באגסי סיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באגסי סיגל
Bugsy Siegel
לידה 28 בפברואר 1906
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 20 ביוני 1947 (בגיל 41)
בוורלי הילס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Benjamin Hymen Siegelbaum עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הוליווד פוראבר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים לוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1920–1947 (כ־27 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • וירג'יניה היל (19451947)
  • Wendy Barrie (19421943) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בנג'מין "באגסי" סיגל (אנגלית: Benjamin "Bugsy" Siegel‏, 28 בפברואר 1906 - 20 ביוני 1947), היה פושע יהודי-אמריקאי, יליד ניו יורק. סיגל ידוע בכך שהיה בין הדמויות הבולטות בעולם הפשע מאורגן בארצות הברית בתקופת היובש, ונחשב אחראי במידה רבה לפיתוחו של אזור לאס וגאס. כינויו "באגסי" נבע ממילת הסלנג הניו-יורקית, "באגס" (Bugs), אשר פירושה משוגע, ותיארה את אופיו של סיגל. סיגל שנא כינוי זה ואסר על חבריו להשתמש בו בפניו.

דמות מרכזית בסרט הסנדק נבנתה על פי קווי חייו - מו גרין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל היה אחד מחמשת ילדיהם של מקס וג'ני זיגלבוים, יוצאי פודוליה שבתחום המושב. משפחתו, שהתגוררה בוויליאמסבורג, הייתה עניה מרודה. כילד הצטרף לאחת מכנופיות הרחוב בשכונתו ועסק בגנבות רחוב ובסחיטת דמי חסות. בנערותו פגש את מי שילווה אותו בהמשך חייו, מאיר לנסקי, והשניים הקימו כנופיה שעסקה בגנבת מכוניות ובהימורים. סיגל אף שימש כרוצח שכיר בשירות כנופיות שונות בעיר בתיווכו של לנסקי. בשנת 1926 הועמד סיגל לדין על אונס, אולם קורבן התקיפה שוכנעה על ידי לנסקי שלא להעיד כנגד חברו.

החבירה למאפיה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – תקופת היובש, מלחמת הקסטלמארזים

בשנת 1930 חברו סיגל ולנסקי ללאקי לוצ'יאנו ולאלברט אנסטסיה, בין הדמויות הבולטות בדור השני למאפיה האמריקאית האטלקית בניו יורק, שראתה אז תקופת צמיחה משמעותית בעקבות התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית שאסר על ייצור ומכירת אלכוהול ולכן יצר שוק אדיר למבריחי ויצרני אלכוהול בלתי חוקי. אלו החלו לעסוק בהברחת אלכוהול לניו יורק, ניו ג'רזי ופילדלפיה. באותה התקופה פרצה מלחמה המכונה מלחמת הקסטלמארזים בין שתי משפחות חזקות במאפיה האמריקאית על השליטה בעיר ניו יורק ובמאפיה כולה. לאקי לוצ'יאנו ואלברט אנסטסיה היו חברים במשפחתו של ג'ו מסריה, שנלחמה במשפחת הפשע של סלווטורה מרנצאנו. בתחילה נמנעו סיגל ולנסקי להתערב, אך לאחר שמסריה ניסה לרצוח את חברם לוצ'יאנו (על אף שהיה שייך למחנה שלו) ראו בכך הזדמנות לסיים את המלחמה ולבסס את מעמדם עוד יותר. לוצ'יאנו וסיגל טמנו מלכודת למסריה, שנרצח בעודו יושב במסעדה, דבר שסימל את סיומה של מלחמת הקסטלמארזים. הדעה הרווחת היא כי סיגל עמד מאחורי רצח מסריה, אולם סיגל מעולם לא הועמד לדין בגין מקרה זה. בעקבות רצח מסריה בידי סיגל ועריקת לוצ'יאנו, מרנצאנו יריבו הכריז על עצמו כ"בוס כל הבוסים" (מאיטלקית: Capo di tutti capi), אך נרצח זמן קצר לאחר מכן על ידי אותה החבורה (לנסקי, סיגל, לוצ'יאנו ואנסטסיה), שהקימו את מועצת חמש המשפחות והניחו את התשתית לקיומו של "סינדקט הפשע הלאומי" שאיגד תחתיו גם את המאפיה האמריקאית וגם ארגוני הפשע היהודיים אותם הובילו לנסקי וסיגל, כמו גם ארגוני פשע אירים ואפרו-אמריקאים.

