בוב פייזלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בוב פייזלי
מידע אישי
שם מלא רוברט פייזלי
תאריך לידה 23 בינואר 1919
מקום לידה סנדרלנד שבאנגליה
תאריך פטירה 14 בפברואר 1996
עמדה קשר אחורי
מועדוני נוער
בישופ אוקלנד
מועדונים כשחקן
1945 - 1954 ליברפול 253 (10)
קבוצות כמאמן
1974 - 1983 ליברפול

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

רוברט "בוב" פייזלי (23 בינואר 1919 - 14 בפברואר 1996) היה שחקן ומאמן כדורגל אנגלי, שנודע בזכות קדנציות המשחק והאימון שלו בליברפול. בעידן פייזלי (1974 - 1983) הייתה ליברפול הקבוצה המובילה באנגליה ובאירופה, ופייזלי עצמו רשם על שמו יותר תארים מכל מאמן אחר בתולדות הכדורגל האנגלי.

פייזלי העביר את כל הקריירה המקצוענית שלו, כשחקן וכמאמן, בליברפול. הוא היה מעורב בפעילות המועדון במשך כחצי מאה.

שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייזלי גדל בצפון אנגליה וחלם לשחק בסנדרלנד, אך נדחה על ידיה בגלל ממדי גופו הצנועים. הוא חתם במועדון החובבני בישופ אוקלנד ב-1937 וזכה איתה באליפות החובבנים וגביע ה-FA לחובבנים. לאחר שנתיים מוצלחות בבישופ אוקלנד שבה סנדרלנד להתעניין בפייזלי, אך הוא כבר הבטיח לליברפול שיעבור לשחק במדיה. במאי 1939 עבר המגן השמאלי בן העשרים לשחק בליברפול והצטרף לאימוניה.

בפתח עונת 1939/1940 הספיק פייזלי להשתתף בהכנות טרום-העונה ולשחק שני משחקי מילואים, אך אז פרצה מלחמת העולם השנייה ופסקו מפעלי הכדוגל הרשמיים מלפעול. ב-1941 יצא פייזלי להלחם מעבר לים. את משחקו הרשמי הראשון בליברפול שיחק רק ב-1946, עם חידוש הליגה בתום המלחמה, שבע שנים לאחר שחתם על חוזהו הראשון.

אף שהמלחמה מנעה ממנו לשחק כל השנים הללו, הצליח פייזלי לצבור למעלה מ-250 הופעות בליגה במדי הקבוצה, ועוד כעשירית ממספר זה הופעות בגביע ה-FA. כבר בעונתו הראשונה (1946/1947) זכה באליפות, אחת מעשר אליפויות שהיה שותף להן, בתפקידיו השונים במועדון.

פעם אחת כמעט ועזב את הקבוצה בכעס, לאחר שלא נבחר לשחק בגמר הגביע של 1950, שבו הפסידה ליברפול לארסנל. ההשמטה מההרכב כאבה במיוחד, משום שהוא הבקיע שער יוצא דופן בחצי הגמר נגד אברטון. ליברפול פנתה להתאחדות הכדורגל וביקשה וגם קיבלה מדליה מיוחדת עבורו, על אף שלא השתתף בגמר. לבסוף לא רק שלא עזב את ליברפול, אלא אף היה לקפטן הקבוצה. לרוע המזל התדרדרה הקבוצה בשנים הבאות, מצמרת הליגה לתחתיתה. ב-1954, לאחר שליברפול ירדה לליגת המשנה, פרש פייזלי ממשחק פעיל והתמנה למאמן קבוצת המילואים של המועדון. המינוי זכה לתשומת לב מועטה בזמן אמת, אך התברר בדיעבד כבעל חשיבות מכרעת, כעבור שנים רבות.

מאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזיותרפיסט, מאמן המילואים ועוזר המאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות כשחקן מצא פייזלי את הזמן ללמוד פיזיותרפיה בהתכתבות. התמחותו הראשונה הייתה אם כן, בתחום הטיפול הרפואי והפציעות, שהן חלק בלתי נפרד מהמשחק.

התקופה הייתה הקשה ביותר בתולדות המועדון. בעונת 1954-1955 סיימה ליברפול במקום ה-11 בליגת המשנה, שיא שלילי עבור המועדון. המאמן דון ולש זכה לכבוד המפוקפק שבלהיות מאמן ליברפול הראשון שמפוטר מתפקידו. מחליפו פיל טיילור (אף הוא שחקן עבר, שפרש באותה עת כמו פייזלי) גם הוא לא הצליח להחזיר אותה לליגה הראשונה, למרות שסיימה קרוב לצמרת מספר פעמים. קבוצת המילואים שהנהיג פייזלי, זכתה בינתיים להישגים נאים: בעונתו השנייה בתפקיד סיימה במקום השני אחרי מנצ'סטר יונייטד ובשלישית זכתה באליפות ליגת המילואים, לראשונה בתולדות המועדון.

הזמנים הקשים באו אל קיצם עם מינויו של ביל שנקלי למנג'ר. במשך חמש עשרה שנותיו במועדון ליברפול חזרה בסערה לליגה הראשונה, זכתה בשלוש אליפויות, שני גביעי FA ותואר אירופי ראשון, גביע אופ"א ב-1973. פייזלי היה יד ימינו של שנקלי, כפיזיותרפיסט וכעוזר מאמן, לאורך התקופה.

מאמן ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנקלי פרש במפתיע ב-1974 והמליץ להנהלת ליברפול על פייזלי בן ה-55 כמחליפו. פייזלי קיבל את התפקיד לא בהתלהבות רבה: הוא ראה עצמו יותר כפיזיותרפיסט, ולא שש לקחת עליו את מה שדימה ל"היגוי האנייה 'המלכה אליזבת' ברוח סערה". לא רבים ציפו מפייזלי לשחזר את הישגיו של שנקלי, לא כל שכן להוסיף עליהם. העונה הראשונה מבין תשע העונות שלו כמנג'ר לא הייתה טובה במיוחד במושגים של ליברפול של שנות השבעים, כאשר הקבוצה הסתפקה בסגנות האליפות בלבד. בעונה השנייה נפרץ הסכר והתארים החלו לבוא בצרורות.

בשמונה העונות שבין 1975/1976 ו-1982/1983 זכתה ליברפול של פייזלי בשש אליפויות, שלושה גביעי-ליגה, ארבעה מגני צדקה, גביע אופ"א אחד ומעל לכל, בשלושת גביעי אירופה לאלופות הראשונים של המועדון. רק בגביע ה-FA, שחמק ממנו כזכור גם כשחקן, לא הצליח לזכות. פייזלי היה המנג'ר האנגלי הראשון שזוכה בגביע האלופות, והוא כינה את ה-25 במאי 1977 - היום בו זכתה הקבוצה בראשון מבין שלושת גביעי האלופות - "היום המאושר בחיי."

הצלחתו יוצאת הדופן של פייזלי באירופה הייתה בעיקרה תוצאה של יכולת טקטית מצוינת, אך לאורך התקופה שבה ניהל את ליברפול הוא הוכיח את עצמו גם כמי שידע לזהות כישרון ולבחור שחקנים בחכמה. כשקווין קיגן עזב את ליברפול ב-1977 לטובת המבורג, בתמורה ל-500,000 ליש"ט, קנה פייזלי את מחליפו קני דלגליש ב-440,000. רשימת השחקנים שהביא למועדון כוללת בין השאר את דלגליש, אלן הנסן, גרהאם סונס, פיל ניל, סטיב ניקול, טרי מקדרמוט, ג'ואי ג'ונס, איאן ראש, קרייג ג'ונסטון, מארק לורנסון, ברוס גרובלאר ודייוויד ג'ונסון. את ריי קנדי הוא הסיט בהצלחה מעמדת החלוץ לכנף שמאל.

העונה הטובה ביותר בליגה הייתה 1978/79, שבה זכתה ליברפול באליפות עם שיא של 68 נקודות ב-42 משחקים.[1] באותה עונה הפסידה ליברפול רק ארבע פעמים, ומאזן השערים שלה היה 85-16.

חבר מועצת המנהלים ויועץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1983 פרש פייזלי ובמקומו מונה, בהתאם למסורת, עוזרו ג'ו פייגן. פייזלי נשאר מעורב במועדון וצורף למועצת המנהלים שלו. כעבור שנתיים, כאשר הגיע תורו של פייגן לפרוש, מונה במקומו דלגליש כמאמן-שחקן, ופייזלי נקרא לשמש יועץ למנג'ר הצעיר.

בערוב ימיו חלה במחלת אלצהיימר. ב-1996 מת וכעבור שש שנים, ב-2002, נכנס להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי בעת הווסדו.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השיטה שהייתה נהוגה אז העניקה שתי נקודות לניצחון, ולא שלוש כנהוג היום
מאמני ליברפול

בארקלי ומק'קנה (1892 - 1896) · ווטסון (1896 - 1915) · אשוורת' (1919 - 1923) · מקווין (1923 - 1928) · פטרסון (1928 - 1936) · קיי (1936 - 1951) · ולש (1951 - 1956) · טיילור (1956 - 1959)
שאנקלי (1959 - 1974) · פייזלי (1974 - 1983) · פייגן (1983 - 1985) · דלגליש (1985 - 1991) · מוראן (1991) · סונס (1991 - 1994) · אוונס (1994 - 1998) · אוונס והוייה (1998) · הוייה (1998 - 2004)
בניטס (2004 - 2010) · הודג'סון (2010 - 2011) · דלגליש (2011 - 2012) · רוג'רס (2012 - )