בווינגרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בווינגראד)
מטה המשטרה הבריטית בבניין מימין, שכן באזור הביטחון המוגן על ידי גדרות תיל ו"שיני דרקון". בתמונה נראה רחוב שלומציון המלכה, בעבר רחוב הנסיכה מרי. 1948
עמדת בטון שהוקמה על ידי הבריטים בשנת 1946 בפינה הצפון-מערבית של חצר סרגיי (מגרש הרוסים). זו כנראה העדות היחידה ששרדה בנוף הירושלמי ל"בווינגרד" (צולם ב-2002)
שלט מורשת על מבצע קלשון בבווינגרד

בווינגרד הוא כינוי לאזור הביטחון הבריטי שהוקם במרכז ירושלים בסוף תקופת המנדט. באזור זה נכללו מגרש הרוסים והאזור ברחוב יפו הצמוד אליו.

הקמת בווינגרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הריסת מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט בירושלים ב-27 בנובמבר 1945, נקטו הבריטים אמצעי ביטחון שונים באזור מגרש הרוסים, כמו גידור וחסימת מדרכות[1]. בעקבות פיצוץ מלון המלך דוד ב-22 ביולי 1946, החלו הבריטים בהחרמת חנויות ומשרדים בבניינים בהם היו יעדים בריטיים כדי למנוע התקפות דומות. הבריטים פינו בעלי חנויות ועסקים יהודים ממגרש הרוסים ומרחוב יפו הסמוך[2], והקימו מתחם צבאי מבוצר ומגודר סביב משרדי הממשלה שלהם בירושלים[3]. המתחם כלל את בניין ג'נרלי, בית הדואר המרכזי[4] ובניין בנק לאומי[5], שהיו בני 7 ו 8 קומות ומבנייניה הגבוהים של ירושלים[6]. הקמת בווינגרד הפכה לשממה את האזור המסחרי השוקק ביותר של ירושלים היהודית[7]. אזור מסחרי חלופי התפתח במהרה במעלה רחוב יפו[8].

המתחם נקרא בלעג בפי תושבי ירושלים היהודים בשם "מצודת בווין"[9] או "בווינגרד", על שם שר החוץ הבריטי ארנסט בווין ולזכר ביצורי העיר סטלינגרד, שעמדה בגבורה בקרבות מלחמת העולם השנייה.

למרות שהמתחם היה מבוצר מאוד, עם גדרות גבוהות ומשטחים מכוסים בתיל, המחתרות הצליחו לחדור אותו ולבצע פעולות התקפיות נגד סממני השלטון הבריטי:

  • ב־30 בנובמבר 1946 התקיפו לוחמים של האצ"ל את מפקדת הצבא של המנדט בעומק המתחם.
  • באחד במרץ 1947 תקף האצ"ל את מועדון הקצינים שבמתחם. 17 קצינים וחיילים נהרגו במבצע.

אזורי ביטחון נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכן, ובעקבות המשך המתקפות של האצ"ל והלח"י עליהם, הקימו הבריטים בפברואר 1947 מספר אזורי ביטחון נוספים[10]:

מדי פעם, בעקבות פעילות זאת או אחרת של אחת המחתרות, עובו סידורי הביטחון באזורי הביטחון. כך, לאחר גילוי ניסיון בריחה מבית הסוהר המרכזי בירושלים נסגר רחוב מליסנדה לתנועת מכוניות והוגבלה תנועת הולכי הרגל[12].

עם פרוץ מלחמת העצמאות התכנסה ממשלת המנדט עוד יותר לתוך אזורי הביטחון. הממשלה רכשה דירות נוספות בתוך אזורי הביטחון והעבירה את פקידיה שהיו מחוץ לאזורי הביטחון אל תוכם. בנוסף, הרחיבה הממשלה את אזורי הביטחון. לדוגמה, בדצמבר 1947 מסרה הממשלה את בית קדימה לוועד הקהילה היהודית של ירושלים, תמורת בתים באזור ביטחון א'[13]. בפברואר 1948 הוכללה חלק מטלביה באזור ביטחון א' וחלק אחר בתוך אזור ביטחון ב'[14].

עם סיום המנדט הבריטי, נכבשו אזורי הביטחון בידי כוחות ההגנה והאצ"ל, כחלק ממבצע קלשון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]