בוהוסלב מרטינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוח זיכרון לבוהוסלב מרטינו בפוליצקה
מגדל הכנסייה שבו נולד מרטינו וחי בשנותיו הראשונות

בוהוסלב מרטינוצ'כית: Bohuslav Martinů‏; 8 בדצמבר 1890 - 28 באוגוסט 1959) היה מלחין בוהמי פורה, שכתב שש סימפוניות, 15 אופרות, 14 באלטים וכמות גדולה של יצירות תזמורתיות, קאמריות, ווקאליות ואינסטרומנטאליות.

מרטינו היה לכנר בתזמורת הפילהרמונית הצ'כית בניצוחו של ואצלב טאליך ולימד מוזיקה בעיר הולדתו. בשנת 1923 עזב מרטינו את צ'כוסלובקיה ונסע לפריז. הוא התרחק בכוונה מן הסגנון הרומנטי שבו השתלם בלימודיו. בשנות ה-30 של המאה ה-20 ערך ניסויים באקספרסיוניזם והקונסטרוקטיביזם והתפעל מן הפיתוחים הטכניים שרווחו אז באירופה, כפי שעולה מאמירותיו התזמורתיות Half-time ו La Bagarre. הוא אימץ לו גם ביטויי ג'אז, כמו ב-Kuchyňské revue ("רביו המטבח"). מבין סגנונות האבנגארד שלאחר מלחמת העולם השנייה, הנאו-קלאסיציזם הוא שהשפיע עליו ביותר. הוא המשיך להשתמש בנעימות עם צ'כיות ומוראביות בכל יצירותיו, על פי רוב בשירי ילדים - למשל ב-Otvírání studánek ("פתיחת הבארות").

מרטינו היגר לארצות הברית ב-1941, כאשר נמלט מצרפת לאחר הכיבוש הגרמני. על אף הצלחתו כמלחין באמריקה וההזמנות הרבות שקיבל שם, לא פגו געגועיו לצ'כוסלובקיה, אליה לא שב עוד. הוא מת בשווייץ.

מרטינו נולד במגדל פעמונים בפוליצקה שבבוהמיה, שם שימש אביו (סנדלר במקצועו) כשומר. כילד יצאו לו מוניטין בעירו, והופעתו הראשונה בקונצרט פומבי הייתה שם בשנת 1905. ב-1906 היה לתלמיד כינור בקונסרבטוריון של פראג, שם למד תקופה קצרה עד שסולק בשל "התרשלות חסרת תקנה"‏[1]. הוא המשיך בלימודים בכוחות עצמו.

בשנות מלחמת העולם הראשונה עבד בהוראה בעיר הולדתו ועסק בהלחנה. במקביל הצטרף ככנר לתזמורת הפילהרמונית הצ'כית. הבלט שלו, "עשתורת", הושלם בשנת 1922. הוא יצא לפריז בשנת 1923, שם היה לתלמידו של אלברט ראסל, אף כי שמר על קשרים רבים עם מולדתו. כשהצבא הגרמני התקרב לפריז בראשית מלחמת העולם השנייה, נמלט ממנה, תחילה לדרום צרפת ואחר, בשנת 1941, לארצות הברית, שם השתקע בניו יורק עם אשתו הצרפתיה. החיים באמריקה היו קשים לו, כמוהו כרבים מן האמנים ידועי השם שהגיעו לשם בנסיבות דומות. הבעיות של קשיי שליטה בשפה האנגלית, חסרון-כיס והעדר הזדמנויות לעשות שימוש בכשרונותיהם היו משותפות לכל האמנים המהגרים בראשית דרכם בארץ החדשה, אך מרטינו הצליח להתאקלם במשך הזמן. הוא הרבה להלחין ולימד במנס קולג' למוזיקה ברוב התקופה שבין 1948 ל-1956. שש הסימפוניות שלו נכתבו בתקופה בת אחת-עשרה השנים שבין 1942 ל-1953, וחמש הראשונות נוצרו בין 1942 ל-1946. את הסימפוניה השלישית סיים ביוני 1944 והקודה הארוכה שלו נותנת ביטוי לנשימת הרווחה שהביאה הפלישה לנורמנדי.

תלמידיו הנודעים כוללים את אלאן הובהאנס, ברט בכרך ואחרים.

את שנותיו האחרונות עשה מרטינו בשווייץ, ולא שב עוד למולדתו.‏[2]הוא מת בלישטאל ב-28 באוגוסט 1959.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטינו היה מלחין פורה מאוד, שחיבר קרוב ל-400 יצירות. רבות מיצירותיו מבוצעות או מוקלטות בקביעות, בהן יצירתו הכוראלית, "עלילות גילגמש" (1955); מחזור של שש סימפוניות; הקונצ'רטי שלו, לצ'לו, כינור, אבוב וחמישה לפסנתר; האופרה האנטי-מלחמתית שלו "קומדיה על גשר"; ומוזיקה קאמרית, הכוללת שמונה רביעיות מיתרים ששרדו, סונאטה לחליל וסונאטינה לקלרנית.

במוזיקה של מרטינו ניכר מגוון רחב של השפעות: יצירות כמו La Revue de Cuisine משנת 1927 מושפעות במידה רבה מג'אז, בעוד שהקונצ'רטו הכפול לשתי תזמורות מיתרים, פסנתר וטימפני (1938) הוא בין היצירות, שבהן ניכרת השפעת הקונצ'רטו גרוסו הבארוקי. גם השפעתם של באך, מוצרט ובטהובן מוצאת ביטוי ביצירותיו. יצירות אחרות מושפעות ממוזיקה עממית צ'כית. "מיסת שדה" למקהלת גברים (1939) שחוברה לצבא הצ'כי בצרפת, מזכירה את סגנונו הנוקשה והמחוספס של ינאצ'ק. "מצבה ללידיצה" (1943) מספרת על חיסול הכפר הצ'כי לידיצה בידי הנאצים.

מאפיין מובהק בכתיבתו התזמורתית היא נוכחותו המתמדת כמעט של הפסנתר; רוב יצירותיו התזמורתיות כוללת תפקיד בולט לכלי זה, בהן קונצ'רטו קטן לצ'מבלו ותזמורת קאמרית. עיקר כתיבתו משנות ה-30' עד שנות ה-50' הייתה בקו נאו-קלסי, אבל ביצירותיו האחרונות כלל בסגנונו מחוות רפסודיות ותחושה צורנית משוחררת וספונטנית יותר. דבר זה בולט ביותר לאוזן כשמשווים את הסימפוניה השישית שלו, "פנטזיות סימפוניות", לחמש קודמותיה, שנכתבו כולן בשנות ה-40'.

אחת היצירות הידועות פחות של מרטינו כוללת תרמין ונכתבה בהזמנת לוסי ביגלו רוזן. מרטינו החל לעבוד על הזמנה זו בקיץ 1944 וסיים את ה"פנטזיה לתרמין, אבוב, רביעיית מיתרים ופסנתר" ב-1 באוקטובר. הוא הקדיש אותה לרוזן, שביצעה אותה כסולנית תרמין בביצוע בכורה בניו יורק ב-3 בנובמבר 1945, עם רביעיית קוטצן ורוברט בלום.

האופרה של מרטינו "הפסיון היווני" מבוססת על רומן באותו שם מאת ניקוס קאזאנצאקיס.

במילותיו הוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

האמן מחפש תמיד את משמעות החיים, שלו ושל האנושות, מחפש את האמת. מערכת של חוסר ודאות חלחלה אל חיי היום-יום שלנו. לחצי המיכון והאחידות הנכפים על חיינו מחייבים מחאה ולאמן יש דרך אחת לבטא מחאה זו, והיא המוזיקה.

Cquote3.svg

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים/נורמן לברכט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Smaczny, J. "Martinů, Bohuslav.", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים בעריכת סטנלי סיידי, מקמילן, לונדון, 2001), vol. 15, 939.
  2. ^ Šafránek, M. (1961). Bohuslav Martinů: His Life and Works [trans. R. Finlayson-Samsouraová], London: Alan Wingate, 185.