בובה (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקום האי בובה בדרום האוקיינוס האטלנטי
תמונה אווירית של האי בובה

בּוּבֶה (Bouvet, נורבגית: Bouvetøya) הוא אי בלתי מיושב בדרום האוקיינוס האטלנטי השייך לממלכת נורבגיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי בובה ממוקם בדרום האוקיינוס האטלנטי, ושטחו הוא 49 קילומטרים רבועים. 93% משטח זה מכוסה בקרחונים, בעיקר בדרום ובמזרח. אין לו נמלים, וקשה מאוד לגשת אליו. הקרחונים יוצרים שכבת קרח עבה הנופלת בצוקים גבוהים אל תוך הים או אל תוך חופים של חול געשי שחור. אורך החופים הוא 29.6 קילומטרים. הנקודה הגבוהה באי היא אוֹלָפְתּוֹפֶּן (Olavtoppen), הממוקמת בפסגת הר אולָב וגובהה 780 מטרים מעל פני הים. מדף לבה בחופו המערבי של האי, אשר התגלה בשנת 1955, מספק אתר קינון לציפורים רבות.

האי בובה הוא מועמד לאי הנידח בעולם, יחד עם איים קטנים אחרים כמו האי פיטקרן ואי הפסחא. היבשה הקרובה ביותר לאי בובה היא ארץ המלכה מוד הנמצאת באנטארקטיקה הממוקמת במרחק של 1,600 קילומטרים ממנו ובה תחנות מחקר נורבגיות.

הרכס המרכז-אטלנטי, רכס תת-ימי ברובו המשתרע לאורך אוקיינוס האטלנטי, מסתיים באי בובה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי בובה התגלה ב-1 בינואר 1739, על ידי מגלה הארצות הצרפתי ז'אן באפטיס שארל בובה דה לוזיר, אשר פיקד על הספינות "אייגל" ו"מרי". למרות זאת, מיקום האי לא נמדד באופן מדויק ובובה דה לוזיר לא התקרב וחקר לעומק את תגליתו, כך שעדיין לא היה ברור אם היה מדובר באי או בחלק מיבשת.

האי לא נראה שוב עד שנת 1808, כשאנגלי בשם קפטן לינדסי אשר פיקד על ספינת "סוואן" אף-על-פי שהוא לא נחת, הוא קבע במדויק את מיקום האי.

הנחיתה המוצלחת הראשונה בוצעה בדצמבר 1822, כשקפטן בנג'מין מורל נחת על האי על-מנת לצוד כלבי ים. הציד נשא פרי והוא חזר לאנגליה עם שלל של עורות כלבי-ים.

ב-10 בדצמבר 1825, אנגלי נוסף בשם קפטן נוריס נחת על האי, קרא לו "האי ליברפול", וסיפח אותו לכתר הבריטי.

בשנת 1898, ביולוג גרמני בשם קארל כון חלף ליד האי עם הספינה "ואלדיביה" אך לא נחת בו.

הנוכחות ארוכת-הטווח הראשונה באי הייתה בשנת 1927, כשאנשי צוות של הספינה הנורבגית "נורבגיה" נשארו בו במשך חודש; זהו הבסיס לטענה הטריטוריאלית של נורבגיה, שקראה לאי בּוּבֶטֵיָא ("האי בובה" בנורבגית). האי סופח לנורבגיה ב-1 בדצמבר 1927. בשנת 1929 ויתרה בריטניה על טענתה לאי לטובת נורבגיה.

בשנת 1964 התגלתה על האי סירת הצלה נטושה ומעט צידה; אף-על-פי-כן, נוסעי הסירה מעולם לא נמצאו.

בשנת 1971, הוכרז האי כשמורת טבע. אף-על-פי שהאי שומם מאדם, הוקמה שם באותה שנה תחנה מטאורולוגית.

ב-22 בספטמבר 1979, קלט לווין הבזק אור ברצועה באוקיינוס ההודי המוליכה מבובה לדרום אפריקה. הנשורת הרדיואקטיבית, שהגיעה לאוסטרליה, גרמה לחוקרים להסיק כי מדובר בפיצוץ של פצצה גרעינית. שום מדינה לא נטלה את האחריות לכך. בין המדינות שהוזכרו כאחראיות לפיצוץ הוזכרו ישראל, טיוואן ודרום אפריקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הטריטוריות הנורבגיות
ארץ המלכה מודבובהיאן מאייןסבאלברדפטר הראשון Flag of Norway.svg