אתא
ערך זה עוסק במפעל טקסטיל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אתא (פירושונים).
אתא חברה לטקסטיל בע"מ הייתה מפעל תעשייתי מהראשונים בארץ ישראל, והפעילה רשת לשיווק תוצרתה. המפעל נחשב עד שנות השבעים לגדול מסוגו בארץ ונסגר בשנת 1985.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת המפעל
ראשית רכש אריך מולר שטח של 110 דונם דרומית ליישוב הצעיר כפר עטא (כיום קריית אתא).
בחודשים מאי-יולי 1934, נקדחה בהצלחה באר מים ואחר כך הוקם סביבה "בית הבאר". ביולי נסלל כביש באורך של 1,100 מטרים, שחיבר את שטח המפעל למרכז הכפר. בחודשים אוגוסט וספטמבר נמתחו קווי חשמל וטלפון.
במקביל הוזמנו המבנים בחברת סקודה הצ'כית, שהייתה אמורה לשמש כקבלן-משנה במיזם, וכן פנו בני משפחת מולר לארגונים ציוניים בצ'כיה לצורך גיוס והכשרת עובדים מיומנים למפעל. הם גם הקימו חברת-בת מקומית, בה הוכשרו ועבדו העובדים העתידיים. לעובדים הובטחה אשרת עלייה (סרטיפיקט) בתום ההכשרה.
העובדים הראשונים מצ'כיה הגיעו לשטח המפעל ב-31 בדצמבר 1934 וחיו בתנאי קומונה בצריף אחד שחולק לתאים קטנים רבים, בחצר המפעל. במקביל הוקמו מבני בית החרושת מעבר לכביש.
שם המפעל נגזר משמו של הכפר הערבי שהיה במקום, כפר עטה, וקיבל ראשי תיבות: אריגים תוצרת ארצנו.
בשנת 1936, מנה המפעל 115 עובדים, רבים מהם היו חברי הקיבוצים באזור - משמר הים, עין המפרץ, כפר מסריק ואחרים.
בשנת 1938, מנה המפעל 205 עובדים וניהולו עבר לידי בן הדוד, הנס מולר, שעלה אז ארצה.
[עריכה] המפעל בשנות ה-40
פרוץ מלחמת העולם השנייה גרמה לנתק בין בית החרושת לחברת האם סקודה. המפעל נאלץ לפעול באופן עצמאי, מצד שני הפכה אתא לספק הגדול ביותר של אוהלים, מדים, לבנים וגרביים לצבא הבריטי במזרח התיכון. בזמן המלחמה הייתה ארץ ישראל מרכז חשוב לצבא הבריטי אשר הוצב להגן על המעבר להודו דרך תעלת סואץ. התחבורה הימית (התחבורה האווירית טרם התפתחה) לצורך הובלת האספקה מבריטניה הייתה נתונה למתקפות הצוללות הגרמניות אשר שלטו על נתיבי התחבורה בים התיכון ופגעו שוב ושוב בצי הבריטי. בשל כך צבאות בעלות הברית שחנו במזרח התיכון קיבלו את רוב אספקת המזון והביגוד ממפעלים בארץ ישראל. הייתה זו תקופת צמיחה לתעשייה הארצישראלית ורוב מפעלי התעשייה הוותיקים הוקמו באותם הימים.
הנס ואריך מולר הקימו את חברת הבת לשיווק "טתא", זו הקימה רשת חנויות שמכרו את מוצרי החברה בקמעונאות לצרכנים.
אתא העניקה לעובדיה הטבות סוציאליות רבות: בשטח המפעל הוקמה צרכניה שמכרה מוצרי מזון במחירים מוזלים, העובדים נהנו מבונוסים ונהנו גם הם מרווחי המפעל. בשנת 1942 הוקם גן לילדי העובדים. בנוסף הקימה אתא שיכונים לפועלים - ראשית את "בתי חנה" ואחר מכן את גבעת אתא א', ב' וג'.
בשנת 1946 העסיקה אתא 921 עובדים. המפעל התרחב ומבנים נוספים הוקמו באזור כורדני.
עם הקמת המדינה והקמת צה"ל הפך המפעל לספק הביגוד הראשי שלו.
באותה שנה איבדה אתא את צביונה כחברה משפחתית בעקבות רכישת חלק נכבד ממניותיה על ידי חברת אפריקה-ישראל. האווירה המשפחתית במפעל נעלמה ואת מקומה תפסו יחסי עבודה של עובד-מעביד.
בשנת 1949 מנה המפעל 1128 עובדים ובסתיו אותה שנה פרש אריך מולר מההנהלה על רקע חילוקי דעות עם הנס מולר והקים מאוחר יותר מפעל לחוטי אריגה בנהריה ומפעל טקסטיל בקריית שמונה.
בתחילת שנות ה-50 הפכה אתא גם לספק המרכזי של ביגוד לסקטור האזרחי במסגרת תוכנית הצנע. כל משפחה בישראל הייתה מקבלת הקצבה של נקודות ובאמצעותם רכשה צורכי לבוש בחנויות הרשת (חלק מן החנויות היו בבעלות אתא והשאר פעלו בזיכיון).
[עריכה] שנות ה-50 - מוניטין ואיכות
בתחילה היצור התרכז בבגדי חאקי - הכובע המפורסם, מכנסים וחולצות אשר היוו שם נרדף לתוצרת אתא. בגדים אלו נחשבו לבגדים המקובלים בחברה ומי שלבש בגדים אחרים נחשב לחריג, כלומר יהודי גלותי או סנוב. לפי המקובל באותם הימים, היו בגדי עבודה בצבע כחול כהה, והם נקנו בדרך כלל תמורת תלושים שסיפקו מקומות העבודה. בחנויות הוצעו החולצות למיניהן: הלבנות, התכלת והכחולות בהתאם לגוון החברתי ביישוב.
