בוב מננדז

בוב מננדז
Bob Menendez
	מננדז, 2022
	מננדז, 2022
לידה	1 בינואר 1954 (בן 70); ניו יורק
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת סיינט פיטר (1976); תיכון יוניון היל (1972); בית הספר למשפטים של ראטגרס - ניוארק (1979); אוניברסיטת ראטגרס; Rutgers Law School ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בת זוג	Nadine Arslanian
	www.menendez.senate.gov
	17 בינואר 2006 – מכהן; (18 שנים)
	→ ג'ון קורזין
	1 בפברואר 2013 – 3 בינואר 2015; (שנה ו־48 שבועות)
	→ ג'ון קרי בוב קורקר ←
	3 בפברואר 2021 – מכהן; (3 שנים ו־10 שבועות)
	→ ג'ים ריש
	3 בינואר 1993 – 16 בינואר 2006; (13 שנים)
	→ פרנק ג'וזף גואריני אלביו סיריס ←
	1986–1992; (כ־6 שנים)
	→ ארתור ויכרט ברוס וולטר ←
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (2014); פרס אוטלי (2004); מסדר מקאריוס השלישי (2021); מסדר איזבלה הקתולית; מסדר הכבוד היווני; Order of Friendship ;
חתימה

רוברט "בוב" מננדז (באנגלית: Robert "Bob" Menendez; נולד ב-1 בינואר 1954) הוא פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית, המכהן כסנאטור מטעם מדינת ניו ג'רזי מאז שנת 2006. מתחילת 2013 עד תחילת 2015 שימש כיושב ראש ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית (קדם לו ג'ון קרי, החליפו בוב קורקר). החל מ-6 בפברואר 2018 הוא מכהן כדמוקרט הבכיר ביותר בוועדה. בנו, רוב מננדז הוא חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השמיני של ניו ג'רזי.

בספטמבר 2023 הוגש כתב אישום נגד מננדז בעבירות שחיתות חמורות, כשהשתמש לכאורה בהשפעתו על יחסי החוץ של ארצות הברית לטובת רווחים אישיים. הוא הואשם בקבלת מאות אלפי דולרים באמצעות אשתו תמורת העברת מידע רגיש למצרים. בנוסף, הוא נאשם בניסיון להשפיע על חקירתם הפלילית של שני אנשי עסקים מניו ג'רזי תמורת מטילי זהב וכספים במזומן.^[1]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מננדז נולד ב-1954 בניו יורק, לאוואנג'לינה ומריו מננדז. אביו היה נגר ואמו תופרת. המשפחה היגרה לניו יורק מהוואנה, קובה חודשים ספורים לפני הלידה. קובה הייתה באותה העת תחת שליטתו של הגנרל פולחנסיו בטיסטה.

זמן קצר לאחר שנולד מננדז עזבה המשפחה את ניו יורק והשתקעה ביוניון סיטי שבניו ג'רזי. בעיר זו רבו המהגרים הקובנים והיא כונתה בשל כך "הוואנה על ההדסון". כאן גדל מננדז וכאן גם למד עד סיום בית ספר תיכון, כשכבר בגיל צעיר זה הוא מתחיל בפעילות פוליטית - נבחר ליו"ר מועצת התלמידים.

המשיך לקולג', בג'רזי סיטי, קולג' קתולי בשם "סיינט פיטר'ס" וגם כאן היה פעיל בפוליטיקה הפנימית, כשעקב מחלוקת מסוימת גרם להדחתה של מועצת החינוך המקומית והוא בן 19 בלבד באותה עת. כעבור שנה הוא גם נבחר כחבר במועצת החינוך החדשה, בעצמו. סיים תואר ראשון במדע המדינה ועבר לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ראטגרס, בניוארק, בו למד משפטים וסיים ב-1979.

ב-1976, כשנה לאחר תחילת לימודיו בראטגרס, נישא מננדז לג'יין לבית ג'ייקובסן ובהמשך נולדו לבני הזוג שני ילדים והם התגרשו ב-2005. באותה תקופת לימודים בראטגרס, כשמננדז היה בן 23, כשנה לאחר נישואיו, התאבד אביו מריו^[2].

כשהיה עדיין מננדז סטודנט בראטגרס מינה אותו ראש עיריית יוניון סיטי ויליאם מאסטו, לעוזרו ותקופה מסוימת אף היה מעין פטרון מסייע של מננדז.

ב-1980 קיבל מננדז את רישיון עריכת הדין והחל לעסוק בפרקטיקה פרטית. כשנה אחר כך נחשפו מעשי שחיתות שביצע ראש עיריית יוניון סיטי מאסטו, פטרונו של מננדז, ומננדז, עוזרו לשעבר, היה בין העדים שהעידו כנגד מאסטו, למרות קרבתם עד אותה עת.

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 1982 רץ מננדז לראשות עיריית יוניון סיטי, כנגד מאסטו, שהיה אותה עת כבר בגדר נאשם בפלילים, אך טרם הורשע. מננדז הפסיד בבחירות אלה ואילו מאסטו הורשע כעבור מספר חודשים ובמאי 1982 הודח מראשות העיר. אחד מאנשי מאסטו מונה על ידי הוועדה הבוחרת המצומצמת למלא את מקומו, הורשע גם הוא כעבור מספר חודשים, ובינואר 1983 מינתה אותה וועדה, לתפקיד, את ארתור וויצ'רט אף הוא מאנשי מאסטו. וויצ'רט הצליח לכהן עד סוף הקדנציה, אך בבחירות 1986 רץ מננדז שוב לראשות עיריית יוניון סיטי, הפעם כנגדו, והפעם יורשו של מאסטו הובס ומננדז ניצח ונבחר לראשות העיר.

כעבור שנתיים, בעודו מכהן כראש עיריית יוניון סיטי נבחר מננדז גם כחבר בבית הנבחרים המדינתי של ניו ג'רזי. הוא כיהן בבית הנבחרים המדינתי כשלוש שנים ואחר כך כשנתיים בסנאט המדינתי, במקביל להמשך הכהונה כראש עירייה.

הקונגרס של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת בחירות נובמבר 1992 לקונגרס האמריקאי התמודד מננדז בבחירות המקדימות בתוך המפלגה הדמוקרטית, על המועמדות מטעמה, וניצח כשקיבל מעל לשני שלישים מהקולות. הוא ניצח גם בבחירות הכלליות ברוב דומה ונבחר לייצג את ניו ג'רזי בבית הנבחרים, במקום ראשות העיר והחברות בסנאט המדינתי. נכנס לתפקידו כציר בבית הנבחרים בינואר 1993 ועתיד היה לכהן בבית הנבחרים במשך 13 שנה, עד ינואר 2006. בתקופה זו התמודד מדי שנתיים על המקום בבית הנבחרים והביס בכל התמודדות את כל יריביו, בהפרש קולות עצום. הוא לא קיבל בכל התקופה הזו, בשום התמודדות, פחות מ-71% מהקולות.

במירוץ לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000 שקל המועמד הדמוקרטי אל גור, בשלב מסוים, לצרף אליו את מננדז כמועמד לסגן הנשיא. בסופו של דבר, באוגוסט 2000 העדיף גור את ג'ו ליברמן על פני מננדז. הזוג גור - ליברמן הפסיד בנובמבר 2000 לג'ורג' ווקר בוש, שנבחר לנשיא וריצ'רד צ'ייני שנבחר כסגנו.

בנובמבר 2002 נבחר מננדז על ידי חבריו הצירים הדמוקרטים בקונגרס, ליו"ר הסיעה, התפקיד השלישי בחשיבותו במפלגה הדמוקרטית בבבית הנבחרים, לאחר שכיהן כסגן יושב הראש במשך שתי קדנציות.

הסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2005 ניצח הסנאטור הדמוקרטי המכהן ג'ון קורזין בבחירות לכהונת מושל ניו ג'רזי. עם כניסתו לתפקיד מושל, בינואר 2006, התפנה כסאו בסנאט והיה זה הוא עצמו שמינה כיורשו, ליתרת תקופת הכהונה שנותרה לו בסנאט, את מננדז. בנובמבר 2006, נבחר מננדז, כסנאטור, לכהונה מלאה. הוא ניצח תחילה בבחירות המקדימות בתוך המפלגה הדמוקרטית, כשזכה ב-86% מהקולות ולאחר מכן, בבחירות הכלליות ניצח את תומאס קין הרפובליקני, 53% - 44%. שש שנים אחר כך, בנובמבר 2012, במירוץ השני שלו לסנאט, התקרב כבר מננדז לתוצאות אליהן היה מורגל בבחירות העבר לבית הנבחרים. בבחירות המקדימות במפלגתו, לא היה כלל מי שיעז להתמודד מולו ואילו בבחירות הכלליות הוא ניצח את ג'וזף קירילוס, יריבו הרפובליקני 59% - 40%.

בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית, לקראת בחירות 2008 לנשיאות ארצות הברית תמך מננדז במועמדותה של הילרי קלינטון כנגד מי שנבחר לבסוף ברק אובמה. בשנים 2009–2011 כיהן כיו"ר הוועדה המפלגתית לבחירתם של סנאטורים דמוקרטים, מהחשובים בתפקידים הפנים מפלגתיים אצל הדמוקרטים. קדם לו בתפקיד זה הסנאטור היהודי מניו יורק צ'אק שומר ונכון ל-2013 כיהן בתפקיד הסנאטור ממוצא יהודי מייקל בנט.

מננדז מכהן כיום, כדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ של הסנאט, קודם לכן כיהן כיו"ר וועדת המשנה לשיכון, תחבורה ופיתוח קהילתי, במסגרת וועדת הסנאט לבנקאות, שיכון ועניינים עירוניים. הוא גם חבר במספר וועדות סנאט נוספות ונחשב לסנאטור רב השפעה.

ב-4 בדצמבר 2013 קראה עיריית מערב ניו יורק, שבניו ג'רזי, בית ספר יסודי בתחומה, על שמו^[3].

באפריל 2015 הוגש כתב אישום נגד מננדז ב-14 סעיפי אישום הקשורים בחשדות לשחיתות, בפרשה בה כביכול סייע באופן פסול לרופא ואיש עסקים מפלורידה תמורת טובות הנאה. ב-31 בינואר 2018 הודיעה מחלקת המשפטים של ארצות הברית על הסרת כל האישומים נגדו. בנובמבר אותה שנה, נבחר לכהונה שלישית בסנאט.

בספטמבר 2023 הוגש כתב אישום נגד מננדז בגין העברת מידע רגיש למצרים בתמורה לכסף, מטילי זהב, מכונית יוקרה ועוד. כמו כן, נאשם בכך שניצל את השפעתו לטובת אנשי עסקים מניו ג'רזי^[4]^[5]. במרץ 2024, הודיע כי לא יתמודד בפריימריז הדמוקרטי על כהונה נוספת בבחירות 2024, אך לא פסל כי ירוץ כמועמד עצמאי אם יצא זכאי במשפטו.^[6]

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מננדז נחשב לליברל מבחינה חברתית וכלכלית. הוא דוגל למשל, בזכות מלאה להפלה, תומך בזכויות הלהט"בים ובנישואים חד-מיניים, תומך באיזרוח מהגרים בארצות הברית, בעד תקצוב התאמת מכוניות להנעה באמצעות גז טבעי במקום בנזין, בעד שימור סביבתי - היה נגד קידוחי נפט בחופי אלסקה, הצביע נגד הפחתות המס שהציע ג'ורג' בוש (הבן) בשעתו ובעד ביטולן לאחר מכן, הצביע כנגד הפרטת הביטוח הלאומי, תומך באיגודים המקצועיים, בעד אפליה מתקנת לטובת השחורים, ועוד. עם זאת, אין הוא קיצוני והצביע למשל כנגד לגליזציה של השימוש במריחואנה ובעד עונש מוות במקרי פשע מסוימים.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת מדיניות החוץ האמריקאית הוא נחשב כאיש מרכז פחות או יותר. לדוגמה, ב-1999 היה מננדז בין מרבית הדמוקרטים שתמכו במתן היתר לנשיא ביל קלינטון להפעיל כוח במלחמת קוסובו, כנגד יוגוסלביה ובעד המורדים האלבנים. מאידך, באוקטובר 2002 הוא היה בין מרבית הדמוקרטים שהתנגדו לפלישה האמריקאית לעיראק. ב-2002 כבר היה אמנם נשיא רפובליקני - ג'ורג' ווקר בוש, כך שייתכן שבשני המקרים ניתן לראות בהצבעותיו יותר משום הליכה עם דעת הרוב במפלגה. ברוח זו ניתן לראות גם את הצבעתו ב-2005 כנגד ההצעה הרפובליקנית לקצץ בסיוע לאו"ם. עם זאת, ב-2006, כשהיה כבר סנאטור, הוא תמך בהארכת תוקפו של "חוק הפטריוט", המסמיך את הנשיא (הרפובליקני) בוש (הבן), לנקוט בצעדים תקיפים שונים לגילוי טרוריסטים, בניגוד לדעת הרוב המפלגתי, כך שהתיוג כאיש מרכז בכל הנוגע למדיניות חוץ, נראה סביר.

מננדז ידוע כיריב מר למשטרם של פידל קסטרו ולאחר מכן ראול קסטרו בקובה. כבר ב-1996 היה זה הוא, ששכנע את הנשיא ביל קלינטון להסכים לחוק שעבר בבית הנבחרים, שהיה אז בשליטה רפובליקנית, להחמיר את הגבלות הסחר עם קובה. ב-2008 נודע כי המשטר הקובני אף שלח חוקרים לנסות ולגלות פרטים אישיים מביכים, עליו ועל חברת קונגרס מתנגדת קסטרו אחרת, אליאנה רוס-לאטינן, כיום יו"ר וועדת החוץ של בית הנבחרים. במרץ 2009 חצה מננדז גבולות מפלגתיים, כשהיה בין הדמוקרטים היחידים שהצטרפו לרפובליקנים בהתנגדות לכוונותיו של ממשלו החדש של ברק אובמה להקל מאוד בסנקציות על קובה^[7].

בספטמבר 2013 עמדה ארצות הברית בפני אפשרות קרובה לתקוף את הנשק הכימי בסוריה. התקיפה לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל עקב הסכם בין הצדדים על פירוקה של סוריה מכל הנשק הכימי שברשותה, אבל בהצבעה שהתקיימה בוועדת החוץ של הסנאט בטרם הושג ההסכם היה מננדז בצד הרוב הדמוקרטי שתמך בתקיפה זו.

מננדז התנגד להפשרת היחסים בין ארצות הברית לקובה, כפי שהוצעה על ידי הנשיא ברק אובמה בדצמבר 2014.

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מננדז מגלה יחס חם ואוהד במיוחד כלפי ישראל. הוא תמך ואף היה היוזם, כבר ב-1998, של חוק למניעת יכולת גרעינית מאיראן. ב-2009 קיבל מאגודת ישראל ניו ג'רזי, פרס מיוחד בגין "פועלו היוצא מהכלל למען הקהילות היהודיות במדינת ניו ג'רזי".

ב-30 בנובמבר 2012 הצביעו 94 סנאטורים בעד סבב עיצומים נוסף על איראן, כחלק מהמאבק בתוכניתה הגרעינית. הסבב הזה גובש על ידי הסנאטור הדמוקרטי מננדז והסנאטור הרפובליקני מארק קירק, בהסכמה דו מפלגתית ובעידודה של איפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס.

במאי 2013 ביקר מננדז בישראל ובפגישתו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי "האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של ארצות הברית מחייבים מערכת יחסים חזקה ובלתי מתפשרת עם מדינת ישראל - דמוקרטיה אמיתית בחלק קשה של העולם, בת ברית ביטחונית מובילה של ארצות הברית, שותפת סחר בכירה של ארצות הברית והמדינה שתצביע עם ארצות הברית בפורומים בינלאומיים... יכולים להיות לנו חילוקי דעות משמעותיים בקונגרס, אך הדבר היחיד שמאחד את הקונגרס האמריקאי הוא יחסינו עם ישראל ואנו מצפים להמשיך בכך"^[8].

בנובמבר 2013 מתח מננדז ביקורת על התנהלות הבית הלבן במהלך המשא ומתן על הסכם ז'נבה על תוכנית הגרעין האיראנית, והתנגד לעמדת ממשלו של הנשיא ברק אובמה בנושא. בריאיון לרדיו הצבורי בארצות הברית, הוא אמר כי אסור לשכוח שמאחורי נשיא איראן חסן רוחאני עומדת הנהגה נוקשה וקיצונית. הוא הבטיח כי הקונגרס, בעבודה משותפת של הדמוקרטים והרפובליקנים, יפקח מקרוב על יישום העיצומים שהוטלו על איראן ועל עמידתה של איראן בכל סעיף בהסכם^[9]. ב-10 בדצמבר 2013 דווח כי מננדז הדמוקרטי פועל יחד עם הסנאטור הרפובליקני מארק קירק, כנגד דעת ממשל אובמה הדמוקרטי, לחוקק סנקציות נוספות כנגד איראן, שיבלמו את שארית ייצוא הנפט של מדינה זו. הכוונה היא שהסנאט יאשר את החקיקה, אך יניח אותה על המדף ויפעיל אותה רק במקרה ששיחות הגרעין, שבעקבות ההסכם, ייכשלו^[10]. הצעת החוק להידוק הסנקציות תחייב את הממשל לאשר מדי חודש את הצמדותה של איראן להסכם הביניים. ללא אישור של הממשל, יוכל הקונגרס להחריף מיד את הסנקציות אל מגזרים נוספים - כמו הכרייה והבנייה - שעלותן למשק האיראני נאמדת בכמיליארד דולרים לחודש. הצעת החוק קוראת גם להטלת חרם עולמי על משלוחי הנפט של איראן עד 2015 והפסקת הקשרים עם בנקים וחברות זרות שמפרות אותו^[11].

בספטמבר 2015 היה אחד מארבעה סנאטורים מן הסיעה הדמוקרטית שהתנגדו להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית.