בובי צ'רלטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בובי צ'רלטון
Bobby Charlton.jpg
מידע אישי
שם מלא רוברט צ'רלטון
תאריך לידה 11 באוקטובר 1937 (בן 77)
מקום לידה אשינגטון שבאנגליה
גובה 1.73 מטר
עמדה קשר התקפי
מועדוני נוער
1953 - 1956 מנצ'סטר יונייטד
מועדונים מקצועיים
1956 - 1973
1973 - 1975
מנצ'סטר יונייטד
פרסטון נורת' אנד
606 (199)
38 (8)
נבחרת לאומית
1958 - 1970 אנגליה 106 (49)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

סר רוברט "בובי" צ'רלטוןאנגלית: Robert "Bobby" Charlton; נולד ב-11 באוקטובר 1937 באשינגטון שבנורת'מברלנד, אנגליה) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת הקשר ההתקפי, ונחשב לאחד מגדולי שחקניה של ארצו. צ'רלטון מזוהה בעיקר עם מנצ'סטר יונייטד, המועדון בו גדל והחל את הקריירה. לאחר ששרד את האסון האווירי במינכן שבו נספו רבים משחקניה הבולטים של הקבוצה, הוביל את הדור המצליח של המועדון במשך שנות ה-60. היה שותף לזכייה בשלוש אליפות אנגליה, בגביע ה-FA ולזכייה הראשונה של קבוצה אנגלית כלשהי בגביע אירופה לאלופות. את נבחרת אנגליה הצעיד צ'רלטון לזכייתה הראשונה בגביע העולם בכדורגל בשנת 1966, והוא מלך השערים שלה בכל הזמנים.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רלטון נולד בעיירה אשינגטון שבמחוז נורת'מברלנד. אביו, בדומה למרבית תושבי העיירה, עבד ככורה. משפחתה של אמו הייתה בעלת מסורת כדורגל מפוארת: ארבעה מדודיו של צ'רלטון שיחקו ככדורגלנים מקצוענים, ובן דודו השני, ג'קי מילברן, הפך לאחד מהשחקנים הבולטים בתולדותיה של ניוקאסל יונייטד. סבו, טאנר, היה חובב כדורגל גדול ותואר על ידי צ'רלטון כמי שפיתח אצלו את התשוקה למשחק וסייע לו לשפר את יכולותיו בעת ילדותו.‏[1] בצעירותו נהג צ'רלטון לחסוך כסף בקביעות על מנת לנסוע לצפות במשחקים בערים ניוקאסל וסנדרלנד הקרובות לעיירת מגוריו, מהם קיבל השראה רבה.‏[2]

בניגוד לאחיו ג'ק, שעבד במכרה פחם בטרם הפך לכדורגלן מקצועני, החליט בובי להתמקד במשחק כבר מגיל צעיר יותר. הוא בחר ללמוד בתיכון בדלינגטון שהתאפיין בחיבתו לכדורגל, והחל לשחק במסגרת נבחרת המחוז של מזרח נורת'מברלנד. לאחר מכן זומן צ'רלטון לנבחרת בתי הספר של אנגליה והופיע במדיה במספר משחקים באצטדיון ומבלי, בהם הציג יכולת מרשימה.

בעקבות הופעותיו בנבחרת בתי-הספר החלו ציידי כשרונות מטעם מועדונים מקצועיים רבים להתעניין בצירופו של צ'רלטון בראשית שנת 1953. בין המועדונים שהגישו לו הצעות נמנו וולברהמפטון וונדררס, ארסנל ומנצ'סטר סיטי. ואולם, צ'רלטון בחר בהצעת המועדון מנצ'סטר יונייטד, אשר הציג תוכנית שיטתית לפיתוח שחקנים צעירים על מנת שישתלבו בקבוצה הבוגרת.‏[3]

מנצ'סטר יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה ו"תינוקות באזבי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגעתו למנצ'סטר יונייטד בפברואר 1953, בהיותו בן 15, צורף צ'רלטון לקבוצת הנוער של המועדון. במקביל החל ללמוד בתיכון סטרטפורד שמוקם ליד אצטדיון אולד טראפורד, אך עזב את בית הספר מאחר שמנהליו רצו שישתתף במשחקי נבחרת הכדורגל, שהתנגשו עם משחקיו במסגרת המועדון. על מנת למצוא פרנסה מחוץ לכדורגל, עבד צ'רלטון כמתלמד בחברת חשמל בשנים הראשונות שלאחר הגעתו לעיר. צ'רלטון הושפע רבות ממאמן מחלקת הנוער, ג'ימי מארפי, שלימד אותו את יסודות המשחק המקצועני וסייע לו לשפר באופן ניכר את יכולותיו.‏[4] לצד שחקנים כמו דאנקן אדוארדס היה צ'רלטון שותף לקבוצת הנוער החזקה ביותר באנגליה באותן שנים, וזכה עמה שלוש פעמים ברציפות בגביע ה-FA לנוער. באוקטובר 1954 הוא הוחתם על חוזהו המקצועני הראשון במועדון, אך בשנים שלאחר מכן המשיך לשחק לסירוגין בקבוצת הנוער או בקבוצת המילואים. במשחקיו במדי קבוצות אלו הפגין צ'רלטון יכולת מרשימה שזכתה לתשומת לב רבה בעיתוני מנצ'סטר.

עם זאת, צ'רלטון לא קיבל כלל הזדמנויות לשחק בקבוצה הבוגרת בתחילה, בשל העדפת שחקנים כשרוניים אחרים על פניו כמחליפים לשחקנים הקבועים שנעדרו, וחוסר השימוש בחילופים באותה תקופה. לבסוף ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה במשחק מול צ'רלטון אתלטיק באוקטובר 1956, מספר ימים לפני יום הולדתו ה-19. על אף שסבל מפציעה בקרסולו, היה אחד מהשחקנים הבולטים במגרש והבקיע צמד שערים. מאז משחק זה הפך צ'רלטון לחבר קבוע בסגלה של מנצ'סטר ולאחד משחקניה המצטיינים, ועד לסיום עונת 1956/1957 הבקיע עשרה שערים ב-14 משחקים במסגרת הליגה הראשונה, שסייעו לקבוצה לזכות באליפות. בחצי גמר גביע ה-FA נגד ברמינגהאם סיטי הבקיע צ'רלטון שער זכור במיוחד,‏[5] והעפיל עם קבוצתו למשחק הגמר באצטדיון ומבלי. הקבוצה החמיצה הזדמנות לזכות ב"דאבל" כאשר הפסידה לאסטון וילה.

באותה עונה עמדה מנצ'סטר יונייטד בפני אתגר חדשני - השתתפותה הראשונה של קבוצה אנגלית בגביע אירופה לאלופות, מפעל חדש שנוסד שנה קודם לכן, ב-1955‏‏[6]. מאחר שטרם סיים את שירותו הצבאי, צ'רלטון לא יכול היה לנסוע למשחקי החוץ באירופה, אך הורשה להגיע למשחקי הבית של מנצ'סטר.‏[7] הקבוצה הצליחה מעל לציפיות והעפילה לחצי גמר המפעל, שם פגשה את אלופת אירופה המכהנת, ריאל מדריד, בשורותיה שיחקו כוכבים כמו אלפרדו די סטפנו ופרנסיסקו חנטו. לאחר הפסד 3-1 במשחק הראשון (שהתקיים באצטדיון סנטיאגו ברנבאו) נכנס צ'רלטון להרכב במשחק הגומלין, במקומו של דניס ויולט שנפצע, ובכך הופיע לראשונה במסגרת האירופית. על אף ההדחה מהטורניר, הצליחה מנצ'סטר לעמוד בכבוד ולהשיג תיקו 2-2 הודות לשער שהבקיע צ'רלטון בדקות הסיום.

תחת הדרכתו של מאמן יונייטד, מאט באזבי, היה צ'רלטון חלק ב"תינוקות באזבי", הקבוצה שהורכבה משחקנים צעירים רבים, הציגה סגנון משחק אטרקטיבי ואיימה לשלוט בכדורגל האנגלי באותן שנים. צ'רלטון שיחק בעמדת הקשר החופשי ובלט במהירותו הרבה ובזריזותו, שבזכותם הפך לאחד מהמבקיעים הבולטים בקבוצה.‏[8] לאחר פתיחה לא יציבה של עונת 1957/1958, קודם צ'רלטון בקביעות להרכב הפותח של מנצ'סטר בחודש דצמבר. עם כניסתו להרכב הבקיע צ'רלטון בקצב גבוה במיוחד - עשרה שערים ב-11 משחקים בכל המסגרות - והוביל את הקבוצה לחזרה למאבקי האליפות. בינואר 1958 הגיע לשיאו, כשהבקיע שלושער מול בולטון וונדררס שנודעה בהגנה המיומנת שלה.‏[9] כעבור זמן קצר היה שותף לניצחון המפורסם 4-5 על ארסנל באצטדיון הייבורי.

לאחר הניצחון על ארסנל נסעה יונייטד למשחק הגומלין של רבע גמר גביע אירופה, נגד הכוכב האדום בלגרד, שנודעה כמיומנת במיוחד במשחקי הבית שלה. בכיכובו של צ'רלטון, שהבקיע צמד שערים, השיגה הקבוצה תיקו 3-3 והעפילה לחצי הגמר, במה שנחשב לאחד משיאיה באותה תקופה.‏[10] בדרכה חזרה, ב-6 בפברואר, אירע אחד מהאסונות הגדולים בתולדות הכדורגל האנגלי, כשמטוס הקבוצה התרסק במינכן לאחר שלושה ניסיונות המראה כושלים. שבעה שחקנים נהרגו במקום ושחקן נוסף, אדוארדס, נפטר מפצעיו כעבור כשבועיים. צ'רלטון עצמו נחבט קלות בראשו, סבל מחוסר הכרה ופונה לבית החולים בעיר, ממנו שוחרר כעבור ימים אחדים. האסון סיכל את מאמצי הקבוצה לזכייה בתארים באותה עונה, הביא לסיום תקופת "תינוקות באזבי" המוצלחת ודרש את בניית הסגל מחדש. על הינצלותו מהאסון והטרגדיה שעבר המועדון סיפר צ'רלטון ברבות השנים:

Cquote2.svg

זו הייתה הדרמה הגדולה ביותר בחיי, שבאופן בלתי נמנע השפיעה על כל מה שקרה לאחר מכן. הרגשתי צורך לייצר מחדש את התענוג שבהיותי חלק מהקבוצה הצעירה הזו. קבוצה שהייתה מלאה בכישרון ובחן, יותר מכל אחת אחרת בהיסטוריה, אפילו מעבר לתכנון ולחזון של באזבי הגדול... אסון מינכן השפיע לא רק על המעורבים בו אלא גם על המועדון והאוהדים. יונייטד כבר לא הייתה רק מועדון כדורגל גדול: היא גילמה בתוכה חווייה קשה, חלום שצריך להתעורר ממנו.

Cquote3.svg
– ‏[11]

במשך החלמתו מהפציעה שהה בביתו שבצפון-מזרח אנגליה ושקל שלא לשחק עוד כדורגל, אולם שב לשחק ב-1 במרץ, כשלושה שבועות לאחר האסון. באובדנם של מרבית השחקנים הבכירים, קיבל צ'רלטון תפקיד משמעותי בהכוונת השחקנים חסרי הניסיון שקודמו מקבוצת הנוער.‏[12] הוא הנהיג את מנצ'סטר להעפלה מפתיעה לגמר גביע ה-FA, ואף הבקיע שלושה שערים בשני מפגשי חצי הגמר מול פולהאם, אולם היה שותף להפסד לבולטון בגמר.

