בארה של מרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בארה של מרים היא, על פי המסורת, באר מים נסית שלוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני, בזכותה של מרים הנביאה.

שירת הבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירת הבאר היא אחת מהשירות המופיעות בתורה, בה מוזכרת בארה של מרים. שירת הבאר מופיעה בפרשת חקת, מיד לאחר סיפור נחש הנחושת.

וּמִשָּׁם בְּאֵרָה, הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמשֶׁה: אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם.
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת:
עֲלִי בְאֵר - עֱנוּ לָהּ.
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה.
וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת.
וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.

ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים י"ז-כ'

במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חז"ל במסכת אבות הבאר נמנית עם עשרה דברים שנבראו בסיום בריאת העולם‏‏:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.

מסכת אבות פרק ה' משנה ו'

ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "ופי הבאר - בארה של מרים שהייתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות. ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר (במדבר כ"א) עלי באר - ענו לה."

בתלמוד הבבלי מסופר כי במשך חייה של מרים, הרוותה הבאר את צימאונם של בני ישראל ההולכים במדבר. עם מותה של מרים פסקה הבאר מלנבוע:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן.

מסכת תענית ט' א'‏‏[1]

במקום אחר בתלמוד תולים את שלושת נסי המדבר במעשיו של אברהם, ואת בארה של מרים בכך שאמר "יוקח נא מעט מים", על פי דברי הפסוק "באר חפרוה שרים"‏‏[2].

אופי הבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י בפירושו במקום מסביר מדוע סירבה הבאר לתת מים לאחר מות מרים:

סלע, וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים.

דהיינו, הבאר הייתה בעצם סלע שנבעו ממנו מים, והיה הסלע מתנהל עם בני ישראל במסעותם. משמתה מרים, הפסיקו המים לנבוע מן הסלע, והוא הסלע עליו היכה משה בפרשת "מי מריבה". למדים זאת מסמיכות המקרים של "ותמת שם מרים ... ולא היה מים לעדה לשתות". עם מותה של מרים נסתתמו המים. לאחר פרשת מי מריבה, ובזכותם של משה ואהרון, חזרה הבאר וסיפקה מים לבני ישראל עד כניסתם לארץ ישראל.

במקום אחר רש"י מרחיב מעט את תיאורו: "באר - בארה של מרים - סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה, ועגול כמין כברה היה, ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין." (רש"י פסחים דף נד א) לפרשנות המהר"ל מפראג בדברי רש"י אין הכוונה שהסלע היה מתגלגל עמהם, כי אם כן מדובר בנס נוסף שלא נזכר, אלא הכוונה שבכל מקום שישראל הלכו, המים היו עולים והיה נוצר פתח באופן נסי הוא פי הבאר‏‏[3].

בספר התודעה לרב אליהו כיטוב ישנו תיאור ציורי של הבאר על פי המדרשים והפרשנים:

והיאך הייתה הבאר עשויה? דומה לסלע; מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהם להרים ויורדת עמהם לגאיות. מקום שישראל שורין - היא שורה כנגדם, במקום גבוה (בחצר אהל מועד), כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה 'עלי באר ענו לה - עלי באר!' והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד (מן הנשיאים) מושך (את המים) במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו. ואשה שהייתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, הייתה הולכת בספינה; - והמים היו יוצאים חוץ למחנה ומקיפים פיסא (רצועת קרקע) גדולה, ומגדלים מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף.‏[4]

בציורי בית הכנסת בדורה אירופוס נכלל גם ציור של בארה של מרים, שבמרכזו הבאר וממנה יוצאים נחלים לאוהלי שנים עשר השבטים.

גניזת הבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הירושלמי ובמדרש רבא מובאת הדעה כי באר מרים נגנזה בתוך ים כנרת. על הפסוק "ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כא), אומר המדרש‏‏: "אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים" (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות סז א, וכן במדרש רבה ויקרא פרשה כב פסקה ד)‏‏[5]. בבבלי, לעומת זאת, כתוב שבאר מרים מצויה בים התיכון, סמוך להר הכרמל: "אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" (מסכת שבת לה א)‏‏[6].

