חבר לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן למד בבית הספר שבמבצר בקניגסברג. שם נקשר בקשרי חברות אמיצה עם חברו לכיתה, תאודור גוטליב פון היפל (1843-1775), אותו הכיר בשנת 1786. פון היפל תמך בו, עודד את רוחו והיה לו כאח בוגר. החברות נשמרה גם בשנים מאוחרות יותר בדרך של חליפת מכתבים, על אף התמרמרותו של הופמן על מה שתפס כהתרחקות מצדו של היפל. למרות שהיו בערך בני אותו הגיל, התקדם פון היפל בקריירה המשפטית שלו מהר יותר, לא מעט בזכות מעמדה של משפחתו. כן זכה לרשת הון ונכסים רבים. בשנים 1809–1813 נותק הקשר. עם זאת, בכל עת שהופמן נזקק לעזרתו, תמך בו חברו מילדות במשלוח כסף ובהושטת עזרה, והוא גם שסעד אותו עד מותו.

ב-1812 שינה הופמן את שמו האמצעי (השלישי) מ"וילהלם" ל"אמדאוס" (Amadeus), כאות כבוד למלחין האהוב עליו, וולפגנג אמדאוס מוצארט. השם וילהלם, עם זאת, נשמר במסמכים רשמיים ואף על מצבתו של הופמן.

הדי "הסער והפרץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחה של "תקופת הסער והפרץ" הגוועת הותירה על הופמן הצעיר רשמים ברורים. בין השפעות התקופה ניתן למנות את היווצרותה של חיבה מוחשית לספרות בגרמניה. יצירות רבות של המאה ה-18, כמו למשל "ייסורי ורתר הצעיר" של יוהאן וולפגנג פון גתה ו"הווידויים" של ז'אן-ז'אק רוסו התוו את הדרך: מעתה זכו להערכה גם ספרים שלא היה בהם מסר חינוכי בלבד. הרומן הבידורי זכה להכשר חברתי. ה"חוויה" באמצעות הספרות קידמה את הדמיון: לחובבי הקריאה הצטרפו חובבי הכתיבה. כל מי שקסמה לו הכתיבה ומצא מוציא לאור, פרסם את יצירתו.

הופמן נפטר בשנת 1822 ממחלת העגבת בה נדבק מוקדם יותר בחייו[1].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האביר גלוק (1809)
  • קדרת הזהב (1814. תר' נילי מירסקי, 1983) – ביעותי ילד וסיפורים אחרים.
  • הרפתקאות ליל סילבסטר (1814, תר' נילי מירסקי, 1990)
  • הנסיכה בראמבילה (1815, תר' אילנה המרמן, 1988)
  • שיקויי השטן (1815, תר' רועי כנען, 2020)
  • איש החול (1816, תר' נילי מירסקי, 1990)
  • מפצח-האגוזים ומלך העכברים (1816. תר' בצלאל וכסלר, 1977)
  • אגדות לילדים (1816)
  • האחוזה (1816, תר' מרדכי אבי שאול, 1978)
  • חבר-המועצה קרספל (1818, תר' נילי מירסקי, 1990)
  • העלמה דה סקודרי (1819, תר' מרדכי אבי שאול, 1978)
  • צאכס הקטן, הנקרא צינובר (1819, תר' רועי כנען, 2011)
  • חייו והשקפותיו של החתול מור (1819-1821, תר' רועי כנען, 2016)
  • מייסטר פרעוש (1822, תר' רועי כנען, 2018)

עיבודים לכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפצח האגוזים ומלך העכברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את סיפורו הידוע ביותר, מפצח-האגוזים ומלך העכברים (Nußknacker und Mausekönig), כתב ב-1816, ועליו ביסס צ'ייקובסקי את הסוויטה לבלט "מפצח האגוזים".

סיפורי הופמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן הוא גיבורה של האופרה סיפורי הופמן שחיבר והלחין ז'אק אופנבך ב-1881. עלילת האופרה מתבססת על ספריו:

קופליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור על איש החול עובד גם לבלט, "קופליה", שעלה לראשונה בשנת 1870 והוא אחד מהבלטים הפופולריים ביותר.

ספר לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחת מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד האופרה של אופנבך, הונצחה מורשתו של הופמן במספר דרכים. בעיר במברג בגרמניה מוענק מאז 1989 פרס ספרותי, פרס א.ת.א. הופמן.

הופמן נחשב כאחד מחלוצי סוגת האימה הספרותית[3].

ליד הבית בו סיים את חייו, בז'נדארמנמארקט בברלין, הוצב שלט בדמותו להנצחת שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "א.ת.א. הופמן" - מתוך: "חייו והשקפותיו של החתול מוּרְרְ לצד קטעי ביוגרפיה של המנצח יוהנס קרייזלר על דפים אקראיים של פסולת דפוס ערוכים בידי א.ת.א. הופמן" (תרגמה מגרמנית והוסיפה סוף-דבר: ליאורה בינג היידקר), מתוך: דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ד'.
  • Francien Markx, E.T.A. Hoffmann, Cosmopolitanism, and the Struggle for German Opera, Brill Rodopi, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
  • Christopher R. Clason, E.T.A. Hoffmann: Transgressive Romanticism, Liverpool University Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
  • Dassia N. Posner, The Director's Prism: E.T.A. Hoffmann and the Russian Theatrical Avant-Garde, Northwestern University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
  • Birgit Roder, A Study of the Major Novellas of E.T.A. Hoffmann, Boydell & Brewer, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
  • Joanna Neilly, E.T.A. Hoffmann's Orient: Romantic Aesthetics and the German Imagination, Legenda, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
  • Abigail Chantler, E.T.A. Hoffmann's Musical Aesthetics, Ashgate, 2006 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא א.ת.א. הופמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joseph W. Lewis. (2010). What Killed the Great and Not So Great Composers?. AuthorHouse. p.328. ISBN 978-1449075842
  2. ^ הספר: איש החול
  3. ^ Horror story, Britannica