לאחר אסון מינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רלטון על שער המגזין "אל גרפיקו", 1962

מנצ'סטר יונייטד הפתיעה בפתיחת עונת 1958/1959 כשהשיגה מספר ניצחונות מרשימים והתמקמה בצמרת הליגה. בהמשך ירדה יכולתה של הקבוצה, אך היא סיימה את העונה במקום השני, אחרי וולבס. צ'רלטון הבקיע באותה עונה 29 שערי ליגה - שני לג'ימי גריבס בדירוג מלך השערים - והיה רחוק שער אחד בלבד משיא הכיבושים של המועדון לעונה בודדת. אולם, השנים הבאות סימנו את החלשותה של מנצ'סטר, והיא איבדה את מקומה בין הקבוצות הבכירות באנגליה. בעונת 1959/1960 המשיך צ'רלטון את הצטיינותו והבקיע 18 שערים, ויחד עם דניס ויולט (שהבקיע 32 שערים) הרכיב את אחת מחוליות ההתקפה הטובות בליגה, אך הקבוצה סיימה במקום השביעי בלבד.

לקראת סיום העונה הוסט צ'רלטון על ידי באזבי מתפקיד הקשר לעמדת הקיצוני השמאלי, עקב חוסר משמעותי ממנו סבלה הקבוצה בשחקנים מצטיינים בתפקיד. בתחילה התקשה להסתגל לעמדה באגף, שהייתה לא שגרתית עבורו ולא התאימה לסגנון משחקו, אך עדיין נתן תרומה חשובה עבור קבוצתו.‏[13] בעונה שלאחר מכן, 1960/1961, כבש 21 שערים אך לא מנע את המשך כשלונותיה של מנצ'סטר. עקב יכולתו הטובה באותה תקופה ביסס צ'רלטון את מעמדו כשחקן קבוע בהרכבה של נבחרת אנגליה, במדיה ערך את הופעת הבכורה ב-1958, ופתח בכל משחקיה בטורניר מונדיאל 1962.

בקיץ 1962, כחלק ממסע גדול לרכישת שחקנים שביצע באזבי, הוחתם במנצ'סטר החלוץ הסקוטי דניס לאו. צירופו חיזק באופן מיידי את חוליית ההתקפה, וצ'רלטון יצר עמו תאום מוצלח במיוחד, שהביא לרבים משעריו של לאו ופתח את תקופת ההצלחה המחודשת של הקבוצה.‏[14] במשך עונת 1962/1963 הציגה מנצ'סטר יכולת חלשה, ועמדה בסכנת ירידה לליגת המשנה, ממנה נמנעה רק במחזורים האחרונים. אולם במסגרת גביע ה-FA נחלה הקבוצה הצלחה, והעפילה למשחק הגמר מול לסטר סיטי. בגמר בישל צ'רלטון את אחד משעריו של דייוויד הרד וסייע לקבוצתו לנצח 1-3.

תקופת "שלושת הגדולים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sir Bobby Charlton, The Autobiography: My Manchester United Years (2007), Headline, p. 19-20
  2. ^ My Manchester United Years, p. 31
  3. ^ My Manchester United Years, p. 50-51
  4. ^ My Manchester United Years, p. 74-79
  5. ^ My Manchester United Years, p. 97
  6. ^ על אף שהטורניר נוסד ב-1955, יונייטד הייתה האלופה הראשונה שהורשתה להשתתף בו על ידי הנהלת הפוטבול ליג.
    ראו גם: My Manchester United Years, p.110-111
  7. ^ My Manchester United Years, p. 109
  8. ^ FIFA.com, CLASSIC FOOTBALL: Bobby CHARLTON
  9. ^ My Manchester United Years, p.132-133
  10. ^ thebusbybabes.com, THE FATAL EUROPEAN CUP TRIP
  11. ^ My Manchester United Years, p. 4, 168
  12. ^ My Manchester United Years, p. 164
  13. ^ The Telegrpah, Bobby Charlton was the complete player, 11.10.2007
  14. ^ My Manchester United Years, p. 226


זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס