בדיקת סמני DNA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בדיקת סמני DNA בודקת מספר רב של סימנים בחומר התורשתי, שאצל אותו אדם או אצל תאומים זהים חייבים להיות זהים, ואצל אנשים חסרי קירבה משפחתית הסיכוי לדמיון כל שהוא ביניהם הוא קלוש. לבדיקה זו יש שני שימושים נפוצים - בירור קרבה משפחתית בין אנשים ובדיקת שייכות עקבות חומר ביולוגי לחשוד, במסגרת עבודת זיהוי פלילי.

בדיקת שארות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת שארות היא בדיקה לדגימה מגופם של אנשים הנערכת במטרה לקבוע קרבה משפחתית בין שני אנשים. בדיקה כזו יכולה לקבוע, לדוגמה, אם אדם מסוים הוא הורה ביולוגי של אדם אחר. לבד מהורות בדיקה כזו יכולה לקבוע גם קרבת משפחה (ביולוגית) אחרת.

כאשר כל הסמנים זהים, שני הנבדקים הם תאומים זהים (או אותו אדם במקרה של זיהוי פלילי). כאשר חצי מהסמנים זהים יש קרבת משפחה מדרגה ראשונה, דהיינו אחים או הורה וילד. כאשר רבע מהסמנים זהים יש קרבת משפחה מעט רחוקה יותר, כגון סב ונכד או חצאי אחים. באופן דומה מספר הסמנים הזהים מורה על קשרי משפחה אפשריים אחרים.

בדיקת הורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ההורות מיוחסת לגבר, היא קרויה בדיקת אבהות, וכאשר היא מיוחסת לאישה, היא קרויה בדיקת אמהות. בשני המקרים נעשית הבדיקה בימינו באותה טכניקה - בדיקת DNA. ניתן לבצע בדיקת אבהות עוד במהלך ההריון, החל מהשבוע ה-13 לו, באמצעות השוואת דגימת דם מהעובר ומההורה.

הצורך בבדיקת אבהות עולה תכופות כשמוגשת כנגד האב תביעה לתשלום מזונות לילדו. טענה של הגבר כי הוא איננו האב, או כי לא בהכרח הוא האב, מצריכה בדיקה שתכריע בדבר. הצורך בבדיקה זו עולה במיוחד במקרים שבהם הגבר והאשה לא היו נשואים זה לזה, אך לעתים הוא עולה גם בין בני זוג נשואים, כחלק מהדיון בגירושיהם. במסכת בבא בתרא מובא סיפור על צורך בבדיקת אבהות לשם קביעת היורש.‏[1]

לעתים מתעורר צורך בבדיקת אמהות, אך הצורך בבדיקה זו מצומצם לאין שיעור. הוא מתעורר, למשל, כאשר יש חשש שתינוקות הוחלפו בבית היולדות, כאשר ילד מאומץ מנסה לאתר את אמו הביולוגית, וכאשר יש חשש לתקלה בהפריה חוץ גופית. משפט שלמה מציג צורך בבדיקת אמהות, ומתן מענה לצורך זה קודם פיתוח הכלים המודרניים המשמשים לכך.

הצורך בבדיקת הורות עולה לא רק ביחסים שבין הילד להוריו, אלא גם ביחסים שבין המשפחה למדינה, למשל כאשר נתבעת הענקת אזרחות לאדם על סמך האזרחות של הוריו.

ביהדות, בדיקת אבהות שתוביל להוכחה שאביו של אדם אינו מי שהיה נשוי לאמו בעת שהרתה אותו, עלולה להוביל לרישום הילד כממזר. בפועל, אין נחפזים לערוך בדיקה כזו, לפי העיקרון של "רוב בעילות אחר הבעל", המאפשר להניח שבעלה של האישה הוא האב הבאת ראיות לשלילת אבהות.

בשנות ה-70 פותחה בדיקת סיווג רקמות, שאפשרה קביעת הורות ברמה גבוהה של ביטחון. בשנות התשעים פותחה בדיקת ה-DNA, שאמינותה גבוהה יותר והיא פחות פולשנית.