בחנות אתא היו כל סוגי הביגוד הדרושים ולעתים הייתה אתא משווקת בחנויותיה מוצרים של חברות אחרות, כמו גרביים של לודז'יה. אך גם על אלה היא נטלה את האחריות לטיב ולא הפנתה את הלקוחות לספק.
בהמשך ייצרה אתא גם בגדים בסגנונות אחרים. ידועים היו מכנסי הגברדין, אשר שימשו את הגברים לטקסים חגיגיים.
במודעות של "אתא" הוצגה ססמת החברה: מסורת באיכות ותנופה באופנה. על החלק הראשון של הססמה לא היו עוררים. אשר לחלקה השני של הססמה, לאתא הייתה בעיה: רמת החיים בארץ עלתה, דרישות האופנה הגיעו לרמה גבוהה יותר ואתא לא התאימה את תוצרתה לכך.
רכישת בגדים באתא הייתה חלק מתהליך ההתערות של חלק מהעולים החדשים. בתקופה מסוימת, היה נוהג אצל ילדים ונערים עולים חדשים ולעתים גם אצל נערות, לקנות בלוויית תושב ותיק בחנות אתא את כל הביגוד הדרוש ליום חול, וחולצה לבנה לשבת.
באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 החל המשק הישראלי לקבל שילומים מגרמניה. באזורי הפיתוח בארץ, בעיקר בצפון ובדרום, הייתה אבטלה רבה. שר המסחר והתעשייה דאז פנחס ספיר החליט לעודד הקמת מפעלי טקסטיל. המפעלים היו עתירי עבודת יד והתאימו להעסקת עובדים רבים. כתוצאה מכך גברה התחרות בענף ומצבה של אתא הורע.
בסוף שנות ה-50 הוקם קו לעיצוב וייצור בגדי נשים בשם "ספלנדיד מודל", אך לא זכה להצלחה רבה.
[עריכה] רשת החנויות
רשת החנויות של אתא נוהלה על ידי חברה בת בשם תטא שהייתה בעלת מוניטין טוב בתחום השירות לציבור. זכיין חנות (אם כי היו גם חנויות בבעלות החברה) היה נדרש לקיים תצוגה אחידה של המוצרים - בכל רחבי הארץ תוכן חלונות הראווה היה אחיד. אך המיוחד מכל היה היחס ההוגן ללקוח. במקרים בהם הלקוח קיבל סחורה פגומה, מכל סיבה שהיא, הוא זכה למענה. בקרת האיכות של החברה הייתה מעולה ומי שקנה מוצר של "אתא" היה בטוח בטיבו.
[עריכה] השביתה הגדולה
ב-1956 רצה הנס מולר, מנכ"ל אתא, לבצע פיטורי ייעול במפעל ולהגביל את עליית השכר. באפריל 1956, החל סכסוך עבודה, כאשר עובדי המפעל דרשו תוספות שכר, מעבר לאלו שהנהלת המפעל הסכימה להן. הסכסוך נמשך זמן רב ובמאי 1957[1] פרצה שביתה שעוררה הדים בכל הארץ. השביתה נתמכה על ידי מועצת פועלי חיפה שבראשה עמד יוסף אלמוגי והייתה שביתה גדולה וארוכה.
[עריכה] משנות ה-60 ועד סגירתו
בשנת 1962 נפטר מנהל המפעל, הנס מולר ולמשפחה היו קשיים בניהולו, לכן הוא נמכר לקבוצת משקיעים בראשות טיבור רוזנבאום, שמינתה את עמוס בן-גוריון לנהל את המפעל.
עקב קריסת עסקיו של רוזנבאום ב-1974, מונה למפעל כונס נכסים שווייצרי שמכר אותו בשנת 1977 לקבוצת אייזנברג.
בשנת 1980 החליף דוד ארבל את עמוס בן-גוריון בהנהלת המפעל והיה המנכ"ל האחרון בו עד סגירתו. המפעל התקיים עד לשנת 1985, שבה לאחר מאבק ממושך (שהתדרדר לאלימות) של ועד העובדים בראשות פיני גרוב, נמכר לקבוצת משקיעי נדל"ן בראשות מיכאל אלבין.
על שטח סניף המפעל בכורדני הוקם הקריון, ועל שטח המפעל בקריית אתא הוקמה שכונת מגורים הכוללת מרכז מסחרי גדול.
הסמל היחיד שנשאר מהמפעל הוא מגדל המים, אשר סיפק מים לתעשיית הטקסטיל.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- פרטים נוספים ותמונות של בית החרושת
- אילה רז, מאמר מפורט על חברת אתא והאופנה בישראל מתוך "ילקוט" גיליון 150, נובמבר 1997
- שחר אטואן, אני, אתה ואתא, באתר עכבר העיר, 18 במאי 2010
- שני ליטמן, בוא בד עברי, באתר עכבר העיר, 18 במאי 2010
- שחר אטואן, בן גוריון כפרזנטור - הסיפור של מפעל אתא, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2011
- איתי יעקב, אתא: לא לגזור, לשמור!, באתר Xnet, 30 בספטמבר 2011
- תערוכה אודות המפעל, במוזיאון ארץ ישראל
