מאכלות אסורים

החזיר ביהדות הפך לסמל של מאכל אסור. בישראל אף קיים חוק האוסר לגדל חזיר.

מאכלות אסורים הם מאכלים שיש איסור או הגבלה על אכילתם, בהתאם לכללים של דת או תרבות. בולטים בהקשר זה כללי הכשרות של היהדות שהם מרובים וענפים ואוסרים סוגים רבים של מאכלים בשל מוצאם ודרכי הכנתם. הנצרות זלזלה באיסורים מעין אלה, במוטו ש"לא חשוב מה שנכנס לפה, אלא מה שיוצא ממנו", ואילו האסלאם נטל מעט מתוך מערכת האיסורים היהודית, והוסיף לה גם משלו. בהינדואיזם הפרה נחשבת למקודשת ולכן אסור לאכול אותה.

בדתות שונות קיימים איסורים לאכול בעלי חיים מסוימים או מיני מזונות יחדיו באותה עת. מיון המזון באמונות העתיקות נעשה לפי מזון צמחוני, מזון חלבי ומזון בשרי.

האיסור לאכול בעלי חיים מסוימים מוסבר לעתים כמזון פסול מבחינה רפואית, ואולם יש קשיים רבים בהסבר זה. ההסבר הרווח היום בקרב הציבור הלא דתי רואה באיסור זה כלי לבידול חברתי מחברות אחרות, בעלות אידאולוגיה שונה, וכך מניעת התבוללות וטמיעה. עם זאת, איסורים מסוימים יכולים להיקשר לצווים מוסריים, כגון האיסור לאכול בשר עם חלב, שמשתלשל מהפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו", שנראה כבעיה מוסרית.

מאכלות אסורים ביהדות

ערך מורחב – כשרות

קטגוריות למאכלות אסורים ביהדות:

• בעלי חיים ממינים שונים שאסורים באכילה (בנושא זה יש מספר קטגוריות שיפורטו בהמשך).
• בעלי חיים ממינים שמותרים באכילה אך לא נשחטו כדין (נבלה), או שהיו טריפה בשעת השחיטה (היה קיים סיכון מסוים לחייהם).
• חלקים מסוימים מגוף בעלי החיים (חֵלֶב, דם, גיד הנשה).
• אבר מבעל חיים חי.
• בשר עם חלב.
• פירות של ערלה - פירות של עצים שטרם מלאו להם שלוש שנים.
• פירות וירקות לא מעושרים.
• בעלי חיים, או מאכלים מסוימים מהצומח שהוקדשו לקרבן.
• קרבנות שלא בוצע בהם ההליך המתיר באכילה.
• חלקי קרבנות שאסורים באכילה.
• מאכלים שהוקדשו לעבודה זרה (ובכללם יין נסך).
• כלאי הכרם (גפן ותבואה שצומחים יחדיו).
• שור הנסקל (שור שהרג אדם, ונידון למוות בבית דין).
• תבואה חדשה (תבואה לפני יום ט"ז בניסן, יום הנפת העומר).
• חמץ בפסח.
• מאכלים מסוימים שנעשו על ידי גוים כגון יין, לחם ודברים מסוימים שנתבשלו על ידם.

פירוט בעלי חיים האסורים באכילה:

כל בעלי החיים אסורים באכילה מלבד אלו שהוגדרו בתורה:

• בהמות וחיות: מותרים אלו שמפריסים פרסה שיש בה שסע ומעלים גרה.
• עופות: ישנה בתורה רשימה של העופות האסורים, ומלבדם מותרים כל העופות. חז"ל נתנו ארבעה סימנים לעוף טהור וסימנם צפו"ר: אצבע יתירה, זפק, לא דורס, קרקבן נקלף. אך למרות זאת סייגו חז"ל את הכלל וקבעו שאסור לאכול כל עוף שאין עליו מסורת שהוא כשר.
• דגים: בעלי סנפיר וקשקשת מותרים באכילה, יתר בעלי החיים הימיים אסורים.
• חגבים: יש מינים מסוימים המותרים באכילה, שהוזכרו בתורה. לרוב העדות בישראל אין היום מסורת על כך.

מאכלות אסורים בנצרות

על אף שבנצרות אין דיני מאכלות אסורים, כאמור, הרי שהדת הקתולית אוסרת על אכילת בשר (למעט בשר דג) במהלך 40 הימים שלפני חג הפסחא (לנט). על חריגה מוזרה מכלל זה ראו בערך קפיבארה (יונק הולך על ארבע שסווג כדג).

מאכלות אסורים באסלאם

המונח המוסלמי "חלאל" מקביל ל"כשר"/"סוג הכשרות" היהודי ואף מתחלק לרמות כמו ביהדות- בנותן סוג ההכשר למזון (במקביל ל"משגיח כשרות" ביהדות); לדוגמה - בהשגחת בד"ץ/ רב זה או אחר {בערבית -صارم Mehadri}, ומציין מאכלות המותרים למוסלמי ואף מופיע כחותמת "הכשר" על המזון בדומה ליהדות. בארצות מסוימות כדוגמת ארצות הברית, שבהן בשר חזיר נפוץ למאכל, ניתן למצוא במסעדות מסמך המעיד כי במסעדה מסוימת מוגש מזון שהוא "חלאל" (בדומה לתעודת הכשרות בישראל) ואף מסמך זה מוענק על ידי אנשי דת אשר מקבילים ל"משגיחי כשרות" ביהדות. על המוסלמי המאמין נאסר לשתות משקאות חריפים, אכילה או שתייה של דם ומוצריו ואכילת בשר חיות טורפות או שלא נשחטו על פי דיני האסלאם, או חיות אוכלות-כל כחזירים, קופים, כלבים או חתולים.

על מנת שבשר חיה ייחשב כחלאל, עליה להישחט באופן מוגדר היטב על ידי אדם המאמין באל אחד תוך קריאת שמו בזמן השחיטה וניקוז הדם מהגופה. ישנן פתוות מאוחרות הגורסות כי רק חיה שנשחטה על ידי מוסלמי תחשב כחלאל, אך לפי פשט הקוראן גם יהודי יצלח למלאכה, ולכן יש מוסלמים מאמינים אשר אוכלים בשר הכשר ע"פ ההלכה היהודית.

ראו גם

• כשרות