אתגר קרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתגר קרת
20 באוגוסט 1967 (בן 47)
Etgar-keret-photo-by-moti-kikayon.jpg
אתגר קרת, 2005
מקום מגורים Flag of Israel.svg תל אביב, ישראל
שנות הפעילות 1992-היום
מקצוע סופר
בת זוג שירה גפן
חתימה Etgar Autograph.png
האתר של אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרת נולד לאפרים ואורנה קרת, ניצולי שואה. הוא נשוי לשחקנית שירה גפן (נצר למשפחת דיין ובתו של יהונתן גפן) ואב לילד.

קרת הוא בוגר התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. הוא מתגורר בתל אביב.

ספרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של קרת זוכים להצלחה גדולה ורבים מהם היו לרבי-מכר בישראל ובחו"ל וזכו לפרסים בינלאומיים. רבים רואים את כתיבתו של קרת כמאפיינת דור שלם של כותבים ישראלים צעירים ובמיוחד את הספרות אשר נוצרה בישראל במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90 של המאה ה-20. הספר הראשון שפרסם, "צנורות" (1992), כמעט ולא זכה להתייחסות. לאחר מכן פרסם את "געגועי לקיסינג'ר" ומשזה הצליח, החלו להימכר מהדורות רבות של "צנורות" אשר יצא בעקבות זאת במהדורה מעודכנת. עקב הצלחתו של אתגר קרת, פרסמו יוצרים צעירים רבים קובצי סיפורים קצרים שניכרו בהם השפעותיו (כמו למשל "כולם מתים בסוף" של אדם מעוז), אך רק מעטים זכו להצלחה כמו זו של קרת. קרת פרסם ספרים נוספים, ביניהם ספרי קומיקס עם רותו מודן ואסף חנוכה.

אתגר קרת הוא מהסופרים העבריים המתורגמים ביותר. ספריו תורגמו ללמעלה משלושים שפות‏[1]. כעשרים מיצירותיו, סיפוריו וספריו תורגמו ויצאו לאור באנגלית, ספרדית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, רוסית, נורבגית ושבדית.

קרת כתב גם לטלוויזיה, לתיאטרון ולקולנוע. בין היתר כתב בשלוש העונות הראשונות של "החמישייה הקאמרית".

קרת מרצה משנת 1995 בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. סיפורו "צפירה", העוסק בניגודים במציאות הישראלית העכשווית, נכלל במסגרת תוכנית הלימודים לבגרות בספרות כמו גם סיפורו "לשבור את החזיר". קרת מפרסם מיצירותיו גם באתר "במה חדשה" המהווה במה ליוצרים חדשים, אף שהפך לסופר בעל מוניטין עוד קודם להקמתו של אתר זה. סרטי גמר של יוצרים צעירים רבים מבוססים על סיפוריו.

סגנון כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתו של קרת נחשבת על ידי רבים פוסטמודרנית, אבסורדית והומוריסטית. היא עמוסת מליצות, קלישאות, סמלים משומשים וחיקוי של ז'אנרים מוכרים מהתרבות הפופולרית, שקרת עושה בהן שימוש אירוני על פי רוב. בדרך כלל משולבת בכתיבתו עגה ושפה יומיומית. זהו מאפיין כתיבה פוסטמודרני, משום שהוא מערער על ההבחנה בין תרבות גבוהה לנמוכה. השתלשלות האירועים נגללת לפעמים מנקודת מבט של ילד או של משקיף מהצד - דמויותיו נמצאות בדרך כלל בשולי החברה ונכשלות פעם אחר פעם. בכתיבתו מובעים געגועים לתחושה של חוסר מודעות המאפיינת עבר נוסטלגי, שאף על פי שהיה פגום מבחינות רבות, אנשים לא היו מודעים לפגמיו. סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

עיבודים ליצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות התשעים היה שותף כתסריטאי של שלוש עונות בתוכנית הסאטירה והמערכונים הישראלית הפופולרית "החמישייה הקאמרית".

בשנת 1997 יצא הסרט "בומרנג" של הבמאי אסף שחר, על פי סיפור קצר של קרת. הסרט זכה בפרס ראשון בפסטיבל סרטים ביפן.

בשנת 2000 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הישראלי "משהו טוטאלי" אשר מבוסס על תסריט אותו קרת כתב.

בשנת 2001 יצא לאקרנים סרט הטלוויזיה "אבא'לה" בכיכובו של שמיל בן-ארי אשר מבוסס על תסריט אותו קרת כתב.

בשנת 2006 יצא לאקרנים גם הסרט ההוליוודי "חותכי ורידים: סיפור אהבה" (Wristcutters: A Love Story) מסוג קומדיה רומנטית אשר מבוסס על הנובלה של קרת "הקייטנה של קנלר".

בשנת 2007 יצא לאקרנים הסרט "מדוזות" - סרט הביכורים של קרת ובת זוגו שירה גפן. הסרט הוצג במסגרת פסטיבל קאן 2007 וזכה בפרס מצלמת הזהב, הנחשב לפרס היוקרתי ביותר המוענק ליוצרים בתחילת דרכם, ובשני פרסים במסגרת "שבוע הביקורת" – אחת התחרויות הנלוות לתחרות המרכזית: פרס הבימוי מטעם איגוד היוצרים הצרפתי ו"פרס המבקרים הצעירים".

בשנת 2009 יצא לאקרנים (בארצות הברית ובאוסטרליה) סרט אנימציה מסוג סטופ-מושן בשם 9.99$ הסרט נוצר בהפקה ישראלית-אוסטרלית, התסריט נכתב בידי אתגר קרת והבמאית טאטיה רוזנטל. הסרט מספר על קורותיהם של דרי בניין משותף, ומשלב מספר סיפורים של קרת.

הפיק עם דב אלפון את הסרט "מה יש לנו בכיסים", שהתקבל לפסטיבל סאנדנס 2013.

שירים ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים פרי עטו של קרת הולחנו והוקלטו על ידי אביתר בנאי, ערן צור והפה והטלפיים.

הנצחה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 זכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו על "מבצע אנטבה המחזמר" אשר כתב עם יונתן בר גיורא. הסרט הקצר "מלכה לב אדום" אשר כתב וביים עם רן טל, זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ובמקום ראשון בפסטיבל מינכן. קרת זכה גם בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ובפרס שר התרבות לקולנוע. כמו כן אתגר קרת הוא אמן נבחר של הקרן למצוינות בתרבות.

ב-14 ביולי 2010, יום הבסטיליה, קיבל אתגר קרת את עיטור אביר מסדר האמנויות והספרות על תרומתו המשמעותית לאמנות ולספרות בצרפת וברחבי העולם. העיטור מוענק על ידי שר התרבות והתקשורת בצרפת.

בשנת 2012 זכה קרת בפרס ניומן המוענק מטעם אוניברסיטת בר-אילן[2].

בשנת 2012, סיים Jakub Szczęsny לבנות עבור אתגר קרת בית בוורשה, בירת פולין, הנקרא "The Keret House" (בית קרת). הבית נמצא בשטח שהיווה בעבר חלק מגטו ורשה. מבנה הבית מיוחד, רוחבו המקסימלי הוא 152 ס"מ והמינימלי הוא 92 סנטימטר בלבד. זהו הבית הצר ביותר בעולם‏[3].

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתגר קרת משמאל עם ג'ונאס קרלסון בשנת 2009

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קריאת אתגר - ניתוח מבחר סיפורי אתגר קרת, מאת מוטי שלגי ורחל סטפק, הוצאת אנקורי, 2002.
  • אביבה קרינסקי, על מצבו הנפשי של האדם בעידן הפוסט-מודרניסטי. הישראלי הנרדף-רודף בסיפור "כל כך טוב". נדפס ב"נפש. רבעון לפסיכולוגיה, לטיפול, לטיפוח רגשי ולחינוך יצירתי" גיליון 7, מאי 2001. אייר תשס"א.
  • גדי טאוב. המרד השפוף: על תרבות צעירה בישראל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997.
  • נורית גוברין, צפירה, על סיפורו של קרת, בתוך השואה בספרות של הדור הצעיר, נדפס בצפון, ג', תשנ'ה 1995.
  • רומן כצמן, געגועים למיתוס : אישיות, אתיקה ואידאולוגיה במיתופואסיס הפוסטמודרני של אתגר קרת, נדפס במכאן, ד', תשס'ה 2005.
  • עידן צבעוני, כי מקומיקס באת ואל קומיקס תשוב : כמה הערות על ספרות הקומיקס של אתגר קרת, נדפס בעיתון 77, 235, תשנ'ט 1999.
  • עדיה מנדלסון-מעוז, סיטואציות קיצוניות זוועתיות וגרוטסקיות ביצירותיהם של קסטל-בלום וקרת, נדפס בדפים למחקר בספרות, 11, 1998.
  • ליזה צ'ודנובסקי, האם קיימים חורים שחורים?, (על פארודיה בסיפורים קצרים של אורלי קסטל-בלום ואתגר קרת, נדפס בעיתון 77, 223, תשנ"ח 1998.
  • גדי טאוב, "על השפה הרזה", רחוב: כתב עת לספרות, 1, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתגר קרת בוויקישיתוף

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתגר קרת באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  2. ^ מיה סלע, פרס ספרותי ראשון לאתגר קרת, באתר הארץ, 18 במרץ 2012.
  3. ^ World's Narrowest House במגזין de-zeen (באנגלית)