א-שרק אל-אווסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg א-שרק אל אווסאט
תדירות עיתון יומי
פורמט ברואדשיט
עורך טארק חמיד
נוסד 1978
שפה ערבית
מערכת לונדון
מדינה Flag of Saudi Arabia.svg בבעלות משפחת המלוכה הסעודית
Flag of the United Kingdom.svg יוצא לאור בלונדון

א-שַרְק אל-אווסָטערבית: الشرق الاوسط, שמשמעותו: "המזרח התיכון") הוא יומון בשפה הערבית, היוצא לאור בלונדון מאז 1978 וזוכה לפופולריות רבה בעולם הערבי.

העיתון מודפס באמצעות הלוויין בפרנקפורט, ניו יורק, קזבלנקה, קהיר, ריאד, ג'דה, דמאם, מדינה, דובאי, בגדאד, ביירות ומקומות נוספים. העיתון מפעיל אתר אינטרנט בערבית ואתר נוסף באנגלית. א-שרק אל-אווסט מסקר אירועים ברחבי העולם באמצעות רשת של כתבים הפזורים באירופה, ארצות הברית, אסיה ובעולם הערבי. בנוסף קיים שיתוף פעולה עם העיתונים וושינגטון פוסט, ניו יורק טיימס ולוס אנג'לס טיימס.

העיתון בבעלותו של סלמאן בן עבד אל-עזיז, המשתייך למשפחת המלוכה הסעודית.

אמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו עיתונים נוספים היוצאים לאור בלונדון, נחשב 'א-שרק אל-אווסט' כעיתון אמין ונקי מצנזורה באופן יחסי. עורך העיתון, טארק חמיד, סיפר כי כתבי העיתון חשופים לאיומים ברצח, וכי גורמים המקורבים לשליטי מדינות ערב בכתבי העיתון "כופרים" שמשחירים את שמם ופוגעים במעמדם. בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין בעיראק, נאסרה הפצת העיתון במדינה. העובדה שהעיתון נמצא בבעלות סעודית מסייעת גם היא לאיזון הדיווחים בעיתון, בשל היותה של סעודיה מדינה פרו-מערבית.

עם זאת, פרופ' אייל זיסר טוען כי "בעולם הערבי אין עיתון מהימן, נקי-כפיים וחסר-אג'נדה דוגמת ה'ניו יורק טיימס'".‏[1] ב-2006 פרסמה מונא טחאווי, כתבת העיתון שפוטרה ממשרתה, מאמר בו טענה כי 'א-שרק אל-אווסט' אינו ליברלי כמו שהוא מתיימר להיות, והוא נמנע מפרסום ביקורת על השלטון הסעודי ובני בריתו. בנוסף, טענה טחאווי כי מידע שיכול להביך את שליטי מדינות ערב מתפרסם רק בגרסה האנגלית של אתר האינטרנט, אך לא בגרסה הערבית. בתגובה, פרסם עורך העיתון, טארק חמיד, מאמר חריף בו כינה את דבריה "שקר מוחלט", וטען כי העיתון לא מושפע מלחצים חיצוניים ונותן מקום גם לביקורת על שליטי ערב. לדבריו, "איננו טוענים שאנו מביאים את האמת במלואה או מחזיקים בה באופן מלא, אבל כמו שאמר בן בראדלי, עורכו לשעבר של הוושינגטון פוסט, אנו מנסים להגיע לאמת קרוב ככל האפשר".‏[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניר יהב, איך לקרוא את העיתונים הערבים?, באתר וואלה!, 26 באוקטובר 2007
  2. ^ ג'קי חוגיגילוי לא נאות, באתר nrg מעריב, 29 ביוני 2006
Telecom-icon.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.