בדיקת ABR

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בדיקת ABRאנגלית: Auditory Brainstem Response audiometry; בעברית: רישום פוטנציאלים מעוררים מעצב השמע וגזע המח), היא בדיקה להערכת פעילות מערכת השמיעה על ידי מדידת אותות חשמליים בגזע המוח כתגובה לגירוי קול. הרישום מתבצע בעזרת אלקטרודות חיצוניות המודבקות למצח ולתנוך אוזן הנבדקים. מתקבל גרף של כמה גלים. הגל הראשון מקורו בעצב השמע, והגלים הנוספים מקורם בנקודות שונות בגזע המוח. מעבר להופעת הגלים נבדק גם חביון הגלים (הזמן עד להופעת הגל) וזמן המעבר בגזע המוח בשתי האוזניים.

מכיוון שהבדיקה אינה דורשת שיתוף פעולה של הנבדקים היא יעילה במיוחד לאבחון בעיות שמיעה כבר בשלבים המוקדמים של התפתחות תינוקות. לעתים, הבדיקה נעשית תחת סדציה (טשטוש).

קיימת מחלוקת בספרות מי הם החוקרים אשר פיתחו את שיטת הבדיקה. צוות אחד מארצות הברית, בראשות ג'וואט ווילסטון, בשנת 1971, אשר קרא לבדיקה BERA, או צוות שני מהאוניברסיטה העברית, בראשותו של פרופ' חיים סומר, אשר קרא לבדיקה ABR.

מלבד השימוש בבדיקת ABR לצורך אבחנה שמיעתית, היא עוזרת באבחנת מצבים נוירולוגים שונים (כגון גידולים) וכן לקביעת מוות מוחי.

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.