באנסקה שטיאווניצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באנסקה שטיאווניצה
Banská Štiavnica
Banska Stiavnica CoA.png
Banska Stiavnica- pohlad z Katovej ulice.jpg
מדינה / טריטוריה Flag of Slovakia.svg  סלובקיה
מחוז באנסקה ביסטריצה
ראש העיר פאבול בלזאנקה
שטח 46.38 קמ"ר
גובה 600 מטרים
תאריך ייסוד נזכרה לראשונה ב-1156
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה
 ‑ צפיפות

10,662‏  (נכון ל-2006)
305 נפש לקמ"ר (נכון ל-2006)
קואורדינטות 48°27′29″N 18°53′40″E
אזור זמן UTC +1
www.banskastiavnica.sk
המרכז ההיסטורי בבאנסקה שטיאווניצה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
SK BS Trinity Square.PNG
כיכר השילוש בבאנסקה שטיאווניצה
מדינה Flag of Slovakia.svg סלובקיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 4, 5
מאגר הלצ'יאנסקי טאיך (Halčiansky tajch) סמוך לעיר

באנסקה שטיאווניצה (סלובקית Banská Štiavnica; הונגרית Selmecbánya) היא עיירה במרכז סלובקיה השוכנת במרכז קלדרה. בעיירה מתגוררים מעל 10,000 תושבים, בתבנית של עיירה מימי הביניים אשר הוכרה בשל כך ב-11 בדצמבר 1993 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ממצאים ארכאולוגיים, האתר של באנסקה שטיאווניצה היה מיושב כבר בתקופה הניאולותית, ייתכן שבידי אנשים שבאו לכרות ממרבצי הכסף בסביבה. הקלטים הקימו במקום מכרה במאה ה-3 לפנה"ס וכנראה מדובר באנשי שבט קוטיני המתוארים על ידי היסטוריונים רומאים כחוצבי כסף באזור מרכז סלובקיה של היום. בהמשך היה המקום מיושב, כנראה על ידי סלאבים, ובמאה ה-10 כבר שכן בו יישוב סלאבי מבוצר.

הטירה החדשה

מהמאה ה-11 נכללה באנסקה שטיאווניצה בממלכת הונגריה והייתה המקור הגדול ביותר לכסף וזהב בממלכה. אימרה הונגרית תיארה את עושר המחצבים באזור במילים: הקירות בקרמניצה עשויים זהב, של באנסקה שטיאווניצה עשויים כסף ושל באנסקה ביסטריצה עשויים נחושת [1]. העיירה כונתה כבר בשנת 1156 "טרה בננסיום", שפירושו ארץ הכורים. באמצע המאה ה-13 הגיעו לבאנסקה שטיאווניצה מהגרים גרמנים שנמשכו לאזור הודות להקלות במסים שהובטחו להם. בשנת 1238 ניתנה לעיירה מעמד של עיר מלכותית, אחת הראשונות בממלכת הונגריה. כתב ההאמנה של העיר כלל הבטחת חייהם, בריאותם, רכושם וזכות החופש של התושבים, כמו גם כללים לבחירת ראש העיר וכללים לקביעת מידות.

במהלך המלחמות עם העות'מאנים, עשו העות'מאנים מאמצים רבים לכבוש אזורי מכרות ועל כן העיירה בוצרה בביצורים חזקים שכללו שתי טירות, לקראת סוף המאה ה-16. הרפורמציה הפרוטסנטית הצליחה במידה רבה בבאנסקה שטיאווניצה והיא הייתה בליגת שבע ערי הכרייה הפרוטסטנטיים.

העיירה הייתה מקור לחידושים טכנולוגיים בתחום הכרייה. בשנת 1627 נעשה בה שימוש ראשון בעולם באבק שרפה לצורך כרייה. בסוף המאה ה-17, הייתה ירידה ברווחיות של המכרות, בגלל שהמכרות הגיעו לעומק מתחת לעומק תעלות הניקוז ועלויות הוצאת המים היו גדולות. בגלל מצב זה הוחלט על ידי השלטונות בווינה לסגור את המכרות. אולם הצעה של המהנדס יוזף הל שזכתה בתמיכת הקיסר צארלס השישי הביאה לשינוי ההחלטה. המהנדס הל הקים בשנים 1738-1740 מערכת לייצור אנרגיה מזרימת מי גשמים והפשרת שלגים שנקוו באגמים מלאכותיים שהוקמו באזור. האנרגיה שימשה להוצאת המים מהמכרות ולפריחה מחודשת של ענף הכרייה.

בשנת 1735 הוקם בבאנסקה שטיאווניצה בית הספר הראשון לכרייה במדינה על ידי סמואל מיקוביני. בשנים 1762-1770 בית הספר הוסב לאקדמיה לכרייה בתמיכת מריה תרזה, והייתה האקדמיה הטכנולוגית הראשונה בעולם. האקדמיה עסקה גם ביערנות כמעט מראשיתה [2] ובשנת 1807 הוקם באקדמיה מכון ליערנות [3] אשר מוזג לתוך האקדמיה בשנת 1846 והאקדמיה כונתה "האקדמיה לכרייה ויערנות" [4].

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלב העיר העתיקה שוכנת "כיכר השילוש" (Trojičné námestie) שבמרכזה עמוד מונומנטלי. בכיכר ניצב גם מוזיאון המינרלוגיה והיא משמשת לאירועים שונים. שתי הטירות - הישנה (Starý zámok) והחדשה (Nový zámok) - שניבנו במטרה לתת מענה לאיום העות'מאני הוסבול למוזיאונים. במוזיאון הכריה מסלול תת-קרקעי בן 2 ק"מ העובר דרך מכרות מהמאה ה-17, וגם מכרה "גלזנברג" (Glanzenberg) העתיק עוד יותר פתוח לקהל. סביב העיר כ-30 מאגרי מים מלאכותיים (tajchy - "טאיכי") המחוברים זה לזה בתעלות באורך כולל של כמאה ק"מ. העתיק שבהם "ולקה וודרנסקה" (Velká Vodárenská) נבנה לפני 1510.

ריכוז זה של אתרים בעיר ובסביבותיה הביא את הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים לתמוך בהכרזת העיר כאתר מורשת עולמית, תוך שהיא קובעת כי:

"המתחם העירוני והתעשייתי של באנסקה שטיאווניצה וסביבותיה הוא דוגמה יוצאת דופן למרכז כרייה חשוב מימי הביניים ששמר על מעמדו גם בתקופה המודרנית, ופיתח דמות אופיינית ומובחנת".[5]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר מנתה 10,674 איש בשנת 2005, ולפי מפקד שנערך בשנת 2001 היו 93.9% מהתושבים סלובקים, והקבוצה האתרנית השנייה בגודלה הייתה הצוענים שהיוו 2% מתושבי העיר. רוב התושבים (65%) הם קתולים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Slovakia
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסלובקיה

ברדיובמערות הקארסט באגטלק ובקארסט הסלובקי (עם הונגריה) • יערות הבראשית של עצי האשור בהרי הקרפטים ויערות האשור העתיקים בגרמניה (עם אוקראינה וגרמניה) • ולקולינץהמרכז ההיסטורי בבאנסקה שטיאווניצהספישסקי הראד והמונומנטים התרבותיים הקשורים (ספישסקה פודהרדייה, ספישסקה קפיטולה וז'הרה), והעיר העתיקה לבוצ'הכנסיות העץ בהרי הקרפטים הסלובקיים