א.מ. פורסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
א.מ. פורסטר

אדוארד מורגן פורסטראנגלית: Edward Morgan Forster;‏ 1 בינואר 1879 - 7 ביוני 1970) היה סופר ומסאי אנגלי. הוא נודע בעיקר ברומנים שלו, שרבים מהם הוסרטו. פורסטר ידוע גם ב"אני מאמין" שלו לחיים, שאפשר לתמצת אותו במוטו לספרו משנת 1910, "אחוזת הווארד" (Howards End), "רק קשרו" ("Only connect"). מחלוקות רבות קשורות בעובדה שפורסטר היה הומוסקסואל, אך לא פרסם זאת בציבור במהלך חייו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורסטר נולד בלונדון לאב אדריכל. הוא למד בקינג'ס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' בין 1897 ל-1901 והתקבל כחבר ב"נושאי הבשורה", ששמם הרשמי היה "אגודת השיח של קיימברידג'", חבורת דיונים.במרכזו של החוג עמדה דמותו של הפילוסוף ג'ורג'.אי. מור, שהשקפותיו ההומאניות-ליבראליות השפיעו רבות על חברי הקבוצה. רבים מן החברים ייסדו בהמשך את מה שנודע כ"חוג בלומסברי", שפורסטר היה חבר בשוליו בעשור השני והשלישי של המאה ה-20. תיאור מפורסם של קיימברידג' בתקופת פורסטר וחבריו "נושאי הבשורה" מופיע בראשית הספר "המסע הארוך ביותר".

אחרי שעזב את האוניברסיטה סייר באירופה עם אמו והמשיך לחיות עמה בסארי עד מותה בשנת 1945. הרומנים המוקדמים שלו, המתרחשים באנגליה ובאיטליה, זכו לשבחי המבקרים אך מכירותיהם לא היו גדולות. "אחוזת הווארד" (Howards End) משנת 1910 פרסם את שמו ברבים.

הוא יצא למסעות במצרים, בגרמניה ובהודו עם הקלאסיקן גולדסוורתי לווס דיקינסון בשנת 1914. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר עבד בשביל הצלב האדום במצרים בחורף 1916 - 1917, פגש כרטיסן בחשמלית בשם מוחמד אל-עדל, צעיר בן שבע-עשרה שפורסטר התאהב בו ואשר היה לאחד ממקורות ההשראה העיקריים לעבודתו הספרותית. מוחמד מת משחפת באלכסנדריה באביב 1922. אחרי האבדה הזו, היה חשוב לפורסטר לקיים את זכר הצעיר בחיים, והוא ניסה לעשות זאת במכתב באורך ספר, השמור בקינג'ס קולג', קיימברידג'. המכתב נפתח בציטטה "ליל מנוחה, נערי, כי דבר אינו נצחי; ודאי לא הברית בינינו" ומסתיים בהכרה, שהמשימה להחיות את אהבתם היא בלתי אפשרית.

הוא שהה שוב בהודו בראשית שנות ה-20, כמזכירו הפרטי של המהרג'ה של דיואס. "גבעת השטן" הוא תיאורו התיעודי למסע זה. אחרי ששב מהודו השלים את "מסע להודו" A Passage to India משנת 1924, שהיה למפורסם בספריו, המתורגם ביותר והאחרון לכתיבה.

פורסטר כמעט לא כתב עוד סיפורת מלבד סיפורים קצרים, שנועדו רק לו עצמו ולחוג ידידים מצומצם. השערות שונות הילכו בנוגע להחלטתו זו להפסיק לכתוב רומנים בגיל 45.

בשנות ה-30 וה-40 היה פורסטר לשדרן רדיו מצליח ב-BBC. הוא היה גם לאיש ציבור בקשריו עם האגודה ההומניסטית הבריטית.

