באטון רוז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באטון רוז'
Baton Rouge
Baton-Rouge seal.png
סמל העיר
Flag of Baton Rouge.svg
דגל העיר
Baton Rouge Louisiana waterfront aerial view.jpgמראה מהאוויר של חוף הנהר בעיר
מדינה / טריטוריה Flag of the United States.svg  ארצות הברית
מדינה Flag of Louisiana.svg  לואיזיאנה
ראש העיר מלווין הולדן
שטח 204.8 קמ"ר
גובה 14 מטרים
תאריך ייסוד 1699
הפכה לעיר: 16 בינואר 1817
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

229,553‏  (נכון ל-2011)
802,484‏  (נכון ל-2011)
1,144.8 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
קואורדינטות 30°27′29″N 91°8′25″W
אזור זמן UTC -6
http://www.brgov.com
BatonRouge EBatonRouge.png

באטון רוז'אנגלית: Baton Rouge מצרפתית: bâton rouge) היא עיר הבירה של מדינת לואיזיאנה שבארצות הברית, והשנייה בגודלה מבין ערי המדינה. כמו כן, היא בירת מחוז מזרח באטון רוז' שבמדינה. בעיר מתגוררים 229,553 תושבים (2011).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הצרפתית (1699-1763)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייר לה מויין ד'איברוויל העניק לעיר את שמה

שמה של העיר - "באטון רוז'" (בצרפתית: "מוט אדום") ניתן לה על ידי המגלה הצרפתי פייר לה מויין ד'איברוויל אשר עמד בראש משלחת מגלים בת 200 איש בשנת 1699. ב-17 במרץ בשנה זו ראה איברוויל על גדת נהר המיסיסיפי, במקום בו עומד כיום קמפוס אוניברסיטת סאות'רן, מוט עץ ברוש צבוע אדום שעליו גופות בעלי חיים וראשי דגים (ככל הנראה עמוד סימון גבול בין שבטי האינדיאנים ההומה והביוגולה). ד'איברוויל קרא למקום על שם מוט הסימון. המוצב הראשון במקום הוקם על ידי הצרפתים בשנת 1718 במטרה להגן על נתיב המסחר לניו אורלינס.

התקופה הבריטית (1763-1779)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בפברואר 1763, נחתם הסכם פריז בו הסכימה צרפת למסור את שטחיה באמריקה הצפונית לבריטניה וספרד. אזור ניו אורלינס והשטחים ממערב לנהר המיסיסיפי הועברו לשליטת ספרד, ואילו השטחים שממזרח לנהר, למעט העיר ניו אורלינס, הועברו לשליטה הבריטית. באטון רוז', שנוסדה בשנת 1699 הפכה לאתר בעל חשיבות אסטרטגית, בשל מיקומה בקרבת הגבול בין שטחי מושבת פלורידה המערבית והשטחים הספרדיים.

הבריטים הקימו במקום מצודה שנקראה פורט ניו ריצ'מונד והחלו לפתח את העיר סביב המצודה. במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית נותרה המושבה נאמנה לכתר הבריטי.

ברנרדו דה גאלווז, מפקד הכוחות הספרדיים בקרב באטון רוז'.

בשנת 1778, הכריזה צרפת מלחמה על בריטניה, ובשנת 1779 הצטרפה ספרד למלחמה זו, שבמסגרתה יצא מושל פלורידה, דון ברנארדו דה גאלווז, בראש צבא של כ-1,400 חיילים וכבש את פורט ניו ריצ'מונד. לאחר הכיבוש, שונה שם המוצב ל-"פורט סאן קארלוס".

התקופה הספרדית (1779-1810)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1805 מנהלן העיר מטעם השלטון הספרדי, דון קרלוס לואיס בושר דה גרנד פרי הורה על תכנון העיר. השכונה שתוכננה על ידו מכונה כיום "העיר הספרדית". בשנת 1806 תוכנן האזור המכונה כיום "בורגארד טאון" (Beauregard Town). בתקופה זו התיישבו בעיר איכרים ממוצא גרמני שהיגרו לאזור באטון רוז' מפנסילבניה.

