בולגריה הישנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בולגריה הישנה

בולגריה הישנה הידועה גם כ"אונורוריה" או "האימפריה הבולגרית-אונוגורית", הייתה יחידה מדינית שנוצרה מאיחוד השבטים הבולגרים על ידי המנהיג קובראט.

שבטים של בולגרים חיו בתחילת המאה ה-7 באזור שמצפון להרי הקווקז, בערבה שבין הדניסטר ובין הוולגה התחתונה.

קובראט היה מנהיג בולגרי משושלת דולו[1]. בילדותו היה קובראט בן ערובה בחצר הביזנטית, שם התחנך והוטבל לנצרות. בתקופה זו הוא התחבר למי שהיה עתיד להיות הקיסר הרקליוס וקיבל את התואר פטריקיוס.

קובראט שב מביזנטיון לטריטוריות המיושבות בשבטי הבולגרים, הביס את האווארים בשנת 632 ואיחד את כל שבטי הבולגרים תחת שלטון אחד ויצר בכך את המדינה שכונתה על ידי היוונים בולגריה הישנה (כדי להבדילה מהבולגריות האחרות). בירתו של קונראט הייתה כנראה בעיר פאנאגוריה, בחצי האי טאמאן. בסביבות שנת 660 הוביל את שבטי הבולגרים להתיישבות בבולגריה של הוולגה, אך בנו הבכור, בטבאיאן, המשיך להנהיג את בולגריה הישנה.

פיזור הבולגרים במהלך המאה ה-6 וה-7

הבולגרים שנשארו בבולגריה הישנה תחת שלטון בתבאיאן כונו "בולגרים שחורים". אחרי מותו של בתבאיאן הממלכה הכוזרית הכלילה את הטריטוריות של בולגריה הישנה לתוך גבולותיה. משערים שהבלקרים (שיבוש של ה"בולגרים") החיים ברפובליקה קברדינו-בלקריה, הינם צאצאי הבולגרים השחורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אגדות אחדות נחשב אחד מצאצאי אטילה ההוני