אתנארך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אתנארךיוונית: ἐθνάρχης אתנארכס, מבטאים /ˈɛθnɑːrk/) הוא מנהיג פוליטי של ממלכה או עם. מקור המילה ביוונית אתנוס (ἔθνος - שבט, אומה) וארכון (ἄρχων - מנהיג/שליט).

תחילתו של השימוש בתואר "אתנארך" אצל שליטי ממלכות וסאליות במזרח התיכון ההלניסטי אשר לא זכו לתואר מלך והוא שימש גם לאחר השתלטות הרומאים ועד זמן קצר לאחר תחילת תקופת האימפריה הרומית. ייתכן שהשימוש הראשון בתואר נעשה ביהודה, על ידי הורקנוס השני, שהיה גם כוהן גדול.

בנו של הורדוס, ארכלאוס היה האתנארך של טטרארכיית יהודה (בין שנת 4 לפנה"ס ועד לשנת 6 לספירה) ושלט בשטחי יהודה, שומרון ואדום. אחיו, פיליפוס היה טטרארך ("שליט של רבע" - דרג שלטוני נמוך מהאתנארך) בצפון-מזרחה של הטטררכיה ביהודה והוא שלט בשטחי הבשן, הגולן, הטרכון (חבל ארגוב) ואזור פניאס (בניאס). הורדוס אנטיפס שימש באותה תקופה כטטרארך של הגליל והפראה (עבר הירדן).

הביזנטים השתמשו בביטוי באופן גנרי, בתחילה כשם כינוי לאלילים של עמים פגניים, מנהיגי שבטים ברבריים ושליטי ממלכות שמחוץ לגבולות האימפריה. בתקופות מאוחרות יותר באימפריה, שימש השם אתנארך כתואר למפקדי יחידות הזרים שכירי-החרב בצבא הביזנטי.