רפובליקת פלורידה המערבית (1810)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1803 בעקבות רכישת לואיזיאנה השתלטה ארצות הברית על השטחים שממערב לפלורידה המערבית הספרדית. עיר המוצב באטון רוז' הפכה למוצב הקדמי הספרדי היחיד על נהר המיסיסיפי. רבים מתושבי העיר תמכו במרד בשלטון הספרדי המקומי. ב-23 בספטמבר 1810 החל המרד, ותושבי העיר השתלטו על מפקדת הצבא בעיר, והניפו את דגל בוני בלו - דגל הרפובליקה העצמאית של מערב פלורידה. המרד דוכא לאחר 24 ימים, והעיר סנט פרנסיוויל, בירת רפובליקת מערב פלורידה נכבשה על ידי כוחות צבא ספרדיים שנשלחו מפלורידה.

דגל בוני בלו

בעקבות כיבוש הרפבוליקה על ידי הכוחות הספרדיים שלח נשיא ארצות הברית ג'יימס מדיסון כוחות צבא בראשותו של וו. סי. סי. קליירובורן מניו אורלינס במטרה לכבוש את שטחי הרפובליקה. ה"תירוץ" הרשמי היה ששטחים אלו היו חלק משטחי רכישת לואיזיאנה. השטח נכבש על ידי צבא ארצות הברית ב-10 בדצמבר 1810.

מדינת לואיזיאנה (1812-1860)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1812 הפכה לואיזיאנה לאחת ממדינות ארצות הברית. העיר באטון רוז' נותרה מוצב צבאי בשל חשיבותה האסטרטגית. בין השנים 1819 - 1822 נבנו בעיר מבנים עבור כוחות צבא אמריקאיים, שלימים היו מוצב השליטה במהלך מלחמת ארצות הברית מקסיקו (1846 - 1848). המבנים (מבני הפנטגון - "Pentagon Barracks") נבנו בפיקוחו של זכארי טיילור, לימים נשיא ארצות הברית. בשנות ה-30 נבנו בעיר מצבורי תחמושת עבור צבא ארצות הברית (מבנה שכיום נקרא: "בית הנשק הישן" - the "Old Arsenal").

בניין הקפיטול הישן של מדינת לואיזיאנה.

בשנת 1825 ביקר בעיר המרקיז דה לה פאייט במהלך סיורו ברחבי ארצות הברית. נערכה עבורו קבלת פנים מפוארת ואחד הרחובות הראשיים בעיר (עד אז "רחוב סקונד") נקרא על שמו.

בשנת 1846 החליט בית המחוקקים של המדינה (שישב עד אז בניו אורלינס) להעביר את בירת המדינה לבאטון רוז' (בדומה למגמה של בתי מחוקקים רבים בארצות הברית, במטרה להוציא את בירת המדינה מהעיר הגדולה במדינה). באותה עת הייתה ניו אורלינס העיר הרביעית בגודלה בארצות הברית - התגוררו בה כ-102,000 תושבים (1840) בעוד שבבאטון רוז' התגוררו 2,269 תושבים. האדריכל הניו יורקי ג'יימס דייקין נשכר על מנת לתכנן את בניין הקפיטול (בניין בית המחוקקים) של המדינה. דייקין תכנן מבנה בסגנון בינימי - ניאו גותי (בשונה מבנייני הקפיטול של מדינות רבות אחרות בארצות הברית, המחקה את בניין הקפיטול בוושינגטון הבירה) מבנה זה, שזכה לשבחים רבים בתקופתו, היה שנוא על רבים (ובהם מארק טוויין בספרו "חיים על המיסיסיפי" שאמר שהמבנה "פתטי").

