בגדי מעצבים
בגדי מעצבים הוא ביגוד המתויג בשמם של מעצבי אופנה נודעים.
לרוב, ה"מעצב" אשר שמו מופיע על התווית של הבגד יהיה:
- מעצב על אירופי, כגון, שאנל, כריסטיאן דיור איב סן לורן ופראדה.
- מותג של מוצרי בית אירופאים יוקרתיים כגון גוצ'י לואי ויטון ועוד.
- מותג ביגוד ספורט אמריקאי כגון קלווין קליין, דונה קארן וראלף לורן.
המונח "בגדי מעצבים", לרוב איננו מתייחס לביגוד יוקרתי שהוכן והותאם באופן אישי על ידי מעצבי על (ראו אופנה עילית) אלא לבגדים אשר נמכרים בשיווק המוני ואשר נושאים את שמם של מעצבי העל בשל הסכם רישוי בין המעצב ליצרנית הבגד.
הסכמים אלה מאפשרים ליצרני פריטי הלבשה למכור את תוצרתם במחיר גבוה והם מספקים למעצב מקור הכנסה נוסף.
איכות הבגדים והדמיון (או היעדר הדמיון) לסגנון הביגוד של המעצב יכולים להשתנות במידה ניכרת בהתאם ליצרנית הביגוד המחזיקה ברישיון על המותג ובהתאם לתנאי ההסכם עם המעצב. חלק מן ההסכמים הללו עשויים לכלול הגבלות על מספר הסגנונות השונים של הבגדים אשר יופקו, או סעיף אשר מעניק למעצב את היכולת להטיל וטו על עיצובים אשר לא מוצאים חן בעיניו.
מתן רישוי לשימוש בשמות מעצבי אופנה הפך למנהג נפוץ בתעשיית האופנה העולמית החל משנות ה-70 של המאה ה-20.
בנוסף לבגדים עצמם, מתלווה לבגדי המעצבים קו אבזרים (אקססוריס) ואבזרים הנושאים אף הם את חתימתו של המעצב.
בגדי מעצבים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגדי המעצבים בישראל נושאים שמות של מעצבים ישראלים ומותאמים לתרבות המקומית, לצו האופנה ולטעם הקהל הישראלי. בגדי המעצבים המקומיים צברו פופולריות רבה במיוחד בתעשיית האופנה הישראלית במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 והפכו לענף בפני עצמו בתחום האופנה. ביטוי להצלחה הניכרת של בגדי מעצבים בישראל הם מרכזי האופנה וחנויות הבגדים הרבים שהוקמו במהלך עשור זה במרכזי הקניות השונים בכל רחבי ישראל.
על אף שבגדי המעצבים המעוצבים בישראל מושפעים לרוב מהמגמות העולמיות, הם מותאמים לרוב לתרבות המקומית ובחירת הבדים של הבגדים נעשית לפי מזג האוויר בעונה.