בשנת 1932, הועמד סיגל לדין על חלקו במכת הברחות האלכוהול ואולם גם מאשמה זו התחמק כאשר נגזר עליו קנס בלבד. בשנת 1935 חברו סיגל ולנסקי לדאץ' שולץ, מאפיונר יהודי אשר עסק באותם זמנים בהלוואה בריבית. שמם של סיגל ולנסקי נקשר ברציחתם של מספר מתחרים ל"עסקו המצליח" של שולץ, אולם גם הפעם הדבר לא הוכח מעולם.

בשנת 1937 עבר סיגל ללוס אנג'לס, שם חבר לטייקוני פשע מקומיים והמשיך בעסקי ההימורים. שמו של סיגל, אשר היה ידוע כרודף שמלות, נקשר במספר רב של שחקניות הוליוודיות, והוא הפך לדמות פופולרית בחיי הלילה בקליפורניה. בשנת 1939 הועמד סיגל לדין באשמת רציחתו של המאפיונר היהודי הארי גרינברג אשר הפך לטענתו למודיע משטרתי. משפט הרצח הסתיים אף הוא בזיכויו של סיגל מחוסר ראיות.

לאס וגאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר זיכויו במשפט הרצח של הארי גרינברג, נסע סיגל לביקור בניו יורק ובדרך עבר בעיירה שכוחת אל בשם לאס וגאס במדינת נבדה. המיתוס שנוצר דיבר על חיזיון שחווה סיגל ובו ראה בית מלון ענק ושולחנות הימורים בעיירה קטנה זו. סיגל ידע כי החל משנת 1931 הותרו ההימורים בחוקת מדינת נבדה, התחיל לפעול ליישום רעיון זה והסביר לחבריו בניו יורק על האוצר הפוטנציאלי הטמון במדבר. סיגל הצליח לשכנע את חבריו, ובשנת 1941 החל לנסקי בהקמתם של בית מלון וקזינו ענקיים, אשר נקראו פלמינגו, על שם כינויה של וירג'יניה היל, אחת ממאהבותיו של סיגל. הבעיות החלו לצוץ כאשר התברר לסיגל כי אינו מבין בבנייה כלל. הפרויקט התארך מעל למצופה ואנשי המאפיה נאלצו לעמוד בהוצאות רבות מעל המשוער. המצב הגיע לשיאו כאשר כונסה ישיבת בכירי העולם התחתון בהוואנה בירת קובה, בה דרשו בכירי העולם התחתון מלאקי לוצ'יאנו כי יאשר לחסל את סיגל, אשר נחשד כי הוא גונב את כספי חבריו. ההיתר לא ניתן לבסוף לאור התנגדותו של לנסקי, אשר זכר את הפעמים הרבות בהן הצילו סיגל, ודרש בכל תוקף לאפשר לו לסיים את הפרויקט, בתקווה כי אכן המאפיה תקצור את הפירות.

סופו של סיגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור זמן מה התברר כי פרויקט הפלמינגו אכן נכשל, וכספם של המאפיונרים אכן נגנב על ידי המאהבת של סיגל אשר נמלטה לפריז ואחר כך לשוודיה. ב-20 ביוני 1947, לאחר שגם חברו לנסקי לא עמד לצידו יותר, נורה סיגל על ידי מתנקש מטעם המאפיה, ככל הנראה היה זה אדי קאניזרו. סיגל, אשר מת במקום, לא זכה לראות את לאס וגאס הופכת למרכז ההימורים העולמי כפי שחזה עשר שנים לפני כן.

סיוע להגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1946, סיגל נפגש בחדר אחורי בבית מלון בלוס אנג'לס עם סוכן ההגנה, ראובן דפני שנשלח לארצות הברית בשביל לסייע למאמץ להבריח כלי נשק לארץ ישראל.

בפגישה דפני הסביר לסיגל שהוא הגיע מארץ ישראל כדי לרכוש נשק. בתום הפגישה הסכים סיגל לסייע לדפני ומאז, לפי עדותו של דפני, הוא הגיע פעם בשבוע לאותו חדר אחורי בבית המלון ומצא בו מזוודה על השולחן, ובתוכה שטרות של דולרים. דפני העריך שעד שעזב את העיר הוא קיבל מסיגל לפחות 50 אלף דולר – סכום ששווה כ-700,000 דולר כיום (2021).[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא באגסי סיגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]