במדרש תנחומא (פרשת חקת סימן א') מסופר על מוכה צרעת ועיוור שירד לטבול במי מערה. נזדמנה לו שם באר מרים ונתרפא מיד לאחר הטבילה[7]. סיפור אחר מספר על חולה שחין:

מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, הלכה אשתו במוצ"ש לשאוב מים, ונתעכבה שעה אחת או שתי שעות. נעשה לה נס ונזדמן לה מי בארה של מרים ומילאה כדה מאותן המים. כיוון שבאת [=באה] אצל בעלה כעס עליה - אמר לה: היכן היית? והיא מרוב כעסה נפל כדה משכמה ונשבר. ונפלו טיפין על בשרו. בכל מקום שנגע בו מאותן הטיפין נתרפא. ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, לפיכך צריך אדם שינהג עם אשתו בנחת רוח

ספר נחמני

בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת, לפיה נגנזה הבאר בכנרת, נקוטה במיוחד אצל יהודי טבריה והגליל.

רבי יוסף קארו בשולחן ערוך מציין מנהג לשאוב מים מהבאר במוצאי שבתות ולשתות מהם, כיוון שקיימת אמונה כי בארה של מרים מתגלגלת בכל הבארות ויש למים אז סגולת מרפא‏‏‏[8].

רבי חיים ויטאל, שזקף חלק גדול מתובנותיו בקבלה לשתייה מבארה של מרים ‏‏בידי האר"י[9] ניסה לתאר את מיקומה המדויק:

"בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים:" ‏[10]

בעת המצור על טבריה בשנת 1742 הזכיר הרב חיים אבולעפיה את בארה של מרים בטבריה כרומזת אל השכינה אשר תגן על טבריה מפני סולימאן אל-עדאם‏[11].

בספרות ובתרבות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארה של מרים הייתה למקור השראה לסופרים ומשוררים עבריים. "בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש" הוא השם שנתן ש"י עגנון לאחד מסיפוריו המוקדמים, שפורסם בשנת 1909 בעיתון "הפועל הצעיר"‏[12].

עגנון מתאר את הבאר, בסיפורו "בלבב ימים", כאחת ממעלותיה של טבריה: "וים כנרת שהקדוש ברוך הוא מחבבו יותר מכל הימים מקיף אותה, ובארה של מרים גנוזה בתוך הים, וכבר גילה האר"י הקדוש זכרונו לברכה שהיא מרפאה את הנפש".

אורי צבי גרינברג, בשירו "בארה של מרים", שבספרו "רחובות הנהר", מדגיש את נסתרותה: "אֵין יוֹדְעִים אֵי מְקוֹם בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם בַּכִּנֶּרֶת" וש. שלום, בשירו "באר מרים" מתאר את הבאר כמקור שפע נצחי‏[13].

בספרו של מרטין בובר, "אור הגנוז" מסופר, על פי הספר "עשר צחצחות", על רבי יצחק אייזיק מקאלוב שבערב יום הכיפורים בין השמשות יצא עם אחד מחסידיו לנסיעה במרכבתו, ובאחד השדות נראתה רצועת מים צרה, במקום שבו מעולם לא נראו מים, והרבי פשט בגדיו וטבל בה, ולאחר מכן חזרו השניים לתפילה בבית הכנסת. כאשר שאל החסיד לפשר המעשה, השיב לו הרבי: "כשעוברת כאן פתאום בארהּ של מרים, למה אתה עומד ואינך טובל עמי בתוכה?"‏[14]

בארה של מרים מוזכרת בסיפורו של חיים נחמן ביאליק, "ספיח",‏[15] בסיפורו של יוסף חיים ברנר, "שכול וכישלון".‏[16]. בהרחבה מוזכר הסיפור ברומן של חיים באר, "לפני המקום".‏[17]

המושג בארה של מרים ניתן על ידי מספר מחברים כשם לספרם. הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי מי שהיה רבה של רמת גן, כתב ספר על פרשיות השבוע, וקרא לו "בארה של מרים". הרב מרדכי דוד נויגרשל כתב ביאור לספרו של מהר"ל מפראג, "באר הגולה", וקרא לביאורו "בארה של מרים".

