בוברויסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בוברויסק
Бабруйск
Coat of Arms of Babruisk, Belarus.svg
סמל העיר
Flag of Babruisk, Belarus.svg
דגל העיר
מדינה / טריטוריה בלארוס
שטח 66 קמ"ר
תאריך ייסוד 1387
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

220,800‏  (נכון ל-2005)
3,439.40 נפש לקמ"ר (נכון ל-2005)
קואורדינטות 53°09′00″N 29°14′00″E / 53.15°N 29.2333333333333°E / 53.15; 29.2333333333333קואורדינטות: 53°09′00″N 29°14′00″E / 53.15°N 29.2333333333333°E / 53.15; 29.2333333333333
אזור זמן UTC +2
http://www.bobruisk.by

בּ‏וֹ‏בְּ‏רוּ‏יְסְקכתיב יידי: באברויסק; בבלארוסית: Бабруйск; ב‏רוסית: Бобруйск; בעברית נכתבת הצורה "בוברויסק" - בעקבות אופן הכתיבה של שם העיר ברוסית) היא עיר במחוז מוהילב בבלארוס. העיר שוכנת ליד נהר הברזינה, כ-110 ק"מ דרומית-מערבית לעיר מוהילב. אוכלוסיית העיר מונה כ-219,000 תושבים (נכון ל-2009).

מקור שם העיר הוא ככל הנראה במילה הבלארוסית בביור (бобр), שמשמעותה בונה (יונק מסדרת המכרסמים), שהיה נפוץ באזור. מאז סוף המאה ה-19 לא מצויים בונים באזור, בשל ציד וזיהום סביבתי.

ראשית היישוב הסלאבי באזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקירות ארכיאולגיות מצביעות על קיום יישובים סלאביים, באתר בו שוכנת בוברויסק כיום, כבר במאות החמישית והשישית לספירה. בוברויסק היא אחת הערים הוותיקות בבלארוס ונזכרת לראשונה בכתובים מאמצע המאה ה-14. הידיעות הראשונות על ישוב בשם זה מתייחסות לתקופת הנסיך הגדול של ליטא גדימין (1316 - 1341), שסיפח לתחום שלטונו את אזור נהר הברזינה.

בשנת 1502 השתלטו טטרים על העיר ושדדו את תושביה. בשנת 1508 הצטרפה בוברויסק לנסיך מיכאל גלינסקי שמרד בליטא ונעזר על ידי וואסילי ה-3 איוונוביץ', הנסיך הגדול של מוסקבה. במאה ה-16 נערכו בה ירידים שנתיים והוקמה בה תחנת מכס הנזכרת בספר המכס של בריסק משנת 1583.

המאה ה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-17 הייתה בוברויסק עיר בת כ-2000 תושבים בנסיכות ליטא ומשלו בה אצילים פולנים-ליטאים קתולים, כאשר רוב התושבים ההשתייכו לכנסייה הפרבוסלבית. בשנת 1627 הוקמה בבוברויסק כנסייה ישועית קתולית. באותה תקופה פרצו מריבות קשות בין המושל פטר טריזנה לבין התושבים ואיכרי הסביבה, בשל המסים הכבדים ובשל סכסוכי קרקעות. בעקבות כך, מינה זיגיסמונד ה-3 מלך פולין ועדה שתקבע את חלוקתם הצודקת של נכסי דלא ניידי בחבל. כך נותר תיאור מפורט משנת 1639 אודות בוברויסק והכפרים הסמוכים לה: 409 בתים ב-15 רחובות ושתי סימטאות בעיר. שלוש כנסיות פרבוסלביות וכנסייה קתולית אחת. ההתנגדות לדיכוי על ידי השליטים הפולנים הקתולים הביאה להצטרפות בוברויסק למרד הקוזקים באוקראינה ב-1648. ההטמאן הקוזקי פודובסקי שהשתלט על העיר הדף נסיונות של הפולנים לכבוש את העיר מחדש, אולם, בשנת 1649, הצליח הנסיך יאנוש רדזיוויל, מפקד הצבא הפולני בליטא, להשתלט על העיר (בעזרת תושבים שפתחו בפניו את שערי העיר) ולהעניש באכזריות את ראשי המורדים שלא נכנעו ואת פודובסקי הוקיע על כלונס.

עם זאת, נמשכו מלחמות באזור בין רוסיה לפולין. בוברויסק הייתה לבסיס קדמי של הצבא הפולני, אולם, בשנת 1655 כבש ההטאמן זולוטרנקו את בוברויסק מידי הפולנים והחריבה כליל. במכתבו של זולוטרנקו לצאר אלכסיי הראשון מיום 9.3.1655 הוא מציין כי "משמותיהם של התושבים יש ללמוד כי לא התגוררו יהודים במחוז". לא ידוע אם לא היה יישוב יהודי בעיר קודם לכן או שיהודים שהיו הושמדו או גורשו על ידי הקוזקים.

בשנת 1661 נסוגו הרוסים מבוברויסק וב-1667 נחתמה ברית שלום באנדרוסובו. העיר הייתה חרבה והמחוז מדולדל.

המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-18 (1702 - 1708) נערכה מלחמה באזור בין השבדים לרוסים. השבדים פרצו לבלארוס והגיעו לאוקראינה וערים בבלארוס ובהן בוברויסק עברו מיד ליד. התושבים המקומיים בכל האזור, לרבות בוברויסק, סבלו מתגרת ידם של הצדדים הלוחמים, ששדדו את התושבים וגייסו אותם לעבודות כפייה לצורך המלחמה. כתוצאה כך, נחלש כוחה של המלוכה הפולנית שנאלצה לגייס צבא ואמצעים על מנת לשמור על מעמדה באזור. תמורת תמיכתם, קבלו בעלי אחוזות שטחי קרקע ניכרים ואף את השליטה בערים שלמות מן הממשלה הפולנית. אולם, בוברויסק נשארה בין הערים הבינוניות שהיו כפופות ישירות לשלטון המרכזי. בשנת 1768 הוקמה בעיר מצודה קטנה ובשנת 1776 נשללה ממנה זכות הממשל העצמי. בשנת 1789 מנתה העיר 889 תושבים. ב-6 במאי 1792 הכריזה יקטרינה הגדולה קיסרית רוסיה על פלישה צבאה לפולין וכך עברה בוברויסק לשלטון האימפריה הרוסית. עם חלוקת פולין בסוף המאה ה-18 נותרה בוברויסק בתחום האימפריה הרוסית.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל המאה ה-19 הייתה בוברויסק חלק מן האימפריה הרוסית. בוברויסק נקבעה כ"עיר מחוז" בפלך מינסק עוד בשנת 1795. בשנת 1810 קבע המהנדס תיאודור נרבוט את חוף הנהר ברזינה שליד בוברויסק כמקום המתאים ביותר לבניית מבצר באזור, שיישתלב בשרשרת המבצרים שבנתה רוסיה והשתרעה מן הים הבלטי ועד לים השחור. באותה שנה הורה הצאר אלכסנדר הראשון על בניית המבצר, עליה היה אחראי הגנרל קרל אופרמן, מפקד חיל המהנדסים הרוסי. המבצר נבנה במקום בו הייתה מצודה פולנית, שנבנתה כחמישים שנה קודם לכן. בשנת 1812 בעת פלישתו של נפוליאון לרוסיה הוא עבר דרך צפון בלארוס. הנסיך פיוטר בגרטיון, מפקד הארמייה הרוסית השנייה, הסיג את כוחותיו לעבר הדנייפר והורה על הגנרל איגנטייב להחזיק בבוברויסק ובמבצר (שבנייתו טרם הושלמה). נפוליאון כבש את עיר הפלך מינסק והגנרל הפולני דומברובסקי מצבא נפוליאון הטיל מצור על בוברויסק. העיר והמבצר עמדו במצור במשך כארבעה חודשים, עד לנסיגה של נפוליאון מרוסיה. לאחר הנסיגה, הושלמה בניית המבצר. באותם ימים היו בעיר כ-2100 תושבים וכ-310 בתים. קצינים ממבצר בוברויסק היו מעורבים גם בקשר הדקבריסטים (1825). לאחר דיכוי הקשר נעצרו במבצר חלק מן החשודים. בניית מבצר בוברויסק (שהושקעו בה כשבעה מיליון רובל) נמשכה בכל תקופת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון (1825 - 1855) תרמה רבות לפיתוחה של העיר. העיר הפכה לצומת דרכים מרכזית בפלך מינסק. עוד בסוף המאה ה-19 הוחל בבניית מערכת תעלות שקישרה את הנהר ברזינה לנהר דווינה המערבי שנזנחה בהדרגה עם התפתחות מסילות הברזל. כמו כן התפתח הקשר מנהר הברזינה דרך הדנייפר אל דרום רוסיה. נבנתה מערכת דרכים והתפתחה מערכת מסחר ענפה (עצים, תוצרת חקלאית).

בשנת 1897 נערך מפקד אוכלוסין כללי ברוסיה. לפי מפקד זה, מנו תושבי העיר (כולל החיילים ואנשי המבצר) 34,336 נפש, מהם 20,760 (60.5%) יהודים. מספר התושבים האזרחים, ללא החיילים ואנשי המבצר, היה 28,762, מהם 20,438 (כ-71%) יהודים. בסוף המאה נעשתה העיר למרכז הענף החבד"י הקרוי על שמה, ענף שהתקיים עד ראשית המאה העשרים.

