בונוונטורה הקדוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בונוונטורה הקדוש
San Bonaventura
לידה 1221
Bagnoregio, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביולי 1274 (בגיל 53 בערך)
ליון, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Giovanni Fidanza עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין תאולוגיה, פילוסופיה, Christian mysticism, חינוך, תפילה, scientific writing, preaching, Christian ministry, administration and management of the church, סכולסטיקה, religious formation עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תאולוג, מרצה באוניברסיטה, מרצה, pastor, Christian nun, מיסטיקן, regular cleric, סופר, Roman Catholic cleric, regular priest, פילוסוף, מחבר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בונוונטורה בציור מאת פרנצ'סקו דה זורברן (צויר בין 1640 ל-1650)
בונוונטורה בוועידת ליון, מקבל את משלחתו של קיסר ביזנטיון, ציור מאת פרנצ'סקו דה זורברן

בּוֹנָוֶנְטוּרָה הקדושאיטלקית: San Bonaventura‏; 1221 - 15 ביולי 1274) היה פילוסוף ותאולוג נוצרי, אב המסדר השביעי של המסדר הפרנציסקני וקרדינל-בישוף של אלבאנו (לאציו). הועלה למדרגת קדוש על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי ב-1482 וסיקסטוס החמישי הכתירו ב-1588 לאחד ממורי הכנסייה בתואר "דוקטור מלאכי" (Doctor Seraphicus). מחברו של אחד החיבורים החשובים בהגות התאולוגית והפילוסופית במאה ה-13: "דרך השכל אל האלוהים" (Itinerarium mentis in Deum). על אף שמיוחסים לו חיבורים רבים, סובר המחקר המודרני שרובם פסאודואפיגרפיה (כלומר נכתבו על ידי אחרים ויוחסו אליו).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבָּנְיוֹרֶג'וֹ שבלאטיום, איטליה (דאז בשליטת מדינת האפיפיור) בשם ג'ובאני די פידנצה (Giovanni di Fidanza). למד בבית הספר של הפרנציסקנים ובין השנים 1236 ל-1243 השלים את לימודיו באוניברסיטת פריז וקיבל תואר דוקטור, מיד עם סיום הלימודים הצטרף למסדר הפרנציסקני וקיבל את שמו: בונוונטורה. מ-1248 ועד 1255 לימד באוניברסיטת פריז.

האפיפיור קלמנס הרביעי בחר בו למשרת ארכיבישוף יורק, אולם בונוונטורה סירב לקבל על עצמו את המשרה. ב-2 בפברואר 1257 נבחר לראש מסדר פרנציסקוס הקדוש. עד ימיו נדרשו הנזירים הפרנציסקנים לחיות בעוני וסיגוף לפי דוגמתו של פרנציסקוס מאסיזי עצמו, בונוונטורה נטל על עצמו להתאים את תקנון המסדר לחיי יום-יום סבירים. ב-1260 התקבל התקנון הקנוני הראשון של המסדר, אשר הוכן על ידי בונבנטורה. הוא שם דגש על פעילות חינוכית ורכישת ידע מדעי על ידי חברי המסדר, שהפכו לכוח האינטלקטואלי המוביל של תקופתם, למלומדים ולסוכני ההשכלה (על אף שבנדיקטוס עצמו זלזל בהשכלה ובלימוד). ברוח זו, רבים מחברי המסדר עמדו בראש הקתדרות של האוניברסיטאות באירופה.

האפיפיור גרגוריוס העשירי גמל לבונוונטורה על מאמציו עבור בחירתו ומינה אותו לקרדינל-בישוף של אלבאנו. ב-1274 הוביל בונוונטורה את ניסיון האיחוד בין הכנסייה הקתולית לכנסייה האורתודוקסית בעת הוועידה האקומנית הארבע-עשר בליון, במטרה לסיים את הסכיזמה הגדולה, אולם מת באופן מפתיע זמן קצר לאחר מכן. מותו החטוף הוביל לתיאורית קשר לפיה הורעל.

יום חגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר הכרזתו כקדוש, ב-1482 נבחר יום הראשון השני של חודש יולי כיום חגו, בין 1568 ל–1969 נחוג יומו ב-14 ביולי ומ-1969 נחגג יומו ב-יום מותו, ה-15 ביולי. בארץ ישראל נחוג יומו ב-17 ביולי מכיוון שב-15 ביולי חל חג חנוכת כנסיית הקבר וב-16 ביולי חל חגה של מרים גבירתנו של הר הכרמל[1].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך השכל אל האלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו המייצג ביותר הוא "דרך השכל אל האלוהים" (Itinerarium mentis in Deum), אותו חיבר ב-1259 על הר אלוורנה, עליו קיבל פרנציסקוס מאסיזי את סימני הסטיגמטה ("פצעי הצלוב"). הספר מציג שש דרגות המוליכות את האדם להכרת האל, כאשר המעבר בין הדרגות מן הגשמי אל המיסטי נערך תוך דיון דיאלקטי ותוך שימוש משוכלל בהסקה רציונלית ברוח הסכולסטיקה. החיבור, באופן יוצא דופן לתקופתו, שואב רבות מאפלטון (ובפרט מתורות נאו-פלטוניסטיות) יותר מאשר מאריסטו. ז'אק לה גוף מכנה אותו "זיווג מושלם של סכולסטיקה ומיסטיקה"[2].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונוונטורה מוזכר על ידי דנטה אליגיירי כדובר בקנטו 12 של "העדן". רוחו בת-האלמוות דוברת אל דנטה ומספרת בשבחו של דומיניקוס הקדוש, כחלק מהתזה של דנטה לגשר על הפערים בין הפרנציסקנים לדומיניקנים. הספר הנערץ על דנטה היה הביוגרפיה שחיבר בונוונטורה על חיי פרנציסקוס והספר "מסע הרוח אל האלוהים" היווה עבורו דגם ל"קומדיה"[3].

רשימת חיבוריו המתורגמים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Saint Bonaventure, The journey of the mind into God (Itinerarium mentis in Deum), London, 2012. limovia.net ISBN 978-1-78336-015-4
  • Defense of the mendicants, translated by Jose de Vinck and Robert J. Karris, Bonaventure texts in translation series vol. 15, (Saint Bonaventure, NY: Franciscan Institute, 2010)
  • Life of St Francis of Assisi, 2010. ISBN 978-0-89555-151-1
  • Collations on the seven gifts of the Holy Spirit, introduced and translated by Zachary Hayes, Bonaventure texts in translation series vol. 14, (Saint Bonaventure, NY: Franciscan Institute Publications, 2008)
  • Disputed questions on evangelical perfectiontranslated by Thomas Reist and Robert J. Karris, Bonaventure texts in translation series vol. 13, (Saint Bonaventure, NY: Franciscan Institute Publications, 2008)
  • The Sunday sermons of St. Bonaventure, edited and translated by Timothy J. Johnson, Bonaventure texts in translation series vol. 12, (Saint Bonaventure, NY: Franciscan Institute Publications, 2008)
  • Commentary on the Gospel of John, translated by Robert J. Karris, Bonaventure texts in translation series vol. 11, (Bonaventure, NY: Franciscan Institute Publications, 2007)
  • Writings on the Spiritual Life, Bonaventure texts in translation series vol. 10, (Bonaventure, NY: Franciscan Institute Publications, 2006) [includes translations of The Threefold Way, On the Perfection of Life, On Governing the Soul, and The Soliloquium: A Dialogue on the Four Spiritual Exercises, the prologue to the Commentary on Book II of the Sentences of Peter Lombard and three short sermons: On the Way of Life, On Holy Saturday, and On the Monday after Palm Sunday.]
  • Breviloquium, translated by Dominic V. Monti, OFM, Bonaventure Texts in Translation series vol. 9, (Franciscan Institute Publications, 2005)
  • Commentary on Ecclesiastes, translated by Campion Murray and Robert J. Karris, Bonaventure texts in translation series vol. 7, (Saint St. Bonaventure, NY: Franciscan Institute, St. Bonaventure University, 2005)
  • Itinerarium Mentis in Deum (Journey of the Soul Into God), (†)Philotheus Boehner, OFM, Franciscan Institute Publications, 2002. ISBN 978-1-57659-044-7
  • St. Bonaventure's Commentary on the Gospel of Luke, translated by Robert J. Karris, 3 vols. Bonaventure texts in translation series vol. 8, (Saint St. Bonaventure, NY: Franciscan Institute, St. Bonaventure University, 2001-4)
  • On the Reduction of the Arts to Theology (De Reductione Artium ad Theologiam), translated by Zachary Hayes, Franciscan Institute Publications, 1996. ISBN 978-1-57659-043-0
  • Collations on the Ten Commandments, translated by Paul Spaeth, Bonaventure texts in translation series vol. 6, (Saint St. Bonaventure, NY: Franciscan Institute, St. Bonaventure University, 1995)
  • St. Bonaventure’s Writings Concerning the Franciscan Order, translated by Dominic V. Monti, OFM, Bonaventure texts in translation series vol. 5, (Saint St. Bonaventure, NY: Franciscan Institute, St. Bonaventure University, 1994)
  • St. Bonaventure's Disputed Questions on the Knowledge of Christ, translated by Zachary Hayes, Bonaventure texts in translation series vol. 4, (Saint St. Bonaventure, NY: Franciscan Institute, St. Bonaventure University, 1992)
  • Bringing forth Christ: five feasts of the child Jesus, translated by Eric Doyle, (Oxford: SLG Press, 1984)
  • Saint Bonaventure’s Disputed Questions on the Mystery of the Trinity, translated by Zachary Hayes, Works of St. Bonaventure, vol. 3, Franciscan Institute Publications, 1979. ISBN 978-1-57659-045-4.
  • The soul's journey into God; The tree of life; The life of St. Francis. Ewert Cousins, translator (The Classics of Western Spirituality ed.). Mahwah, New Jersey: Paulist Press. 1978. ISBN 0-8091-2121-2.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
  • The mystical vine: a treatise on the Passion of Our Lord, translated by a friar of SSF, (London: Mowbray, 1955)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יום חג הקדוש בונבנטורה
  2. ^ ז'אק לה גוף, ימי הבינים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 207
  3. ^ אריה סתיו, הקומדיה אלוהית - העדן, הוצאת מסדה 2007, מבואות, עמוד 59