בבטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בבטו
Bebeto brazil.jpg
בבטו, 2010
מידע אישי
שם מלא ז'וזה רוברטו גאמה דה אוליביירה
תאריך לידה 16 בפברואר 1964 (בן 50)
מקום לידה סלבדור, ברזיל
גובה 1.78 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1981
1981 - 1983
ויטוריה
באהיה
מועדונים כשחקן
1983
1983 - 1989
1989 - 1992
1992 - 1996
1996
1997
1997
1997
1998 - 1999
1999
2000
2000
2001 - 2002
2002
ויטוריה
פלמנגו
ואסקו דה גאמה
דפורטיבו לה קורוניה
פלמנגו
סביליה
ויטוריה
קרוזיירו
בוטפוגו
טורוס נזה
קאשימה אנטלרס
ויטוריה
ואסקו דה גאמה
אל-איתיחאד
0 (0)
80 (34)
53 (28)
131 (86)
15 (7)
5 (0)
8 (8)
0 (0)
17 (9)
8 (2)
8 (1)
3 (0)
8 (2)
5 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
1985 - 1998 ברזיל 75 (39)
קבוצות כמאמן
2009 - 2010 אמריקה

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

בבטו

ז'וזה רוברטו גמה דה אוליביירה (פורטוגזית: José Roberto Gama de Oliveira; נולד ב-16 בפברואר 1964), הידוע בתור בבטו, הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל ברזילאי, שזכה עם נבחרת ברזיל במונדיאל 1994. כיום הוא חבר פרלמנט ריו דה ז'ניירו.

בבטו הוא יליד סלבדור, ברזיל. הוא החל את הקריירה ב-1983 בקבוצת ויטוריה מברזיל, ושיחק בין היתר בדפורטיבו לה קורוניה וסביליה מהליגה הספרדית. בנוסף שיחק במספר מועדונים בברזיל, וכן ביפן, מקסיקו וערב הסעודית, עד שפרש ממשחק פעיל בשנת 2002.

בבטו ממוקם במקום ה-5 בטבלת כובשי כל הזמנים של נבחרת ברזיל, לאחר שכבש 39 שערים עבור הנבחרת.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבטו החל את הקריירה המקצועית כשחקן נוער של קבוצת באהיה, וכעבור חודש בלבד עבר לקבוצת הנוער של ויטוריה, במדיה גם ערך את הופעות הבכורה שלו בקבוצת בוגרים.

הוא זוהה ככישרון גדול והוחתם על ידי קבוצת הפאר הבריזלאית פלמנגו, במדיה שיחק 6 שנים. למרות ההצלחה הקבוצתית והזכייה באליפות בעונתו הראשונה בקבוצה, בבטו כמעט ולא קיבל דקות משחק. בזכייה באליפות ריו ז'ניירו ב-1986 ובאליפות של 1987, כבר היה לו חלק משמעותי יותר, ובסך הכל בבטו כבש 34 שערים ב-80 הופעותיו בפלמנגו.

מפלמנגו עבר בבטו בשנת 1989 לקבוצת ואסקו דה גאמה, וסייע לה לזכות באליפות כבר בעונתו הראשונה במועדון, אליפות ראשונה לקבוצה לאחר 15 שנים. ב-4 שנותיו במועדון כבש בבטו 28 שערים ב-53 הופעות.

לקראת עונת 1992/1993 בליגה הספרדית, עבר בבטו לתחנה הראשונה בקריירה שלו מחוץ לברזיל, קבוצת דפורטיבו לה קורוניה. הקבוצה חזרה שנה קודם לכן לליגה הבכירה בספרד לראשונה מאז 1973, וסיימה את העונה במקום ה-17.

כבר בעונתו הראשונה בקבוצה, בבטו כבש 29 שערים וזכה בתואר מלך השערים של הליגה, ולה קורוניה הדהימה כשסיימה את העונה במקום ה-3, כשקודמות לה רק ברצלונה וריאל מדריד.

עונה לאחר מכן, ב-1993/1994, לה קורוניה ניצבה בפני זכייה ראשונה והיסטורית באליפות, כשהובילה את הטבלה ערב המחזור האחרון, ונזקקה לניצחון מול ולנסיה. במהלך המשחק נשרק כדור עונשין מ-11 מטר לזכות לה קורוניה דקות ספורות לסיום המשחק. בבטו, אחד הבועטים הקבועים של הקבוצה (אחרי דונאטו, שלא היה על המגרש באותו הזמן), סירב לקחת את הבעיטה. מירוסלב דג'וקיץ' ניגש לבעוט במקומו והחמיץ, והמשחק הסתיים בשוויון 0-0. בעקבות כך, ברצלונה זכתה באליפות בזכות הפרש שערים עדיף על לה קורוניה.

