בונפרטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לטיציה בונפרטה, אם המשפחה, בציור מ-1813

בונפרטהצרפתית: Bonaparte) הייתה משפחת אצולה זוטרה מקורסיקה שהתפרסמה בזכות עלייתו של אחד מבניה, נפוליאון בונפרטה, לשלטון בצרפת. נפוליאון הוכתר לקיסר, ובתקופת שלטונו, 1804 עד 1815, מינה את אחיו למלכים במדינות אירופיות שונות. אחיינו לואי נפוליאון נעשה אף הוא קיסר, בשנים 1852 עד 1870.

מקור המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המשפחה אוית במקורו האיטלקי Buonaparte, בוּאוֹנפרטה, ובאיות זה השתמש גם נפוליאון עד 1796. שורשי המשפחה בפירנצה, והם מגיעים עד ימי הביניים המוקדמים. אחד מבניה, פרנצ'סקו בואנפרטה, שבא מענף של המשפחה שהתגורר בעיירה סן מיניאטו שבטוסקנה, היגר לקורסיקה במאה ה-16, כאשר האי היה בשליטה גנואה, והשתקע שם. צאצאיו עסקו במשך השנים בענייני חוק ומִנהל באי. אביו של נפוליאון, קרלו בואונפרטה, היה עורך-דין, ולאחר סיפוח קורסיקה לצרפת ב-1768 שימש זמן מה שליח מטעם העיר אייצ'ו וסביבותיה בחצר המלוכה בפריז. כמו כן ניסה לקדם יוזמות עסקיות שונות בצרפת, ורוקן בכך את המשפחה מנכסיה. הוא נפטר ב-1784 מסרטן הקיבה, מחלה שממנה נפטרו גם שתיים מאחיותיו של נפוליאון והוא עצמו, לפי הדוח הרשמי. ב-1764 נשא קרלו לאישה את לטיציה רומנלי, בת למשפחה קורסיקנית מכובדת. לזוג נולדו שני ילדים שמתו בינקותם, ושמונה שהגיעו לבגרות. נפוליאון היה הבן השני. לטיציה, שכונתה מאדאם מֶר, גברת אמא, האריכה ימים במשך 15 שנה אחרי בנה המפורסם.

נפוליאון, אחיו ואחיותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזה (מריה אנה אליזה), דוכסית גדולה של טוסקנה

אחיו של נפוליאון, וכן גיסו ז'ואקים מירא, היו שותפים למהלכים שונים שנקט בדרכו להשתלטות על צרפת, והוא מצדו גמל להם בתוארי מלוכה בהולנד, ממלכת נאפולי, ספרד ווסטפליה, שכולם בוטלו כאשר החלה האימפריה הנפוליאונית לשקוע. בהיותו חשדן ומלא חשש ממרגלים ובוגדים, שיתף נפוליאון לעתים את אחיו בתוכניותיו החשאיות. הוא גם נטה להתערב בחייהם האישיים.

ילדיהם של קרלו ולטיציה שהגיעו לבגרות, על-פי סדר לידתם, היו:

  • ג'וזפה (ז'וזף) (1768 - 1844), הוכתר על ידי נפוליאון למלך נאפולי (1806 - 1808) ואחר-כך למלך ספרד (1808 - 1813).
  • נפוליאון (1769 - 1821) - הוכתר לקיסר צרפת ב-1804, הודח ב-1814 ושוב תפס את השלטון לתקופה קצרה והודח ב-1815. בנו החוקי היחיד, נפוליאון השני, מת בצעירותו ללא יורשים.
  • לוסיאן (1775 - 1840) היה שותף להפיכת ה-18 בברימר שהעלתה את נפוליאון לשלטון כקונסול ראשון בצרפת, וכיהן כשר פנים לזמן מה אחריה, אך מאוחר יותר חל קרע בינו לבין אחיו.
  • מריה-אנה אליזה (1777 - 1820) - הוכתרה לדוכסית גדולה של טוסקנה.
  • לואי (1778 - 1846) - הוכתר כמלך הולנד ב-1806 והודח בידי אחיו ב-1810. לואי הוא אביו של נפוליאון השלישי.
  • מריה פאולה או מארי פולין (1780 - 1825), שזכתה בתואר דוכסית גואסטלה, הייתה האחות האהובה על נפוליאון.
  • מריה אנונסיאטה קרולינה, או קרולין (1782 - 1839) נישאה לז'ואקים מירא, מרשל בצבא נפוליאון שנעשה למלך נאפולי (1808 עד 1814).
  • ז'רום (1784 - 1860) צעיר האחים, הוכתר כמלך וסטפליה, ממלכה שיצר נפוליאון במערב גרמניה.

לאחר נפילת נפוליאון הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני המשפחה איבדו את כל הכתרים שהומטרו על ראשיהם בתקופת גדולתו של אחיהם. רובם סיימו את חייהם באיטליה, ערש המשפחה.

נפוליאון השלישי (1808 - 1873), בנו של לואי, נעשה נשיא הרפובליקה הצרפתית השנייה ב-1848, וב-1852 הוכתר כקיסר צרפת, תואר שנשא עד נפילת הקיסרות ב-1870. בין אחיו של נפוליאון היה ז'רום היחיד שמילא תפקידים ציבוריים משמעותיים לאחר נפוליאון, בתקופת הרפובליקה השנייה והקיסרות של נפוליאון השלישי.

אחד מנכדיו של ז'רום, צ'ארלס ג'וזף בונפרט (1851 - 1921), מן הענף האמריקני של המשפחה, היה שר הימייה והתובע הכללי של ארצות הברית, וייסד את ה-FBI בגלגולו הראשון.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים היו תומכים (הנקראים בונפרטיסטים) בטענה שלמשפחת בונפרטה זכות לכתר צרפת, אך התמיכה הציבורית בטענה גוועה למעשה עם מותו של בנו היחיד של נפוליאון השלישי, נפוליאון אז'ן, ב-1879, והיא כיום זניחה. הענף היחיד של המשפחה שהעמיד צאצאים זכרים לאורך הדורות עד ימינו הוא זה של ז'רום, והטוען הנוכחי לכתר הוא שארל נפוליאון בונפרטה.

קיימים צאצאים רבים לבנו הבלתי-חוקי של נפוליאון, אלכסנדר ולבסקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]