מלחמת האזרחים (1860-1865)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטון רוז' בשנת 1863

בינואר 1861, בעקבות הבחירות שנערכו בשנת 1860 במסגרתם נבחר אברהם לינקולן לנשיא ארצות הברית, ולאור עמדותיו של הנשיא בשאלת העבדות, התכנס בית המחוקקים של לואיזיאנה והחליט לפרוש מארצות הברית ברוב של 112 למול 17 מתנגדים. כשליש מהגברים תושבי העיר התנדבו לצבא קונפדרציית המדינות של אמריקה, והתאגדו במספר גדוגים ובהם: רובאי השקנאי ("פליקן רייפלז" - Pelican Rifles), רובאי הדלתא ("דלתא רייפלז" - the Delta Rifles), המשמר הקריאולי (the Creole Guards) ו"מגיני באטון רוז'" (the Baton Rouge Fencibles). יחד עם זאת, בשל מספר התושבים המועט של העיר (5,429 תושבים בשנת 1860) בחרו מנהיגי צבא הקונפדרציה ליסוג משטח העיר בלא קרב, ובשנת 1862 נכנסו כוחות צבא ארצות הברית אל העיר. ניסיון של צבא הקונפדרציה לשחרר את העיר נכשל, והעיר ספגה נזק רב.

שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין הקפיטול כיום

בעקבות ניצחון מדינות הצפון במלחמת האזרחים, ושחרור העבדים, החלה הגירה של עבדים מאזורי הכפר אל הערים, ובהם אל העיר באטון רוז'. בעוד שבשנת 1860 כ-30% מתושבי העיר היו שחורים, בשנת 1880 היו כ-60% מתושבי העיר שחורים. רק בשנת 1920 השתוותה אוכלוסיית הלבנים לאוכלוסיית השחורים בעיר. בשנת 1880 השתקמה העיר מהמלחמה הן כלכלית והן מבחינה מבנית, אולם מספר תושבי העיר נשאר כמעט כשהיה לפני המלחמה - 7,197 תושבים, ושטחה של העיר נותר בלא שינוי. קישור העיר במסילות ברזל ללואיסוויל, ניו אורלינס ובהמשך לטקסס איפשר את פיתוחה של העיר בשנות ה-90 של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. בתקופה זו נבנו מערכות הביוב של העיר, העיר חוברה לרשת החשמל ונבנו מבני ציבור ובהם בתי ספר, ומחלקת בריאות ציבורית. בראשית המאה ה-20 רוצפו רחובות העיר. מדינת לואיזיאנה ממנה הקמת בית ספר מדינתי לעיוורים ולחרשים בעיר, וכן אוניברסיטת מדינת לואיזיאנה עברה אל העיר מפיינויל, ואוניברסיטת סאות'רן עברה מניו אורלינס לסקוטלנדוויל הסמוכה לגבול המונסיפלי הצפוני של באטון רוז'.

בשנת 1909 הוקמו בעיר בתי הזיקוק של חברת סטאנדארד אוייל הטקסנית, לימים אקסון, המהווה עד היום את המעסיק הפרטי העיקרי של תושבי העיר.

באטון רוז' בהצפות המיסיסיפי של שנת 1912

בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלה בניית קפיטול מדינת לואיזיאנה על פי תכנונו של האדריכל יואי פ. לונג. מבנה זה הוא מבנה השלטון המדינתי הגבוה ביותר בארצות הברית. עם סיום הקמתו הפך מבנה הקפיטול הישן למוזיאון.

בסוף שנות ה-40 אוחדו הערים באטון רוז' ומזרח באטון רוז'.

מאז שנת 2000 החלה ירידה במספר התושבים הלבנים של העיר - ובהתאם ירידה במספר התושבים הכולל של העיר. ירידה זו באוכלוסייה נמשכה עד שנת 2005.

