בארי גולדווטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בארי גולדווטר

בארי מוריס גולדווטר (Barry Morris Goldwater; ‏ 2 בינואר 1909 - 29 במאי 1998) חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית ומועמדה הכושל לנשיאות ב-1964. נושא דגל השמרנות הפוליטית באמריקה שאמנם הובס, אך היה בין מחולליה של התחיה השמרנית שהשיג "הימין החדש" בארצות הברית, בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדווטר היה בן העיר פיניקס שבטריטוריית אריזונה, לימים מדינת אריזונה. בבעלות משפחתו האמידה, שהייתה במקור מפוזן שבפולין, הייתה חנות כלבו גדולה בפיניקס, עסק משפחתי שגולדווטר עצמו החל לנהל בגיל 21, לאחר מותו של אביו, בארון גולדווטר. גולדווטר האב היה יהודי מומר, ושם המשפחה היה במקור גולדוואסר. דודו של גולדווטר היה סאם גולדווטר, שהתמודד בשנת 1890 על ראשות עירית דטרויט.

במלחמת העולם השנייה שירת כטייס בחיל האוויר של ארצות הברית, ממנו השתחרר בדרגת מייג'ור גנרל במהלך מלחמת קוריאה. ב-1952 נבחר לראשונה מבין חמש כהונותיו בסנאט, לאחר שגבר במפתיע על מנהיג הרוב הדמוקרטי ארנסט מקפרלנד. כמחוקק היה שמרן כלכלי, יריבם הגדול של איגודי עובדים מבית ונץ אנטי-קומוניסטי במדיניות החוץ. עמדותיו היו אנטיתזה לניו דיל של רוזוולט ול"חברה הגדולה" של ג'ונסון. כשקיבל עליו את מועמדות המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות של שנת 1964, לא נרתע מתווית ה"קיצוני" שהודבקה לו: "קיצוניות בהגנת החירות אינה מידה רעה", אמר, ו"מתינות במרדף אחר הצדק אינה מעלה". במהלך מסע הבחירות שלו הופנו הזרקורים לרונאלד רייגן אשר נאום התמיכה שלו בגולדווטר "זמן לבחור" עשה הדים ברחבי ארצות הברית.

מסע הבחירות של גולדווטר ב-1964 נידון מראש לכישלון. מולו התייצב הנשיא לינדון ג'ונסון, שהשלים את כהונתו הבלתי-גמורה של ג'ון קנדי, וביקש מהעם האמריקאי מנדט להגשים את חלומותיו של גיבורם המת. ג'ונסון הצליח לצייר את גולדווטר כקיצוני מסוכן, שעלול להשתמש ביד קלה בנשק גרעיני. תוצאות הבחירות היו בהתאם: תבוסה אלקטורלית לא רק לגולדווטר, שזכה רק בשש מדינות דרומיות, אלא גם מפלה גורפת של המועמדים הרפובליקנים, בבחירות לקונגרס ובמדינות.

למרות ההפסד הצורב בשנת 1964, העלאת הקו השמרני באותה תקופה חלחלה עם הזמן לציבור הרחב, וכבר לאחר שנתיים, ב-1966, זכתה המפלגה הרפובליקנית בחזרה ברבים מהמושבים שאיבדה, ומנהיגה העתידי רייגן נבחר למושל מדינת קליפורניה.

גולדווטר שב לסנאט לאחר הפסקה בת ארבע שנים, כתוצאה מהפסדו בבחירות לנשיאות. הוא המשיך לייצג את אותן עמדות בלתי-מתפשרות, אולם עמדת המנהיגות שלו במפלגה הרפובליקנית נחלשה. הליברטריאניות שלו, ריחוקו מהדת הנוצרית ותמיכתו העיקשת בחרות אישית, כולל חרות האישה לעבור הפלה מלאכותית, הרחיקו אותו מהזרם המרכזי הרפובליקני. עד פרישתו מהסנאט ב-1987 התמקד בפעילות מדינית-ביטחונית, שהתבטאה בראש ובראשונה בחוק גולדווטר-ניקולס, שהגדיר מחדש את שרשרת הפיקוד שבין מזכיר ההגנה לזרועות הצבא השונות. בשנת 1979 הוביל גולדווטר תביעה משפטית נגד ג'ימי קרטר על שנירמל את היחסים עם סין באופן הפוגע בברית של ארצות הברית עם טייוואן, ללא שקיבל אישור של הקונגרס. התביעה נדחתה על ידי בית המשפט אשר קבע שהנושא פוליטי ואינו שפיט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]