באלדי אולייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באלדי אולייר
Baldi Olier
באלדי אולייר בהופעה
באלדי אולייר בהופעה
באלדי אולייר בהופעה
לידה 1 בנובמבר 1953 (בן 70)
רומניה
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1977
עיסוק גיטריסט, מלחין ומעבד מוזיקלי
סוגה פלמנקו
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה
אתר הבית של באלדי אולייר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

באלדי אולייר (נולד ב-1 בנובמבר 1953) הוא גיטריסט, מלחין ומעבד מוזיקלי ישראלי. סגנונו משלב פלמנקו ומוזיקה צוענית עם מוטיבים ים-תיכוניים. באלדי יצר הרכבים מוזיקליים שונים, המבוססים על יצירותיו המקוריות והקליט 16 אלבומים. באלדי התפרסם בעיקר בזכות נגינתו הווירטואוזית בגיטרה קלאסית, ועיסוקו במוזיקת פלמנקו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולייר יליד רומניה, בשנת 1964 עלה לישראל. בשנת 1965 התחיל לנגן בגיטרה, וללמוד ליווי בסיסי אצל מורה פרטית בראשון לציון, כעבור 3 חודשים הפסיקה ללמדו בטענה שלילד הזה אין חוש מוזיקלי. בביתו שמע מוזיקה דרום אמריקאית ונמשך מגיל צעיר לפלמנקו, והחל ללמוד לנגן בעצמו ללא מורה. כשהחל את שירותו הצבאי סירב לנגן בלהקה צבאית מאחר שהוא רצה לנגן רק פלמנקו, היה ג'ובניק וחזר כל יום הביתה[1].

לאחר שירותו הצבאי נסע באלדי לספרד למשך חצי שנה, שם ניגן בלילות פלמנקו. אחר כך נסע לפריז והיה אמן רחוב התחנות המטרו ובמרכזי קניות. לאחר מכן החל לנגן בקונצרט והיה לו קהל קבוע במועדון ספרדי בפריז, באלדי מגדיר תקופה זו כתקופה היפה ביותר בחייו.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 נסע לספרד על מנת להרחיב ולהעמיק את ידיעותיו בתחום המוזיקה הספרדית והפלמנקו. בשנת 1976 בגיל 23 הצטרף לצמד בנות כמלווה, ולבסוף התחתן עם אחת מהן. בשנת 1979 חזר לישראל ופגש את גיורא נאור עמו החל להופיע בקביעות[1].

בשנת 1977 חזר מספרד. והחל להופיע עם רקדניות הפלמנקו סילביה דוראן[2], וכן הופיע כאמן אורח בתוכנית של אריק לביא. בין השנים 1978-1981 התגורר בפריז והופיע במקומות שונים באירופה[3].

בשנת 1982 השתתף במופע "בלדה לצוענים", שזכה להצלחה רבה ועלה יותר מ-500 הופעות.

בשנת 1983 הוציא את אלבומו הראשון "מראות הפלמנקו" וכן יצא במופע "הפנינג גיטרות".

בשנת 1985 הוציא את האלבום השני. במקביל יצא במופע "רביעיית באלדי אולייר" שזכה להצלחה רבה[4].

בשנת 1986 שיתף פעולה עם המתופף אהרל'ה קמינסקי, באלבום חדש בשם "פלג'זקו", ובמופע באותו שם. השניים שילבו מוזיקת פלמנקו עם ג'אז[5].

בשנת 1987 השתתף במופע "חמש אחרי הצהריים", בו נטלו חלק גם צמד הדודאים והזמר הספרדי פאקו איבנז[6]. לאחר מכן יצא אולייר במשותף עם איבנז לסיבוב הופעות ברחבי ספרד וצרפת בשם "דואט ספרדי". שיאו של המופע היה בהופעה באולימפיה בפריז, שסוקר בהרחבה בתקשורת שם[7]. בספטמבר 1987 השתתף במופע לציון שלושים שנה לדודאים[8].

בשנת 1989 הגיע המופע גם לישראל, למועדון החמאם ביפו.

בשנת 1990 שיתף אולייר פעולה עם הכנר מירל רזניק במופע המשותף "ג'יפסי פלמנקו פלוס".

בשנת 1991 העלה שני מופעים: האחד "קלאסי פלמנקו" יחד עם זמרת האופרה סיוון רותם כמיזם של מוזיאון תל אביב המופע השני נקרא "חגיגה ספרדית" שכלל ריקוד פלמנקו, נגינה ושירה. כמו כן הופיע עם להקתו בקונצרט העשרה לבתי-ספר, במסגרת 'סל תרבות'.

בשנת 1992 לקראת 500 שנה לגירוש יהודי ספרד, יצר את המופע: "במשעולי ספרד". המופע הומלץ על ידי משרד החינוך כמופע מייצג לנושא זה. המופע הוצג בכנסת. באותה שנה הוציא לאור את חוברת התווים: "גיטרה ספרדית" הכוללת קטעי נגינה שהולחנו או עובדו על-ידו לתלמידי גיטרה.

בשנת 1994 הוציא לאור את האלבום "טברנה" בהשפעת התוכנית: "בטברנה" ששודרה בערוץ הראשון. בתוכנית זאת השתתף כאומן אורח קבוע במשך שנתיים.

בשנת 1996 הוציא לאור אלבום בשם: "פלמנקונצרט". וכן הופיע כסולן עם התזמורת הקאמרית אשדוד במספר קונצרטים ברחבי הארץ.

בשנת 1998 הוציא לאור את האלבום: "מדטירניאן". כמו כן יצא במופע עם פסנתרן הג'אז ליאוניד פטשקה.

בשנת 1999 ניגן רסיטל מיצירותיו עם התזמורת הקאמרית הרצליה. יצא במופע משותף בשם: "רומנסות לטנור ומיתרים" עם זמר הטנור יבגני שפובלוב במסגרת פסטיבל דו-אמן בתיאטרון הבימה. מופע זה הוצג בכל רחבי הארץ.

בשנת 2000 מופע משותף עם גילה אלמגור בשם: "ערב שירי לורקה"

בשנת 2002 יצא אל האור אלבום ומופע בשם: "פנטזיה 2000" עם רבעיה קאמרית. נכללו קטעים שהלחין ועיבד לגיטרה וכלי קשת[9].

בשנת 2003 יצא אולייר לסיבוב קונצרטים בניו יורק, ניו ג'רזי, ושיקגו.

בשנת 2005 אלבום חדש בשם: "מעברים בזמן" זהו פרויקט מיוחד המשלב מוזיקה ישראלית עכשווית עם פלמנקו ומוזיקה צוענית. את ההפקה המוזיקלית לאלבום עשה בנו, ברק אולייר. כמו כן חידש את המופע המשותף עם פסנתרן הג'אז ליאוניד פטשקה בשם: "ווירטואוזים על הבמה"

בשנת 2006 אלבום חדש בארץ ובארצות הברית בשם: "Baldi Olier Great Latin Hits"

בשנת 2007 ניגן רסיטל מיצירותיו עם התזמורת הקאמרית רמת גן והסינפונייטה הישראלית באר שבע. יצא באלבום פלמנקו מקורי חדש בשם:"Suenos De Amur" האלבום הופץ בארץ ובארצות הברית.

בשנת 2008 כתב מוזיקה מקורית לסרט דוקמנטרי: "האגדה על ניקולאי וחוק השבות". הסרט זכה בפסטיבל ירושלים לקולנוע. במקביל כתב יצירות לגיטרה ולתזמורת.

בשנת 2009 השתתף כאורח במופע של שרית חדד בקיסריה, הם ניגנו יחדו את השיר "הייתי בגן עדן", בעיבוד חדש שבלדי כתב. יצא באלבום חדש בישראל ובארצות הברית שנקרא: "GYPSY ALBOOM"

בשנת 2010 השתתף בסדרת קונצרטים בנושא צועני, יחד עם ד"ר אסתרית בלצן ובסדרת קונצרטים עם תזמורת סימפונט רעננה.

בשנת 2011 יצא האלבום "AWAY OF LIFE".

בשנת 2012 העלה מופע בשם: "חיוכים" עם הזמרת ניצה טרמין במסגרת קשרי תרבות[10].

בשנת 2013 יצא במופע בשם: "שופן והפלמנקו" עם הפסנתרן גיל שוחט.

בשנת 2014 יצא בסדרת קונצרטים עם פסנתרן הג'אז ליאוניד פטשקה ותזמורת אשדוד וכן הופיע באופן קבוע בתיאטרון הקאמרי בתל אביב[11].

בשנת 2015 אלבום חדש בשם: "שירי פלמנקו" וכתב את המוזיקה לסדרת הטלוויזיה של YES - "להרוג את הסבתא"[12]. בהמשך השנה, אולייר יצא לסיבוב קונצרטים ברחבי אירופה. הופעותיו זכו לביקורות נלהבות בפסטיבל "סומה פלמנקה" בספרד[דרוש מקור] ובפסטיבל "הנאלי" בלונדון וייצג את ישראל באירועי יום העצמאות באיטליה ובתערוכת אקספו הבינלאומית[13].

במהלך הקריירה כתב מוזיקה לסרטים ולהצגות. הופעותיו ואלבומיו כוללים חומרים מקוריים, פרי יצירתו ועיבודים מיוחדים להרכבים שונים. הוא הופיע לאורך כל השנים הללו וייצג את ישראל בארצות רבות בכל רחבי העולם. במקביל כתב יצירות סימפוניות, ביניהן היצירה: "קולומביה" לזכרו של טייס החלל הישראלי הראשון: אילן רמון.

בשנת 2016 בחודש מאי הפסיק אולייר להופיע כגיטריסט בעקבות בעיה אורתופדית בידיו, הוא ממשיך בפעילותו המוזיקלית כמלחין ומעבד. כמו כן החל לנגן בסקסופון.

בשנת 2017 יצר הרצאה בשם "באלדי אולייר מסביר ומספר על הפלמנקו ועל דרכו כיוצר."

בשנת 2023 פרסם ספר אוטוביוגרפי בשם הופעת רחוב, על תקופת שהותו בספרד ובפריז כאמן רחוב.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאולייר שני בנים בוגרים, ששניהם פעילים בתחום המוזיקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שירי בן בסט, ראיתי צועני מאושר, מעריב, 7 ביוני 1985
  2. ^ מרב יודילוביץ', הגברת הראשונה של הפלמנקו, באתר ynet, 3 באוגוסט 2007
  3. ^ יעקב בר-און, זוג כהתכתבות, מעריב, 5 בפברואר 1981
  4. ^ יוסי חרסונסקי, "גיטארה זה כמו אישה", מעריב, 12 ביוני 1985
  5. ^ יוסי חרסונסקי, אחדות צליל מדהימה, מעריב, 4 בדצמבר 1986
  6. ^ עירית לינור, תדריך, כותרת ראשית, 11 בפברואר 1987
    ארז ביטון, המלצה - מופע "חמש אחרי הצהריים", חדשות, 5 במרץ 1987
  7. ^ יוסי חרסונסקי, ממנהרות המטרו ־ לבמת אולימפיה, מעריב, 30 בדצמבר 1987
    יוסי חרסונסקי, פאקו מחכה לבאלדי, מעריב, 6 בינואר 1989
  8. ^ עירית לינור, תדריך, כותרת ראשית, 16 בספטמבר 1987
  9. ^ צבעוני, חיוני ווירטואוזי, באתר הארץ, 15 בינואר 2002
  10. ^ חיוכים, באלדי אולייר, ניצה טרמין, הופעה במרכז הבמה, 16 בנומבר 2012
  11. ^ ליאת רון, ‏אמן הג'אז ליאוניד פטשקה: "לא קל לדחוף אמן מהמגזר הרוסי", באתר גלובס, 11 בספטמבר 2012
  12. ^ אתר למנויים בלבד איתי שטרן, למה יוצרי הסדרה "להרוג את הסבתא" התעקשו ללהק את מירי אלוני לתפקיד הראשי, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2015
  13. ^ קרן שלי, באלדי אולייר מופע חדש מומלץ, 12 ביוני 2015