בדיקת קרבה משפחתית בעזרת DNA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-DNA של אדם זהה כמעט לחלוטין בכל תאי גופו (למעט מי שעבר השתלת איבר). רבייה מינית מצרפת את ה-DNA של שני ההורים, כך שהחומר התורשתי בכל אדם נגזר במידה שווה, בקירוב, משני הוריו. חומר תורשתי זה קרוי הגנום הגרעיני של האדם, משום שהוא נמצא בגרעין התא.

בדיקת שארות נעשית באמצעות דגימת DNA. ניתן להפיק DNA לבדיקה מהדם, מהרוק או מדגימת חומר ביולוגי אחר, אך לא מכל חומר ביולוגי שהוא (לא משערה בלא שורש, לא מעצמות ישנות מאוד). רמת אמינות גבוהה זו של בדיקת DNA הביאה לכך שטכניקה זו החליפה את כל קודמותיה לבדיקת הורות.

במהלך הבדיקה מחפשים בשתי דגימות ה-DNA שמנסים להשוות קבוצת סמנים מוגדרת היטב, שהסיכוי לזהות בה אצל שני אנשים שאינם קרובי משפחה הוא קטן עד כדי זניחות. אם כל הסמנים הם זהים, סימן ששתי דגימות ה-DNA נלקחו מאותו אדם או מתאומים זהים.

הסיכוי שלשני אנשים שאינם קרובי משפחה כלל תהיה זהות בכל הסמנים האלה היא אחד לארבעה מיליארד. סוג נדיר אחר של שגיאה אפשרי כאשר שתי דגימות DNA נלקחות מאותו אדם אך מזוהות בטעות כאילו הן נלקחו משני אחים ולא מאותו אדם. זה עשוי לקרות כאשר האדם הוא כימרה - אדם שנוצר משתי ביציות מופרות שנצמדו במקום להפוך לתאומים שאינם זהים. זה עשוי לקרות גם אצל אדם שעבר השתלת מח עצם - תאי הדם הלבנים שלו נושאים את ה-DNA של התורם (על פי רוב אח או הורה) בעוד שאר תאי גופו נושאים את ה-DNA שלו.

כאשר חצי מהסמנים זהים, המסקנה היא שהדגימות נלקחו מקרובים מדרגה ראשונה שאינם תאומים זהים - בן והורה או שני אחים. כאשר רבע מהסמנים זהים, המסקנה היא שהדגימות נלקחו מבני דודים, סב ונכד וכיוצא בזה. הכל בהתאם למקדם השארות.

בנוסף לגרעין התא, גם המיטוכונדריון נושא חומר תורשתי. חומר זה, הקרוי גנום מיטוכונדריאלי הוא מושפע מהאם בלבד משום שאנו יורשים את המיטוכונדריונים שלנו רק מאמנו. הוכחת זיקה הורית על-פי המיטוכונדריון קלה יותר, אך היא טובה רק לבדיקת אמהות, ואינה מועילה לבדיקת אבהות. בבדיקת שארות בין זכרים, ניתן להשתמש בהשוואה של כרומוזום Y, משום שזה עובר ישירות מהאב לבן. ככלל, בדיקת שארות בעזרת הגנום המיטוכונדריאלי או כרומוזום Y נעשות כמעט ורק לצורכי מחקר מדעי בתחום הביומטריה האבולוציונית.

סוגיות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ניתן לחייב עריכת בדיקת אבהות רק בצו של בית המשפט.

במתן הצו על בית המשפט לאזן בין הזכות לכבוד והזכות לפרטיות של הגבר שלו מיוחסת האבהות, ובין זכותו של הילד לדעת מי אביו, שאף היא חלק מכבוד האדם. פסק בעניין זה נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר:

הקטין רשאי אפוא לפעול לשם שמירה על כבודו למען בירור מוצאו, ובכך כשלעצמו אין כדי לפגוע באחר. באיזון בין הזכויות גוברת זכותו של הקטין, אשר עלול להיוותר לחלוטין משולל זכות לכבודו ולטובתו ועלול להיפגע חמורות בזכויותיו האנושיות-האישיות והקנייניות, אם זכותו של אדם אחר "שלא לרצות לדעת" תמנע או אף תאסור הסקת מסקנה סבירה על ידי ערכאה שיפוטית המופקדת על האיזון בין טובת המערער לבין טובת הקטין.