פורסטר קיים קשר אישי מאושר מראשית שנות ה-30' עם בוב בקינגהם, שוטר במשטרת העיר לונדון. הוא פיתח ידידות עם אשתו של בוב, מאי, וכלל את הזוג בחוג ידידיו, שעמו נמנו גם הסופר והעורך של "המאזין" אקרלי, הפסיכולוג ספרוט ולמשך זמן מה גם המלחין בנג'מין בריטן (פורסטר כתב את הליברטו לאופרה ההומוארוטית שלו בילי באד, על פי נובלה מאת הרמן מלוויל). בין אנשי העט שפורסטר התרועע עמם היו המשורר זיגפריד ששון והסופר תושב בלפסט, פורסט רייד.

הוא אף נחשב ל"חבר-נספח" בקבוצת בלומסברי הנודעת: חבורת ידידים אינטלקטואלים שהשפיעה רבות על אנגליה שלפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה.

פורסטר היה זה שגילה לעולם את שירתו של המשורר היווני המופלא קאוואפיס, אותו הכיר בתקופה בה חי באלכסנדריה.

אחרי מות אמו קיבל פורסטר חברות כבוד בקינג'ס קולג', קיימברידג' וחי שם רוב הזמן בבטלה יחסית. הוא מת בקובנטרי בביתם של הזוג בקינגהם.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורסטר פרסם חמישה רומנים בימי חייו ועוד אחד, "מוריס", הופיע זמן קצר אחרי מותו, אם כי נכתב קרוב לששים שנה קודם. ספר שביעי, "קיץ ארקטי", לא סיים מעולם.

ספרו הראשון, "במקום שמלאכים יראים לדרוך" (1905) הוא סיפרה של ליליה, אלמנה אנגלית צעירה, שמתאהבת באיטלקי ומאמצי משפחתה הבורגנית להשיבה הביתה ממונריאנו (המבוססת על סן ג'מיניאנו). בשליחותו של פיליפ הריטון להחזיר אותה מאיטליה יש משהו מן המשותף עם זו של למברט סטרת'ר ב"השגרירים" של הנרי ג'יימס, יצירה שפורסטר דן בה באירוניה ובגישה שלילית משהו בספרו "היבטי הרומן" (1927). "במקום שמלאכים יראים לדרוך" עובד לסרט על ידי צ'ארלס סטארידג' בשנת 1991.

הספר הבא של פורסטר שיצא לאור היה "המסע הארוך ביותר" (1907), המתאר את דרכו של סופר מתלבט ומנהל בית ספר בין גבעות וילטשייר, בסגנון המזכיר את אלה של תומאס הארדי וד. ה. לורנס.

הרומן השלישי של פורסטר, "חדר עם נוף" (1908) הוא הקליל והאופטימי ביותר שלו. הוא החל בו לפני כל שאר ספריו, כבר בשנת 1901, וקיים בנוסחים מוקדמים יותר, בשם "לוסי". הספר הוא סיפור מסעה של לוסי האניצ'רץ' הצעירה לאיטליה עם דודניתה והבחירה שהיא נדרשת לה בין ג'ורג' אמרסון, החופשי בדעותיו, לבין האסתטיקן המאופק ססיל וייס. אביו של ג'ורג' מצטט הוגי דעות שהשפיעו על פורסטר, כולל סמואל בטלר. "חדר עם נוף" הוסרט על ידי מרצ'נט ואייבורי בשנת 1987. (הוקרן בישראל בשם "זיכרונות אהבה מפירנצה".)

את שני הספרים האלה אפשר לראות כרומנים האיטלקיים של פורסטר. בשניהם יש אזכורים למדריכי בדקר המפורסמים והם עוסקים בתיירים אנגלים צרי-אופק בני המעמד הבינוני בארצות חוץ. רבים מנושאיהם מופיעים בכמה מן הסיפורים הקצרים המקובצים ב-The Celestial Omnibus וב-The Eternal Moment.

"אחוזת הווארד" (1910) הוא רומן שאפתני על מצבה של אנגליה, העוסק בקבוצות שונות במסגרת מעמדות הביניים האדוארדיים, המיוצגים על ידי משפחת שלגל (אינטלקטואלים בוהמיאנים), משפחת וילקוקס (עשירים חסרי התחשבות) ומשפחת באסט (אנשי המעמד הבינוני-תחתון, החותרים לשפר את מעמדם החברתי).