עונה לאחר מכן, שוב סיימה הקבוצה במקום השני בליגה, הפעם אחרי ריאל מדריד, אך בגביע המלך הקבוצה נחלה הצלחה מרובה, וזכתה בתואר לראשונה בתולדותיה, לאחר ניצחון 2-1 בגמר על ולנסיה. בבטו פתח בהרכב הקבוצה במשחק הגמר.

לאחר עונתו הרביעית והפחות מוצלחת בקבוצה, שהסתיימה במקום ה-9 בטבלה, עזב בבטו בחזרה לברזיל, לקבוצת פלמנגו, בה שיחק בעבר.

בארבע העונות בלה קורוניה קבע בבטו מספר הישגים היסטוריים במועדון. בסך הכל, כבש בבטו 86 שערי ליגה ב-131 הופעות במדי הקבוצה, והוא מלך שערי הליגה של הקבוצה בכל הזמנים. הוא כבש 13 שערים במשחקי הקבוצה באירופה, והוא מדורג שלישי בטבלת מלך שערי הקבוצה באירופה בכל הזמנים. הזכייה התואר מלך השערים בעונתו הראשונה, הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה שחקן הקבוצה זוכה בתואר, כשמאז זכו שני שחקנים נוספים בתואר כששיחקו בקבוצה (דייגו טריסטן ורוי מקאיי).

לאחר 15 משחקים בלבד בפלמנגו, חזר השחקן לספרד, הפעם לקבוצת סביליה, אך הוא ערך בשורותיה רק 5 הופעות ליגה, ומעולם לא כבש לזכותה. ממנה חזר השחקן למועדון נעוריו, ויטוריה.

ב-1997, לקראת משחק הגביע הביניבשתי מול בורוסיה דורטמונד מגרמניה, החתימה קבוצת קרוזיירו את בבטו, יחד עם שני שחקנים נוספים (דוניזטי מקורינתיאנס וגונסאלבס מבוטפוגו), למשחק אחד בלבד. השלושה פתחו בהרכב ושיחקו במשך כל המשחק, אך קרוזיירו נוצחה 2-0.

בבטו, שרצה לשמור על יכולת גבוהה כדי לייצג את ברזיל במונדיאל 1998, חזר לויטוריה, וממנה עבר לבוטפוגו. יכולתו במועדונים אלו סייעה לו להיכלל בסגל הנבחרת. לאחר שתי עונות במועדון, שוב עזב השחקן את ברזיל, הפעם לקבוצת טורוס נזה ממקסיקו. לאחר קדנציה קצרה בקבוצה, שכללה 8 הופעות ליגה בלבד, עבר השחקן ליפן, שם שיחק במדי קאשימה אנטלרס, שאומנה אז על ידי שותפו להתקפת פלמנגו בתחילת הקריירה, זיקו. למרות שתרם רק שער אחד ב-8 הופעות ליגה, קבוצתו זכתה באליפות יפן באותה העונה.

החלוץ שב בפעם האחרונה לברזיל, ושוב למועדון נעוריו ויטוריה, אך זמן קצר אחר כך חזר לשתף פעולה עם שותפו להתקפת הנבחרת, רומאריו, בקבוצת ואסקו דה גאמה.

את קריירת המשחק סיים בבטו בקבוצת אל-איתיחאד הסעודית, ופרש ממשחק פעיל בשנת 2002, בגיל 38.

נבחרת ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבטו הוא אחד הכובשים המצטייינים בתולדות נבחרת ברזיל. הוא ממוקם שישי בטבלת כובשי כל הזמנים של הנבחרת עם 39 שערים, והיה בסגל הנבחרת בשלושה טורנירי מונדיאל שונים: 1990, 1994 ו-1998.

הוא זכה עם נבחרת ברזיל הצעירה באליפות העולם בכדורגל עד גיל 20, בטורניר שנערך במקסיקו בשנת 1983. במהלך הטורניר הוא כבש שער אחד. שנתיים אחר כך הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת, אך עקב התחרות בסגל, נותר מחוץ לסגל לקראת מונדיאל 1986.

כעבור שנתיים נוספות, באולימפיאדת סיאול (1988), זכה בבטו במדליית כסף לאחר שנבחרת ברזיל הפסידה בגמר לברית המועצות. בבטו כבש בטורניר שני שערים. בטורניר זה החל שיתוף הפעולה עם שותפו לחוד, רומאריו, שכבש 7 שערים בטורניר. שנה לאחר מכן, הוביל את נבחרת ברזיל לזכייה בקופה אמריקה לאחר 40 שנים, כשסיים כמלך שערי הטורניר עם 6 שערים. בזכות הופעותיו הטובות בטורניר, ביחד עם הופעותיו בעונה זו במדי אלופת ברזיל ואסקו דה גאמה, ובטורניר מוקדמות מונדיאל 1990, זכה השחקן בתואר כדורגלן השנה בדרום אמריקה.

