באגסי סיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באגסי סיגל בתמונת מעצר, 1928

בנימין "באגסי" סיגל (Benjamin "Bugsy" Siegel‏, 28 בפברואר 1906 - 20 ביוני 1947), יהודי-אמריקאי, יליד ניו יורק. ידוע בעיקר כאחד מראשי המאפיה האמריקאית והאיש שעמד מאחורי פיתוח אזור לאס וגאס. כינויו "באגסי" נבע ממילת הסלנג הניו-יורקית, "באגס" (BUGS), אשר פירושה משוגע, ותיארה את אופיו של סיגל. סיגל שנא כינוי זה ואסר על חבריו להשתמש בו לידו.

דמות מרכזית בסרט הסנדק נבנתה על פי קווי חייו - מו גרין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל היה אחד מחמשת ילדיה של משפחת זיגלבאום, משפחה יהודית עניה ממוצא רוסי. כילד הצטרף לאחת מכנופיות הרחוב בשכונתו ועסק בגניבות רחוב ובסחיטת דמי חסות. בנערותו, פגש את מי שילווה אותו בהמשך חייו, מאיר לנסקי, והשניים הקימו כנופיה שעסקה בגניבת מכוניות ובהימורים. סיגל אף שימש כרוצח שכיר בשירות כנופיות שונות בעיר בתיווכו של לנסקי. בשנת 1926, הועמד סיגל לדין על אונס, ואולם קורבן התקיפה שוכנעה על ידי לנסקי שלא להעיד כנגד חברו.

החבירה למאפיה האיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930, חברו סיגל ולנסקי עם לאקי לוצ'אנו ואלברט אנאסטסיה, מגדולי המאפיונרים בניו יורק, והחלו לעסוק בהברחת אלכוהול לניו יורק, ניו ג'רזי ופילדלפיה. חוק היובש, שחל אז בארצות הברית, הפך את הסחר באלכוהול לענף עתיר רווחים לאנשי העולם התחתון. באותה התקופה, פרצה מלחמה של ממש בין שני פלגים חזקים במאפיה האיטלקית, כאשר לוצ'אנו ואנסטאסיה שירתו את הבוס ג'ו מסריה, כנגד האיש החזק בצד השני, סלווטורה מרנצאנו. השניים נלחמו על השליטה הבלעדית בעולם התחתון הניו יורקי והברחת המשקאות. בתחילה נמנעו סיגל ולנסקי להתערב, אבל ככל שהמלחמה התארכה ועלתה בכסף ובחיי אדם, החליטו השניים, בעזרתו של לוצ'יאנו, לסיים אותה. האחרון טמן מלכודת למסריה, שנרצח בעודו יושב במסעדה. הדעה הרווחת היא כי סיגל עומד מאחורי רצח מסריה, אולם סיגל מעולם לא הועמד לדין בגין מקרה זה. בשנת 1932, הועמד סיגל לדין על חלקו במכת הברחות האלכוהול ואולם גם מאשמה זו התחמק כאשר נגזר עליו קנס בלבד. בשנת 1935 חברו סיגל ולנסקי לדאץ' שולץ, מאפיונר יהודי אשר עסק באותם זמנים בהלוואה בריבית. שמם של סיגל ולנסקי נקשר ברציחתם של מספר מתחרים ל"עסקו המצליח" של שולץ אולם גם הפעם הדבר לא הוכח מעולם.

בשנת 1937 עבר סיגל ללוס אנג'לס, שם חבר לטייקוני פשע מקומיים והמשיך בעסקי ההימורים. סיגל אשר היה ידוע כרודף שמלות נקשר במספר רב של שחקניות הוליוודיות והפך לדמות פופולרית בחיי הלילה בקליפורניה. בשנת 1939 הועמד סיגל לדין באשמת רציחתו של המאפיונר היהודי הארי גרינברג אשר הפך לטענתו למודיע משטרתי . פרשת הרצח הסתיימה אף היא בזיכויו של סיגל מחוסר ראיות.

לאס וגאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר זיכויו במשפט הרצח של הארי גרינברג, נסע סיגל לביקור בניו יורק ובדרך עבר בעיירה שכוחת אל בשם לאס וגאס במדינת נבאדה. המיתוס שנוצר דיבר על חזיון שחווה סיגל ובו ראה בית מלון ענק ושולחנות הימורים בעירייה קטנה זו. סיגל, אשר ידע כי החל משנת 1931 הותרו ההימורים בחוקת מדינת נבאדה החל לפעול ליישום רעיון זה והסביר לחבריו בניו יורק על האוצר הטמון במדבר. סיגל הצליח לשכנע את חבריו ובשנת 1941, החל לנסקי בהקמתם של בית מלון וקזינו ענקיים, אשר נקראו פלמינגו (על שם כינויה של וירג'יניה היל, אחת ממאהבותיו של סיגל). הבעיות החלו לצוץ כאשר התברר לסיגל כי אינו מבין בבנייה כלל. הפרויקט התארך מעל המצופה ואנשי המאפיה נאלצו לעמוד בהוצאות רבות מעל המשוער. המצב הגיע לשיאו כאשר כונסה ישיבת בכירי העולם התחתון בהוואנה בירת קובה, בה דרשו בכירי העולם התחתון מצ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו כי יאשר את רצח סיגל, אשר נחשד כי הוא גונב את כספי חבריו. ההיתר לא ניתן לבסוף לאור התנגדותו של לנסקי, אשר זכר את הפעמים הרבות בהן הצילו סיגל, ודרש בכל תוקף לאפשר לו לסיים את הפרויקט, בתקווה כי אכן המאפיה תקצור את הפירות.

סופו של סיגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור זמן מה התברר כי פרויקט הפלמינגו אכן נכשל וכספם של המאפיונרים אכן נגנב על ידי המאהבת של סיגל אשר נמלטה לפריז ואחר כך לשבדיה. ביום 20 ביוני 1947, לאחר שגם חברו לנסקי לא עמד לצידו יותר, נורה סיגל על ידי מתנקש מטעם המאפיה, ככל הנראה היה זה אדי קאניזרו. סיגל, אשר מת במקום, לא זכה לראות את לאס וגאס הופכת למרכז ההימורים העולמי כפי שחזה עשר שנים לפני כן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]