תו אופייני המופיע תכופות בספרי פורסטר הוא מוות פתאומי של דמויות. תו זה מופיע כחוט השני בכל שלושת הספרים הללו.

את הצלחתו הגדולה ביותר השיג פורסטר ב"מסע להודו" (1924). הספר עוסק ביחסים בין מזרח למערב, כפי שהם נראים מבעד לעדשה של הודו בתקופה האחרונה של השלטון הבריטי. בספר זה חיבר פורסטר קשרים אישיים עם פוליטיקה קולוניאליסטית באמצעות סיפורם של אדלה קווסטד האנגליה וד"ר עזיז ההודי והשאלה, מה אירע או לא אירע ביניהם במערות מאראבאר. ספר זה עובד לסרט קולנוע בבימויו של דייוויד לין (הוקרן בישראל בשם "המעבר להודו").

"מוריס" (1971) יצא לאור אחרי מות המחבר, זהו סיפור אהבה הומוסקסואלי החוזר גם הוא למחוזות מוכרים משלושת הרומנים הראשונים של פורסטר, כמו פרוורי לונדון, חווית הלימודים בקיימברידג' ונופי הבור של וילטשייר.

נושאי מפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקפותיו של פורסטר כהומניסט חילוני עומדות בלב יצירתו, שהדמויות בה משתדלות במקרים רבים להבין זו את זו, כדברי המוטו המפורסם של פורסטר, מעבר למחסומים חברתיים. השקפותיו ההומניסטיות באות לביטוי במסה העיונית "דברים שאני מאמין בהם".

שתי יצירותיו הנחשבות ביותר של פורסטר, "מסע להודו" ו"אחוזת הווארד", בוחנות את חוסר האפשרות לגשר על פערי מעמדות. אף כי יש המייחסים ל"חדר עם נוף" משקל ספרותי פחות, גם הוא ראוי לציון כיצירתו הנקראת והנגישה ביותר, ששמרה על פופולריות במשך קרוב למאה השנים שעברו מאז ההוצאה הראשונה. הרומן שלו משנת 1914, "מוריס", שפורסם לאחר מותו ב-1971, בוחן את האפשרות לגשר על פערי מעמדות כחלק מיחסים הומוסקסואליים.

גם המיניות מהווה נושא מפתח ביצירתו של פורסטר ויש טוענים, כי אפשר לתאר את כתיבתו כנעה מאהבה הטרוסקסואלית לאהבה הומוסקסואלית. ההקדמה ל"מוריס" מתארת את מאבקו עם ההומוסקסואליות שלו עצמו ונושאים דומים נחקרו בכמה כרכים של סיפורים קצרים בנושאים הומוסקסואליים. כתביו ההומוסקסואליים בפירוש של פורסטר, הרומן "מוריס" ואוסף הסיפורים הקצרים, "החיים שיבואו", התפרסמו זמן קצר לאחר מותו וחוללו חילוקי דעות.

פורסטר משתמש בסמלים כטכניקה ברומנים שלו ונמתחה עליו ביקורת (מצד ידידו רוג'ר פליי, למשל) על דבקותו במיסטיקה. דוגמה לסימבוליזם שלו הוא עץ הבוקיצה ב"אחוזת הווארד"; הדמויות של מרת וילקוקס ברומן זה ושל מרת מור ב"מסע להודו" נושאות קשר מיסטי לעבר ומסוגלות איך שהוא לתקשר עם אנשים מעבר לחוגים שלהן עצמן.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כוונות טובות (מקום בו מלאכים יראים לדרוך), תרגום מאיר ויזלטיר, הוצאת כתר, 1979
  • מסע להודו, 1981, הוצאת כתר, תרגום חיים גליקשטיין
  • המסע הארוך ביותר, 1990, הוצאת אור-עם, תרגום אסתר דותן
  • מוריס, 1988, הוצאת אור-עם, תרגום אסתר דותן
  • חדר עם נוף, 1989, הוצאת אור-עם, תרגום אורית קפלן
  • אחוזת הווארד, 2005, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תרגום עודד פלד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]