במונדיאל הראשון שלו, איטליה 1990, נפצע בבטו לפני המשחק מול קוסטה ריקה (המשחק השני של הנבחרת בשלב הבתים), ולא תרם בטורניר שהסתיים בהדחה בשמינית הגמר. ארבע שנים אחר כך, כבר היה אחד השחקנים הטובים והדומיננטיים בטורניר מונדיאל 1994 בארצות הברית, כשחלק את חוליית ההתקפה עם רומאריו, כבש בטורניר 3 שערים, והיה מהגורמים הבולטים בזכייתה של ברזיל בתואר אלופת העולם.

במהלך המונדיאל בבטו התפרסם גם בזכות "תנועת העריסה" - מספר ימים לפני משחק רבע הגמר מול הולנד נולד הילד השלישי של בבטו, מתאוס. בבטו כבש שער במהלך המשחק, ומיד לאחר הכיבוש רץ לעבר קו החוץ, הושיט ידיו קדימה ונענע עריסה דמיונית, כשרומאריו ומאזיניו מצטרפים אליו. תנועה זו הפכה נפוצה ופופולארית בקרב שחקנים החוגגים הולדת ילד יחד עם כיבוש שערים.

בבטו חזר לארצות הברית שנתיים אחר כך, באולימפיאדת אטלנטה (1996), כשהצטרף לנבחרת האולימפית של ברזיל. בבטו סיים כמלך שערי הטורניר בצוותא עם הרנן קרספו מארגנטינה, עם 6 שערים. 3 משעריו בטורניר נכבשו במשחק על המקום השלישי מול פורטוגל, בו ניצחה ברזיל 5-0 וזכתה במדליית ארד.

בבטו זכה עם ברזיל בגביע הקונפדרציות בשנת 1997, למרות שלא היה שחקן הרכב בטורניר. במונדיאל 1998 בצרפת, בו הפסידה ברזיל את התואר לצרפת בגמר שהסתיים בתוצאה 3-0, שחזר בבטו את ההישג מהמונדיאל הקודם, ושוב כבש 3 שערים, והעמיד את מאזן שעריו בגביע העולם על 6 שערים.

ההפסד בגמר לצרפת היה הופעתו האחרונה בנבחרת ברזיל, ואחרי הטורניר הוא פרש מהנבחרת עם 75 הופעות במאזנו.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת האימון של בבטו הייתה קצרה מאוד, וכללה פחות משנה בלבד. הוא מונה למאמן אמריקה מריו דה ז'ניירו ב-16 בדצמבר 2009, אך פוטר על ידי מי שהיה שותפו לחוד הנבחרת, והחזיק בתפקיד המנהל המקצועי של המועדון, רומאריו, ב-14 בפברואר 2010[1].

באוקטובר 2010 נבחר בבטו לפרלמנט של ריו דה ז'ניירו מטעם מפלגת העבודה הדמוקרטית[2].

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלמנגו
ואסקו דה גאמה
דפורטיבו לה קורוניה
ויטוריה
קאשימה אנטלרס
נבחרת ברזיל
תארים אישיים
  • מלך שערי אליפות ריו דה ז'ניירו: 1988, 1989
  • מלך שערי הקופה אמריקה: 1989
  • כדורגלן השנה בדרום אמריקה: 1989
  • מלך שערי הליגה הברזילאית: 1992
  • מלך שערי הליגה הספרדית: 1992/1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תומר גנור, ברזיל: רומאריו פיטר את בבטו מאמריקה, באתר ynet‏, 14 בפברואר 2010
  2. ^ רומאריו נבחר לקונגרס הברזילאי, באתר ynet‏, 5 באוקטובר 2010


זוכי פרס כדורגלן השנה בדרום אמריקה

1971: טוסטאו | 1972:קוביאס | 1973: פלה | 1974: פיגרואה | 1975: פיגרואה | 1976: פיגרואה | 1977: זיקו | 1978: קמפס | 1979: מראדונה | 1980: מראדונה| 1981: זיקו | 1982: זיקו | 1983: סוקרטס | 1984: פרנצ'סקולי | 1985: רומריטו | 1986: אלזמנדי | 1987: ולדרמה | 1988: פאס | 1989: בבטו | 1990: אמרייה | 1991: רוג'רי | 1992: ראיי | 1993: ולדרמה| 1994: קאפו | 1995: פרנצ'סקולי | 1996: צ'ילאברט| 1997: סאלאס | 1998: פאלרמו | 1999: סביולה | 2000: רומאריו | 2001: ריקלמה | 2002: קארדוזו | 2003: טבס | 2004: טבס | 2005: טבס | 2006: פרננדז | 2007: קבניאס | 2008: ורון | 2009: ורון | 2010: ד'אלסנדרו | 2011: ניימאר | 2012: ניימאר | 2013: רונאלדיניו