בגידה (זוגיות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"נשיקות גנובות", איור מעשה ידי תומאס רוולנדסון

במסגרת מערכת יחסים זוגית יש לרוב ציפיה לבלעדיות, כלומר לא לקיים יחסים מקבילים עם בן זוג אחר, בגידה היא הפרתה של דרישה זו. כאשר בני הזוג נשואים זה לזה, בגידה קרויה ניאוף, היא מהווה הפרה של חוזה הנישואים, ונחשבת לחטא חמור, עד כדי כך שבדתות שונות ואף בקודקסי חוקים קדומים עונשה מוות.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגידה יכולה להצביע על קיום יחסים במובן הפיזי או הרגשי. בגידה מורכבת לא רק מקיום יחסים מחוץ לקשר, אלא גם ממעילה באמון, שקרים וחוסר נאמנות.‏‏ הקביעה האם מעשה מסוים נחשב לבגידה במערכת זוגית נתונה לדיון והתשובות לה שונות בין תרבויות שונות וזמנים שונים, ובהם בין אנשים שונים.

כמו בתחומים אחרים של האתיקה, הטכנולוגיה המודרנית מעלה שאלות חדשות בתחום זה משום שהטכנולוגיה מרחיבה את קשת האפשרויות שעלולות להתפרש כ"בגידה" ואיתן מרחיבה את הדיון בשאלה "מהי‎ ‎בגידה". כך, למשל, רשת האינטרנט מזמנת הזדמנויות רבות להכרת אנשים חדשים ויצירת קשר "מרוחק" עמם באמצעות צ'אטים, פורומים, רשתות חברתיות ותוכניות מסרים מידיים שמאפשרים גם יצירת קשרים עם היבט רומנטי.

מניעת בגידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עינוי הנואפים", ציור משנת 1876 של ז'יל ארסן גרנייה

אמצעים שונים ננקטו בתרבויות שונות כדי למנוע בגידה, בפרט במשמעות הפיזית, של קיום יחסי מין. אמצעים אלה כוללים:

  • הגדרת הבגידה כחטא דתי או חברתי, שעליו מוטל עונש כבד.‏[1] ניאוף לא יהווה בגידה אם נעשה בהסכמת בן הזוג, אך עדיין ייחשב לחטא דתי.
  • טקס שנועד לבדוק ולאמת האם התרחשה בגידה. (ביהדות טקס הסוטה).
  • מילת נשים: כריתה של חלק מאיבר המין הנשי, כדי למעט את ההנאה המינית אצל האישה הבוגרת ולדכא את הדחף שלה לקיום יחסי מין, במטרה למנוע הנאה כשהיא מקיימת יחסי מין וכך להפחית את הסבירות שתבגוד בבעלה.
  • חגורת צניעות - התקן הנלבש על גוף האישה ומונע ממנה קיום יחסי מין.
  • סיפורי אלף לילה ולילה מתבססים על שיטתו (הבדיונית) של מלך הודו וסין, שנהג למצוא לו כלה חדשה בכל לילה, ובכל בוקר, לאחר שבילה את הלילה עם כלתו החדשה, הוציא אותה להורג על מנת שלא תוכל לבגוד בו.

זיהוי בגידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבעה, בגידה נעשית תוך הסתרתה מבן הזוג הנבגד (למשל באמצעות שימוש בשירותי Day use).

עם זאת, כאשר מדובר בבגידה מתמשכת (להבדיל מאירוע חד-פעמי) הולך וגדל הקושי להסתירה. סימנים שונים בהתנהגותו של הבוגד, כגון היעדרות תכופה מהבית או מהעבודה וחוסר עניין ביחסי מין במסגרת הזוגיות, עלולים להחשידו. לביסוס החשד משתמש לעתים בן הזוג הנבגד בשירותיו של חוקר פרטי (בפרט כאשר נדרשות הוכחות לבגידה במסגרת משפט גירושין שבא בעקבותיה).

לעתים סביבתם של בני הזוג יודעת על הבגידה קודם שהנבגד יודע על כך (כפי שמרמז הביטוי "הצמיחה לו קרניים" - הכל רואים את הקרניים מלבד בעל הקרניים עצמו), ומישהו מסביבה זו עלול להעביר מידע זה לבן הזוג הנבגד.

לעתים בן הזוג הבוגד מתוודה ביוזמתו על בגידתו, למשל כחלק מניסיון לפתוח דף חדש, נקי מסודות ושקרים, ביחסי הזוגיות, או כהסבר לרצונו להביא את יחסי הזוגיות לידי סיום.