אוכלוסייה לאורך ההיסטוריה [1]
1950 125,629
1960 152,419
1970 165,963
1980 219,419
1990 219,531
2000 227,818
2004 224,097

הוריקן קתרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 באוגוסט 2005 פגע הוריקן קתרינה בעיר. ההוריקן גרם נזקים פיזיים, ובעיקר הפיל עצים וניתק קווי חשמל, אולם מדובר בנזק מועט יחסית לנזקים שנגרמו לניו אורלינס הסמוכה. פליטים רבים מניו אורלינס מצאו מקלט בעיר והעיר שימשה כמפקדה עבור כוחות הסיוע המדינתיים והפדרליים שניסו לסייע לניו אורלינס. בתי הספר בעיר ומרכזי הכנסים הפכו למגורים עבור המפונים, ומגרשי הספורט בעיר וכן מרז פיט מרביץ' הפכו לבתי חולים לשעת חירום. פצועים הובאו אל העיר במסוקים מניו אורלינס, קיבלו בעיר טיפול ראשוני ובהמשך הוטסו ללאפייטוויל הסמוכה. מספר הפליטים הרב הכפיל את אוכלוסיית העיר מ-228,000 תושבים ל-450,000. גידול זה במספר התושבים הביא לקשיים במציאת מקומות לימוד לילדי הפליטים ולפקקי תנועה בעיר בכל שעות היממה. בחלקה השני של שנת 2006, עם חזרת חלק מהפליטים לבתיהם, פחתה אוכלוסיית העיר ל-412,000 תושבים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה הכולל של העיר 204.8 קמ"ר מהם 199 קמ"ר שטחי יבשה ו-5.7 קמ"ר (2.81%) שטחי מים.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלימה של העיר הוא אקלים סוב טרופי חם ולח. החורף קצר ומתון, וחודשי הקיץ חמים, לחים וכן מרובים במשקעים. לעתים נדירות יורד בעיר שלג (הפעם האחרונה הייתה בשנת 2004).

טמפרטורות ממוצעות וטמפרטורות שיא
חודש ינו' פבר' מרץ אפר' מאי יוני יולי אוג' ספט' אוק' נוב' דצמ'
טמפרטורת שיא גבוהות 28.8 29.4 32.7 33.3 36.6 39.4 38.3 40.5 40 34.4 30.5 29.4
טמפרטורות גבוהות ממוצעות 15.5 17.7 21.6 25.1 28.8 31.7 32.6 32.7 30.7 26.5 21.1 17.1
טמפרטורות נמוכות ממוצעות 4.55 6.16 9.77 13.2 64.1 17.8 22.6 22.1 19.7 13.5 8.83 5.61
טמפרטורות שיא נמוכות -12.7 -9.44 -6.66 0 6.66 11.6 14.4 14.4 6.11 -1.11 -6.11 -13.3
כמות משקעים 157.2 129.5 128.7 141.2 135.6 135.3 151.3 148.8 122.9 96.77 120.9 133.6
מקור: אתר USTravelWeather.com[2]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון טייגר באוניברסיטת מדינת לואיזינה
כביש בינמדינתי 10 החוצה את נהר המיסיסיפי

בעיר באטון רוז' קאמפוסים של האוניברסיטאות והמכללות:

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העיר חוצים מספר כבישים בינעירוניים ובינמדינתיים ראשיים ובהם כביש בינמדינתי I-10, כביש בינמדינתי 110 (ה- I-110), כביש בינמדינתי 12 (ה- I-12). כבישים ראשיים נוספים המגיעים אל העיר הם ה-US 190 וה-US 61.

רחובות העיר ממוספרים בשתי וערב משני הרחובות המרכזיים - שדרות נורת' (North Blvd.) ודרך הנהר ("River Road" - דרך ריוור).

קיימת תוכנית לבניית כביש טבעתי סביב העיר, אשר יקושר ל- I-110. תוכניות נוספות מציעות להקים בעיר מערכת רכבת קלה.

בעיר פועל שדה התעופה המטרופוליני באטון רוז'.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן תוכניות לכריתת ברית ערים תאומות גם עם טאיפיי שבטאיוואן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]