"בארה של מרים" שימש גם לציון מקומות אחרים. המרחצאות מריאנבד (בתרגום מילולי: "מרחצאות מרים") כונו בעברית "בארה של מרים"‏‏[18][19]. גם בנצרת יש באר המכונה "בארה של מרים"‏[20].

בגרסאות מודרניות להגדה של פסח, ובפרט בקהילות קונסרבטיביות, נהוג להוסיף בליל הסדר כוס מים צלולים - כוסה של מרים, לצד כוס של אליהו, לזכר מפעלותיה של מרים ובמיוחד בארה הנסית‏[21].

בחוצות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארה של מרים הונצחה באתרים רבים בישראל, בניסוח מודרני לשמה - "באר מרים":

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל מ' תא-שמע, "בארה של מרים : גלגולי מנהג אשכנז בסעודה שלישית של שבת‬", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ד תשמ"ה 251–270.‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏דברי התלמוד מבוססים על התוספתא מסכת סוטה יא א‏
  2. ^ ‏תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא פו, ב‏
  3. ^ ‏ספר דרך חיים - פרק ה משנה ו‏
  4. ^ תוספתא סוכה ג; במדבר רבה א; שם יט; תנחומא ישן חוקת; רש"י תהלים עח,טז
  5. ^ ובהמשך "‏אמר רבי יוחנן בן נורי שערותא רבנן והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא"‏ - ובתרגום: העריכוה חכמים והיא מכוונת לעבר שערים אמצעיים של בתי כנסת עתיקים בטבריה
  6. ^ ‏מכיוון שהציטוט בבבלי דומה לירושלמי, נראה כי מדובר בגרסה נוספת שהתפצלה מדברי הירושלמי והמדרש, או פשוט בשיבוש של דברי המדרש והירושלמי‏
  7. ^ ‏גרסה דומה קיימת במדרש רבא, בשם רבי תנחומא, על מוכה שחין שטבל בכנרת ונזדמן לו במקרה בארה של מרים והחלים כולו‏‏ מדרש רבה ויקרא פרשה כב פסקה ד‏
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רצ"ט, סעיף א' ‏. אמונה זו מוזכרת בכתבי הרמ"ע מפאנו - ספר גלגולי נשמות - אות מ, ובספר הכלבו
  9. ^ ‏ספר "נגיד ומצווה" לרבי יעקב צמח, ספר שם הגדולים - חלק גדולים - מערכת ח אות כא, ספר נהר שלום - דף לא עמוד א‏
    יוסף סטפנסקי, "דברי שירה לטבריה המעטירה", עת-מול 213, עמ' 16
  10. ^ ‏שער הגלגולים - הקדמה לז‏
  11. ^ ש.א. הורודצקילקורות העליות, דבר, 17 במאי 1940
  12. ^ ש"י עגנוןבארה של מרים או קטעים מחיי אנוש, הפועל הצעיר, 21 במאי 1909, המשך, המשך, המשך, המשך מתוך סיפור זה נולד גם הסיפור "אגדת הסופר", אשר נכלל בכרך "אלו ואלו", ראו גם: חיים באר, "עגנון וברנר ו'בארה של מרים'", הארץ, 7.8.1992, דן לאור, "ש"י עגנון", מרכז זלמן שזר, עמ' 29-28
  13. ^ ש. שלוםבאר מרים, דבר, 3 באוקטובר 1958
  14. ^ מרטין בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, 2005, עמ' 279
  15. ^ חיים נחמן ביאליק, ספיח, בפרויקט בן יהודה
  16. ^ יוסף חיים ברנר, שְׁכוֹל וְכִשָּׁלוֹן, בפרויקט בן יהודה
  17. ^ חיים באר, לפני המקום, הוצאת עם עובד, 2007, עמ' 213-206
  18. ^ זיוה שמיר, חיים באר / לפני המקום - כי מעפר אתה ואל עפר תשוב, באתר e-mago‏
  19. ^ מכתמים, עברי אנכי, 22 בספטמבר 1886
  20. ^ עירית חיפה תסייע לפיתוח נצרת, דבר, 17 בינואר 1960
  21. ^ הגביע של מרים - מנהג לסדר משפחתי, באתר קולך, כוס מרים, אתר מדרשת אורנים