בה ג'י צ'ואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בה ג'י צ'ואן
八極拳
ארץ מקור Flag of the People's Republic of China.svg סין, מחוז חביי
ספורט אולימפי לא

בה-ג'י צ'ואןסינית: 八極拳, באנגלית:‏ Baji Quan, בתרגום חופשי: "אגרוף שמונת הקיצונים") היא אמנות לחימה שמקורה במחוז חביי שבמזרח סין.[דרוש מקור] זוהי אמנות לחימה המתמחה בהכאה בטווחים קצרים, תוך שימוש בכוח גוף מלא ובטכניקות הטלה, אגרופים ומכות מרפק.

תרגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכאה היריב בבה-ג'י נעשית באמצעות כל חלקי הגוף, ומכאן שם האמנות. "שמונת הקיצונים" מתייחסים לשמונת חלקי הגוף עמם לוחם העוסק באמנות זו יכול להכות את יריבו - ראש, כתף, מרפק, כף יד, גב\בטן, מותן, ברך וכף הרגל. המכות עצמן נעשות ברצפים וקומבינציות של התקפות מתפרצות, וסוג הכוח בו נעשה שימוש מכונה פה ג'ין (באנגלית:‏ Fa Jin). זהו סוג כוח הדומה לזה הנראה באמנויות סיניות מסורתיות אחרות, כגון שינג אי צ'ואן. סגנון הבה-ג'י צ'ואן מכיל בתוכו הרבה סדרות תנועה (套路) שחלקן יותר עתיקות כמו ה-"מבנה הקטן" (小架) ו-"המבנה הגדול" (单打)' וחלקן יותר חדשות כדוגמת ה-נמר השחור המסתובב (黑虎反) ו-שינג פי (行批), אשר התווספו על ידי מורים מוכשרים בדורם. בנוסף לסדרות ביד ריקה ישנם גם כלי נשק הנלמדים בסגנון הבה-ג'י, ובראשם החנית הגדולה (大枪), אשר מעבר לפיתוח לטכניקות לחימה בחנית גם מתרגלת ובונה מערכי שרירים הפועלים יחדיו בטכניקות ללא נשק תחת העקרונות של "שש-ההרמוניות" (שהינו גם עיקרון תנועה מרכזי ב-שינג אי צ'ואן, טאי ג'י צ'ואן ו-בה גוואה ז'אנג). על פי המסורת אורך החנית נע בין 3.5 ל-5 מטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים ומורים מסוימים (כגון ליו יון-צ'יאו המנוח) מעריכים כי בעבר, בה-ג'י צ'ואן ואמנות לחימה נוספת, פי-גואה ז'אנג, היו אמנות אחת. כיום אמנויות אלה נלמדות בנפרד, אך משום שמאפייניהן משלימים זה את זה (פיגואה מתמחה בלחימה בטווחים ארוכים, ואילו בה-ג'י בלחימה בטווחים קצרים), מורים רבים נוהגים ללמוד וללמד אמנויות אלה יחדיו. כיום קיימים מספר זרמים של בה-ג'י, הידועים לפי שמות המשפחות בהם עברו לאורך הדורות: האן, חואו, ג'י, לי, מא, צ'יאנג, וו (זרם הקשור למיעוט המוסלמי-סיני "חוי"), וכן הזרם של ליו יון-צ'יאו. זרם נוסף של בה-ג'י התפתח בשלב מאוחר יותר בהרי וודאנג, וכיום נלמד ומלומד שם על ידי נזירים מקומיים.

בה-ג'י צ'ואן התפרסמה ברבים בסין במאה ה-20 כאמנות לחימה ששימשה הרבה שומרי ראש של פוליטיקאים בכירים, בהם הן מנהיגי הקוומינטנג הלאומניים והן בכירי המפלגה הקומוניסטית. המיעוט המוסלמי בסין (החוי) שמר ופיתח זרם ייחודי משלו של אמנות זו.[דרוש מקור] כיום נפוצה בה-ג'י צ'ואן ברחבי העולם, ומצויה בין השאר גם במדינות צפון אירופה ומערבה, יפן, ארצות הברית וישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בה-ג'י צ'ואן - ערוץ באתר יוטיוב בו מצויים כמה עשרות סרטונים של האמנות, בביצועו של ג'ואו ג'ינגשואן - מורה המלמד אמנות זו בעיר טיאנג'ין בצפון סין.
  • "זו היא בה-ג'י צ'ואן" - סרטון באתר יוטיוב בו מודגם חלק נרחב מהאמנות על ידי מספר אמני לחימה.
Flag of the People's Republic of China.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סין. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.