– ע"א 5942/92 פלוני נגד אלמוני ופלונית, פ"ד 837 (3)מח

בדיקת סמנים גנטיים בזיהוי פלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוני העיקרי בין עריכת בדיקת סמנים גנטיים לבירור קשר משפחתי לבין עריכת בדיקה זו במסגרת עבודת הזיהוי הפלילי הוא בעיקר בהכנות לקראת הבדיקה ולא בבדיקה עצמה. בעבודת הזיהוי הפלילי לוקחים דגימות גנטיות לא רק מאנשים חיים המצויים בידי החוקר (חשודים במקרה של זיהוי פלילי) אלא גם משאריות חומר ביולוגי שנותר בזירת הפשע, מגוויות ולעתים מעצמות. כמו כן הדגמה לבדיקה עשויה להישמר שנים אחדות עד שימצא חשוד שאפשר להשוות את החומר הגנטי שלו לזה שבדגמה. מיצוי החומר הגנטי ושימורו מהווים לא פעם אתגר טכני. לעתים דגימת החומר הגנטי מזירת הפשע היא כה קטנה עד שיש צורך לשכפל את החומר ב-PCR לפני עריכת הבדיקה.

דוגמאות לממצאים מבדיקת סמני DNA ושימושם בזיהוי הפלילי:

  • כאשר הסמנים הגנטיים מהחומר הנותר בזירת פשע זהים לאלה שבדגימה שנלקחה מחשוד, המסקנה היא שהחשוד (או התאום הזה שלו, אם יש כזה) היה בזירת הפשע. באותו אופן, כאשר חלק מהסמנים זהים, המסקנה היא שקרוב משפחה של החשוד היה בזירה ולא בהכרח החשוד עצמו. דרגת הקרבה המשפחתית תלויה במספר הסמנים הזהים. כאשר שום סמן אינו זהה, החומר הביולוגי אינו יכול לקשור לא את החשוד ולא איש מבני משפחתו אל זירת הפשע.
  • כאשר חסר חשוד והחומר הביולוגי מזירת הפשע תואם חלק מהסמנים של הקורבן, הדבר נותן אינדיקציה לחפש חשודים בקרב משפחת הקורבן. זאת כמובן אם זירת הפשע אינה מקום בו משפחת הקורבן מצויה באופן טבעי.
  • כאשר חומר ביולוגי משתי זירות פשע שונות הוא בעל סמנים זהים לחלוטין, הדבר אומר שיש לחפש אותו חשוד עבור שני הפשעים או שלפחות אותו חשוד היה נוכח בשתי הזירות, גם אם לא היה מבצע הפשע העיקרי. באותו אופן ניתן למצוא קרבת משפחה בין חשודים שונים שיש לחפש עבור פשעים שונים.
  • כאשר חומר גנטי מגוויה תואם את החומר הגנטי הנלקח מביתו של נעדר (למשל חומר משורשי שיער מהמסרק של הנעדר או ממברשת השיניים שלו) או חומר הנדגם מבני משפחתו, ניתן לזהות את הגוויה כשייכת לנעדר.
  • כאשר מספר הסמנים הגנטיים הזהים בין קרובי משפחה גדול מחצי מספר הסמנים, אך קטן ממספר כלל הסמנים, הדבר מורה או על נישואי קרובים רבים באותה משפחה או על גילוי עריות במשפחה.

סוגיות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקיחת דגימת DNA מגופו של אדם חי למטרות חקירה פלילית דורשת את הסכמתו, או לחלופין, דורשת צו בית משפט. אולם, דגימת חומר גנטי יכולה להעשות בלא הסכמה או צו מחומר אותו השליך האדם, כגון ממסטיק שהוא זרק לפח האשפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת אבהות בהלכה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]