מראשית המאה העשרים ועד לשלטון הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 הייתה בוברויסק עיר בת כ-35 אלף נפש (כולל חיילים) בעלת רוב יהודי. בשנת 1902 פרצה "השרפה הגדולה" שפגעה ברוב העיר וכילתה בתי עץ רבים ובהם חלקה המרכזי של העיר (כאלף בתים בהם התגוררו כ-2500 משפחות, 650 בתי מסחר, מוסדות ציבור, בית החולים היהודי, 15 בתי כנסת והכנסייה הקתולית). לאחר השרפה, נבנתה העיר מחדש ובתי אבן רבים החליפו רבים מבתי העץ. בשנת 1905 תמכו רבים מתושבי העיר במהפכת 1905 ובהם מפלגת הבונד היהודית ומפלגת פועלי ציון (שלא שיתפו פעולה זו עם זו). בסוף שנת 1905 פרץ מרד של חיילים במבצר. המרד דוכא על ידי גדוד עונשין שנשלח ממינסק ובינואר 1906 נדונו 10 מורדים למוות. רוב הנדונים הוברחו על ידי המהפכנים אולם ראש המורדים נשאר במאסר וגזר דין המוות שלו הומר במאסר עולם עם עבודת פרך. מתום מהפכת 1905 ועד תחילת מלחמת העולם הראשונה (1914) התפתחה העיר וחל גידול מתמיד במספר תושביה. בשנת 1914 הגיע מספר התושבים ל-42,309, מהם 25,876 (61.1%) יהודים. מספר הבניינים גדל מ-2,520 ב-1895 ל-3,549 ב-1910 (בתי אבן: מ-126 ל-403). הותקנה רשת טלפונים, נבנו בתי ראינוע ואף הוצאו כמה עיתונים. בשנת 1915 נסוג הצבא הרוסי מפני הגרמנים. בוברויסק התמלאה בפליטים והחזית התייצבה מערבית לעיר. עם פרוץ מהפכת פברואר בשנת 1917 הצטרפה העיר לתומכים בממשלה החדשה אליה נשבעו אמונים החיילים שבעיר (הנוצרים - בכנסייה והיהודים - בבית הכנסת הגדול).

ממהפכת אוקטובר ועד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מהפכת אוקטובר, בסוף חודש נובמבר 1917, נערכו בחירות בעיר לאספה המכוננת. הבחירות נערכו בנפרד, בעיר ובמבצר. בעיר התחלקו 11,135הקולות בין 13 רשימות כאשר הבולשביקים זכו ל-2301 קולות (20.7%). אולם, במבצר קיבלו הבולשביקים 5,517 קולות מתוך כ-8000 מצביעים. בינואר 1917 נפלה בוברויסק בידי יחידות צבא פולניות, נכבשה על ידי הצבא האדום בפברואר ונכבשה מחדש על ידי הפולנים. ב-21 בפברואר נמסרה העיר לידי הצבא הגרמני וב-3 במרץ 1918 עם חתימת חוזה ברסט-ליטובסק נכללה בוברויסק בשטח שבשלטון גרמני. בתשעת חודשי השלטון הגרמני, שאיפשר קיום שלטון דמוקרטי עצמי, נשמרו שקט ויציבות יחסית בעיר. ב-29 בנובמבר 1918, לאחר המפלה הגרמנית, נכנס הצבא האדום לבוברויסק. עם התקדמות הפולנים לעבר בלארוס, ב-19 במאי 1919 הועברו משרדי "הרפובליקה הסובייטית-ביילורוסית" ממינסק לבוברויסק. המנהיג הקומוניסטי מיכאיל קלינין (נשיא ברית המועצות לעתיד) נשלח לעיר ונשא שם את דברו. ב-29 באוגוסט 1919 השתלטו הפולנים מחדש על העיר עד 10 ביולי 1920, עת כבש הצבא האדום את העיר מחדש. בעקבות המלחמה והשלטון הצבאי, עזבו יהודים רבים את העיר. איכרי הסביבה, שבתחילה תמכו במהפכה הבולשביקית (שהבטיחה לחלק להם אדמות) נעשו עוינים לשלטון הסובייטי, לאחר שזה הכריח אותם לספק מכסות של תוצרת חקלאית ופליטים יהודים מן הכפרים זרמו לבוברויסק ומילאו חלק מן המקום שהתפנה עקב בריחת יהודים רבים. במשך תקופת השלטון הסובייטי, הלך ופחת משקל היהודים בעיר והם חדלו מלהיות רוב מוחלט של התושבים.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 כבשו הנאצים את בוברויסק. כ-20,000 יהודים מיהודי העיר נורו ונקברו בקברי המונים. גטו ומחנות עבודה ליהודים הוקמו בדרום מערב העיר. הגרמנים חיסלו את כל מחנות העבודה עד שנת 1943 והרגו את כל היהודים שנשארו, מלבד מועטים שהצליחו להמלט ולהצטרף לפרטיזנים ביערות סביב העיר. בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים הוקמה מצבה לזכר יהודי בוברויסק שהושמדו בשואה. ביום 29 ביוני 1944 שחרר הצבא האדום את בוברויסק מן השלטון הנאצי. העיר הייתה הרוסה, כמעט ללא יהודים, כאשר מאוכלוסייה של 84,107 ב-1939 נותרו 28,352 תושבים. אלפי עובדים וכן שבויי מלחמה גרמנים גויסו לשיקום העיר החרבה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה, חזרה האוכלוסייה לגדול במהירות. בשנת 1959 הגיע מספר התושבים ל-96,000 בשנת 1989 היו בעיר 232,000 נפש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה סלוצקי (עורך), באברויסק (כרכים א - ב), תרבות וחינוך, תשכ"ז - 1967

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]