בוזג'אאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת האיים בוזג'אדה וגקצ'אדה ביום האגאי
מצודת בוזג'אאדה
הנמל

בוזג'אאדה (טורקית Bozcaada, יוונית Τένεδος - "טנדוס") הוא אי בצפון-מזרח הים האגאי השייך לנפת צ'נקלה בטורקיה. האי הוא השלישי בגודלו בטורקיה ואחד משני האיים המיושבים בים האגאי השייכים לה. האי האחר והגדול מבין השניים הוא גקצ'אדה (טורקית Gökçeada, יוונית Ίμβρος - "אימברוס") השוכן מצפון לבוזג'אאדה, ושני האיים הממוקמים באופן אסטרטגי מול הכניסה הדרומית למצרי הדרדנלים מחלקים היסטוריה משותפת.

שטחו של האי שצורתו כשל משולש הוא 37.6 קמ"ר, אורכו המרבי הוא כ-10 ק"מ ורוחבו המקסימלי הוא כ-4 ק"מ. בשנת 2000 התגוררו 2,427 תושבים באי, רובם המכריע טורקים. היישוב העיקרי הוא הכפר הנושא את שמו של האי וממוקם על חופו הצפון-מזרחי. תושבי האי עוסקים בדיג ובתיירות, וכן ידוע האי בגפנים הגדלים בו וביין המיוצר בו. עוד ידוע האי בטירה הניצבת סמוך לנמל והדומה עד מאוד לטירת בודרום.

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומרוס הזכיר את בוזג'אאדה כבר באיליאדה (המאה ה-8 או ה-7 לפנה"ס) כאתר פולחן לאל אפולו. לפי המיתולוגיה היוונית מקור שמו של האי הוא בשמו של טֳ‏נֳ‏ס, שליטו בתקופת מלחמת טרויה, ולפי אגדה אחרת בשם נכדו של פוסידון שנזנח על ידי אביו בתיבה בלב ים וזו נפלטה אל חופיו. ורגיליוס ציין באיניאידה כי במפרץ באי החביאו האכאים את ספינותיהם בעת שהותירו את הסוס הטרויאני מחוץ לשערי טרויה לקראת סיום המלחמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי התקיים יישוב איולי והוא היה אתר הקרב הימי בין לוקולוס שליחו של לוקיוס קורנליוס סולה לבין מיתרידטס השישי, מלך פונטוס בעת מלחמת מיתרידטס הראשונה במאה ה-1 לפנה"ס. ונציה קיבלה את השליטה באי מהאימפריה הביזנטית ב-1377, אך עקב מחלוקת בינה לבין ג'נובה, היא פינתה אותו ב-1381. המצודה באי נהרסה, כ-4,000 איש הוגלו ממנו לכרתים ולאֶ‏וּ‏בּ‏וֹ‏יָ‏ה[1] והאי נותר בשיממונו‏[2]. בתקופת העותמאנית יושב האי מחדש ואוכלוסייתו הייתה טורקית ויוונית החל במאה ה-14. שמו הטורקי של האי נזכר לראשונה במאה ה-16 וסולימאן הראשון הקים את הטירה באי מחדש. הוונציאנים השתלטו על האי שוב לזמן קצר במאה ה-17, אך לאחר מכן חזרה השליטה בו לידי העות'מאנים. במהלך מלחמות רוסיה-טורקיה השתלטו הרוסים על האי מספר פעמים והשתמשו בו כבסיס צבאי, אך הם לא הצליחו להחזיק בו באופן קבוע.

לאחר מלחמת הבלקן הראשונה נותרו בוזג'אאדה וגקצ'אדה בשליטת העות'מאנים בזמן שכל יתר איי הים האגאי עברו לשליטת יוון, להוציא את האיים הדודקאנסיים שנכבשו בידי איטליה במהלך מלחמת טורקיה-איטליה. עם זאת, הסכם סוור שנחתם ב-10 באוגוסט 1920 מסר את השליטה בשני האיים ליוונים. לאחר מלחמת יוון-טורקיה הכיר הסכם לוזאן בריבונותה של טורקיה בשני האיים והם הוכרו כאזור אוטונומי מיוחד. עוד פטר הסכם לוזאן את 8,200 תושביהם היוונים של שני האיים מההסכם לחילופי אוכלוסייה בין יוון וטורקיה, והעניק להם זכויות מיעוט מיוחדות‏[3]. עם זאת, ב-17 בפברואר 1926 ביטלה טורקיה את זכויות המיעוטים בניגוד לאמור בהסכם לוזאן. עם המתיחות הגואה בין טורקיה ויוון בסוגיית קפריסין בשנות השישים של המאה ה-20, היגרו מטורקיה רוב היוונים שהתגוררו בה, ובין אלה גם תושבי שני האיים. כיום מונה האוכלוסייה היוונית בבוזג'אאדה עשרות בודדות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] The crusades from the prespective of Bizantim and the Nuslim world, Laiou and Mottahedeh
  2. ^ [2] Journey of Ruy Gonzalez de Clavijo, in his embassy to the court of Timur, at Samarkand
  3. ^ מתוך TURKISH POGROM AGAINST THE GREEK POPULATION OF CONSTANTINOPLE 6-7 SEPTEMBER 1955