בארלטה

**בארלטה**
**Barletta**
סמל בארלטה סמל בארלטה	דגל בארלטה
	הקתדרלה
מדינה	איטליה
מחוז	פוליה
נפה	בארלטה-אנדריה-טראני
ראש העיר	פסקוואלה קאסלה ; Pasquale Cascella
שפה רשמית	איטלקית
שטח	146.91 קמ"ר
גובה	15 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	92,427 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	640 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	41°19′00″N 16°17′00″E / 41.316666666667°N 16.283333333333°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.barletta.bt.it/retecivica/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון בארלטה ; שטח העיר בנפת בארלטה-אנדריה-טראני

בארלטה (באיטלקית: Barletta) היא עיר בנפת בארלטה-אנדריה-טראני בצפון מחוז פוליה שבדרום איטליה. בשנת 2011 מנתה אוכלוסיית העיר 94,322 תושבים.^[1] בארלטה מפורסמת בזכות הקולוסוס של בארלטה, פסל ארד בדמותו של אחד מקיסרי רומא (ככל הנראה תאודוסיוס השני). פסל זה, שבפי תושבי העיר קרוי "ארקליו" (Eraclio), הוא פסל בגובה של כ-4 מטרים והוא הפסל הגדול ביותר מכל חלקי האימפריה הרומית ששרד עד היום. על פי אגדה מקומית, ארקליו הציל את העיר מהתקפה של סרצנים. בראותו את הספינות של הסרצנים מתקרבות לחופי העיר, המתין להם ארקליו על חוף הים. כאן העמיד ארקליו פנים כאילו הוא בוכה, וכששאלו אותו הסרצנים לפשר הבכי, הוא השיב להם כי הוא הקטן ביותר מבין תושבי העיר השמים אותו ללעג. תשובתו גרמה לסרצנים לחשוב שכל תושבי בארלטה הם ענקים ועזבו את החוף מפחד תושבי העיר.

ב-1503 הייתה בארלטה מקום התרחשותו של קרב בין אבירים איטלקים לבין אבירים צרפתים שהיו בכוחות שקולים. באותה תקופה הייתה העיר תחת מצור צרפתי ונכבשה על ידי הצבא הספרדי.

בארלטה שוכנת פחות או יותר על מיקומה של עיר קאנאי, (המקום בו ניטש קרב קאנאי בין במסגרת המלחמה הפונית השנייה) ששגשגה בתקופה הרומית ולאחר התקפות חוזרות ונשנות של הסרצנים, הוחרבה סופית על ידי הנורמנים ונותרה נטושה במשך תקופת ראשית ימי הביניים.

תושבי בארלטה זכו באותות כבוד על ההתנגדות שגילו בפני הצנחנים הגרמנים שהרסו את הנמל של העיר כדי למנוע את נפילתו בידיהם של כוחות הארמייה השמינית של הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארלטה שוכנת על חוף הים האדריאטי, שם החופים המסולעים מכוסים בטין שמקורו מנהר אופנטו. הנהר מהווה את הגבול שבין נפת בארי לבין נפת פוג'יה ומאז ומתמיד השפיע על הפעילות החקלאית באזור.

בארלטה ממוקמת על קצהו הדרום-מערבי של מפרץ מנפרדוניה (Manfredonia) ושוכנת מנגד לכף גארגאנו (Gargano). העיר שוכנת על מישור נמוך בגובה שנע בין 10 ל-15 מטרים מעל פני הים. האקלים ממוזג בזכות הקרבה לים. הרוחות נושבות בדרך כלל מדרום. הגשמים מועטים, 500 מ"מ בשנה שרובם יורדים בסתיו ובחורף. כמות הגשמים בין מחצית יוני לבין מחצית אוגוסט מזערית.

העיר מחולקת לשני חלקים, מונטלטינו (Montaltino) ופיומארה (Fiumara). חופה של בארלטה ארוך וחולי ומשתרע ממערב וממזרח לנמל המסחרי שלה. לאורך החוף נמצאים כמה חופי רחצה שממערב להם שטח מיוער.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארלטה התקיימה זמן רב לפני התקופה הרומית והייתה ידועה על ידי היוונים בשם בארדולוס ועל ידי הרומאים בשם בארדולום. ההיסטוריה שלה מתחילה מאה שנים לפני הגעתם של שתי האימפריות לאזור., כפי שניתן להסיק משרידי היישוב הפולי מהמאה הרביעית לפני הספירה ומשמה הפיניקי "בעל-אל". הפיניקים ייסדו במקום לראשונה תחנת סחר לצורך קשרי המסחר שלהם עם השבטים המקומיים ועם האטרוסקים ששכנו צפונה יותר. כאן נסחרו בין השאר יינות שיוצרו מהגפנים שגדלו על הקרקע הפורייה. בשל הצלחתה של ההתיישבות במקום נקרא האזור בפי הפיניקים בשם "ארץ היין", שם שבהמשך תורגם על ידי היוונים לאואנוטריה (Οἰνωτρία).

בימי הביניים היית בארלטה מעוזם של הנורמנים והלומברדים, והפכה לנקודת הערכות של הצלבנים, של המסדר הטבטוני, של מסדר אבירי היכל שלמה ושל ההוספיטלרים. בעקבות הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, מצא הארכיבישוף של נצרת מקלט בבארלטה.

לאחר שאוכלוסייתה של בארלטה גדלה עקב ההגירה מקאנאי הסמוכה שהוחרבה על ידי הנורמנים, זכתה בארלטה לשיגשוג הגדול בתולדותיה תחת שלטונו של פרידריך השני ולאחר מכן של מלכי ממלכת נאפולי.

בראשית המאה ה-16, במהלך מלחמת גרילה בין הצרפתים ובין הספרדים על השליטה בדרום איטליה, העיר הייתה לזירת הניצחון ההיסטורי של האבירים האיטלקים על השבויים הצרפתים. מאוחר יותר הייתה העיר למעוזם של השליטים הספרדים של דרום איטליה. ב-1528 נבזזה העיר על ידי כוחות צרפתים.

במהלך איחוד איטליה ולאחריו הייתה בארטלה עיר ענייה כמו רוב דרום איטליה. כתוצאה מכך תנאי ההיגיינה היו גרועים במיוחד. סוגים שונים של מחלות פגעו באוכלוסייה, כמו שחפת, שלשול, דלקת ריאות, אבעבועות שחורות ומלריה. כ-15% מהאוכלוסייה הייתה נגועה בגרענת. המחלה המחרידה ביותר שהייתה מנת חלקם של העניים הייתה הכולרה. מגפות כולרה התפרצו בעיר בשנים 1836, 1854, 1865, 1866, 1867 ולבסוף ב-1910, כאשר החיידק הגיע לבארלטה על ידי דייג בן המקום והמחלה הכחידה עשרות אלפים בדרום איטליה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה בארלטה מקום התרחשותו של העימות הראשון בין האיטלקים לבין כוחות גרמנים, כאשר גדוד של צנחנים גרמנים נשלח מפוג'יה לבארלטה כדי להרוס את הנמל לפני שכוחות הארמייה השמינית של הצבא הבריטי הצליחו להגיע. חיל המצב האיטלקי נכנע לאחר מאבק קצר. לאחר המלחמה היה בבארלטה מחנה עקורים.

אתרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה של בארלטה היא מבנה שהוקם ברובו במאה ה-10 על ידי הנורמנים בשיטת התל והחצר (Motte-and-bailey). בתקופה הצלבנית המצודה שמשה כמקם מגורים לחיילים שהיו בדרכם לארץ הקודש. היא שופצה והורחבה באופן משמעותי בתקופת מלכותו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בין השנים 1225-1228. הייתה זו תקופת מסע הצלב השישי ששוגר מפה. המצודה הורחבה בהמשך בתקופת שלטון בית אנז'ו, כאשר בארלטה נעשה למרכז חשוב לשלטון הספרדי ב-1527. קרל החמישי הרחיב גם הוא את המבנה וארבע באסטיונים מאסיביים נוספו למבצר כדי ליצור את צורתו הנוכחית. ב-1915, המבצר, ששימש אז כמחנה צבאי, הופגז על ידי ספינת מלחמה גרמנית. בספטמבר 1943 היה זה המקום בו התבצר הכוח הצבאי האיטלקי שהגן על העיר מפני הצבא הגרמני.
הקולוסוס של בארלטה הוא פסל ברזל גדול של קיסר רומאי.
בזיליקת הקבר הקדוש נבנתה במאה ה-12.

כלכלה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת בארלטה מבוססת בעיקר על ייצור בטון ומלט. הענף הכלכלי המשני הוא החקלאות, בעיקר גידול גפנים וזיתים.

תחנת הרכבת של בארלטה מקושרת למסילת הברזל האדריאטית. ניתן להגיע לעיר באמצעות הכבישים המהירים A14 ו-SS16. נמל התעופה הקרוב ביותר הוא נמל התעופה של בארי השוכן במרחק 55 ק"מ מהעיר. נמל העיר משמש רק לספינות מטען ואין ממנו הפלגות נוסעים.