בגידה של אישי ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגידה נחשבת כחלק מפרטיותו של אדם, ובדרך כלל אינה נחשפת לציבור, גם כאשר מקורביו של האדם יודעים על כך. עם זאת, בנסיבות מסוימות בגידה של אישיות ציבורית זוכה לפרסום רב. דוגמאות:

במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין קובע כי לעניין עוולת גרם הפרת חוזה, "היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה". בהתאם לכך, כאשר אשתו של שמעון בגדה בו עם ראובן, לא יוכל שמעון לתבוע פיצוי מראובן על הנזק שגרם לו מעשה הבגידה שראובן היה שותף לו. תביעה למתן פיצוי כזה מכוח מרכיב אחר בדיני הנזיקין, עוולת הרשלנות, נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך שהשופט יצחק עמית ציין:

ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש.‏[4]

דיון בהתרת קשר הנישואים בין בני זוג יהודים מתקיים בבית דין רבני, שבו לבגידת האישה, המתבטאת בקיום יחסי מין עם גבר שאינו בעלה, מיוחס משקל רב - האישה הבוגדת אסורה לבעלה ולבועלה.

בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבגידה נמצאת במרכזם של יצירות ספרותיות, סרטי קולנוע וסרטי טלוויזיה רבים מספור.

נושא מרכזי הוא תגובתו של הנבגד:

הבגידה השגרתית היא בגידה של אחד מבני הזוג בבן הזוג אחר. בסרטו של פדרו אלמודובר, "קיקה" מוצגת בגידה מעט מורכבת יותר. קיקה, הבוגדת בבן זוגה עם ניקולס, אביו החורג, מגלה שגם לחברתה הטובה אמפרו רומן עם ניקולס, ושתיהן משוחחות ומגלות שבערב הקודם זנח ניקולס את שתיהן ובילה עם אישה שלישית. "הוא בוגד בנו, קיקה", אומרת אמפרו.

יחסה של החברה אל הבגידה בתרבות, הוא דו-ערכי ואמביוולנטי. מצד אחד, הבגידה נחווית כלא מוסרית, פוגעת באושיות החברה, וראויה לגינוי. מצד שני, היא נחווית באור רומנטי, המאדיר את האהבה ואת המאבק להישרדותה, גם כשהדבר קשה או בלתי אפשרי. דו ערכיות זו בלטה עם פרסום הרומן "מאדאם בובארי" בצרפת, בשנת 1856. הרומן מתאר, באופן גלוי ואוהד, את חייה של אישה נשואה הבוגדת בבעלה. עם פרסומו הועמד הסופר גוסטב פלובר לדין על פגיעה במוסר הציבורי, ומשפטו החל בחודש ינואר 1857. מיד לאחר זיכויו במשפט, בחודש פברואר באותה שנה, הפך הספר לרב-מכר.

בפזמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פזמונו של דן אלמגור, "הביתה חזרי"‏‏‏[5] מציג את הבגידה בסגנון הומוריסטי: האישה הבוגדת אדישה לגורל בעלה, ומעדיפה להמשיך ולרקוד בזרועות אהובה. הפזמון "בלוז מדרגות הרבנות" (מילים: אמנון דנקנר, מוזיקה: יובל דור) בביצועה של שלומית אהרון מתאר את רגשותיה של פילגש נואשת של גבר נשוי הדורשת שיתבע גט מאשתו. פזמון על רקע דומה הוא "שבתות וחגים" (מילים: יעקב רוטבליט, לחן ושירה: יהודית רביץ) על פילגש המודעת עד כאב לקן המשפחתי החם שהקים מאהבה הנשוי שלא יהיה לה חלק בו לעולם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מישל חדאד, האם היא בוגדת? התופעה, הסימנים והפתרונות, הוצאת מח הפקות, 2000, יחד עם הסופרת דורית זילברמן.
  • אהרן קומם, "האשה הסוטה והבעל הקרנן - דבורה בארון, עגנון, באשביס-זינגר", בספר: הלל ויס והלל ברזל (עורכים), חקרי עגנון - עיונים ומחקרים ביצירת ש"י עגנון, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1994, עמ' 252-237.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: ניאוף ולא תנאף.
  2. ^ ‏סביונה מאנה, הימים הקשים של סילוויו ברלוסקוני, באתר הארץ, 23.6.2009‏
  3. ^ רויטרסראש הסי-איי-אי, הגנרל דייוויד פטראוס, התפטר בעקבות רומן מחוץ לנישואים, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2012‬
  4. ^ ע"א 8489/12 פלוני נגד פלוני, ניתן ב-29 באוקטובר 2013
  5. ^ ‏דן אלמגור, הביתה חזרי, בספר "1000 זמר ועוד זמר"‏