שיגעון הצבעונים
שיגעון הצבעונים (בהולנדית: Tulpenmanie) הייתה תקופה בתור הזהב של הולנד בתחילת המאה ה-17, במהלכה חלה גאות מתגברת במסחר בבצלי הפרח הצבעוני, שהגיע לראשונה להולנד. הבועה הכלכלית גברה עקב מסחר ממניעים ספקולטיביים, וכעבור כשש שנים התפוצצה. בשיא שיגעון הצבעונים, בפברואר 1637, פריטים מסוימים נמכרו ביותר מ-10 פעמים ההכנסה השנתית של בעל מלאכה מיומן.
שיגעון הצבעונים נחשב לבועה הספקולטיבית (או הבועה הכלכלית) הראשונה, ולעתים משתמשים כלכלנים ופעילי שוק ההון במושג "שיגעון הצבעונים" (Tulipmania) בתור דוגמה לבועה כלכלית. עבודות מחקר בנושא[2] מעידות כי השימוש במילה "שיגעון" אינו מבוסס.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
הגעת הצבעוני לאירופה בדרך כלל מיוחסת לאוגייר דה ביזבק, שגריר של פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שנשלח אל הסולטן העות'מאני, ושב עם הבצלים והזרעים הראשונים של הצבעונים שנשלחו מן האימפריה העות'מאנית אל וינה בשנת 1554. הצבעונים הופצו במהרה מוינה אל אאוגסבורג, אנטוורפן ואמסטרדם. הפופולריות והטיפוח שלהם ברפובליקה ההולנדית ככל הנראה צברה תאוצה בשנת 1593, לאחר שהבוטנאי הפלמי קארולוס קלוסיוס (Carolus Clusius) חקר באוניברסיטת ליידן את הצבעונים. הוא נטע מספר מינים של צבעונים ומצא שהם מסוגלים לסבול את תנאי השטח הקשים של ארצות השפלה, זמן קצר לאחר מכן הצבעונים החלו לצבור פופולריות.
[עריכה] הבועה
בשל עליית הביקוש ואי ההתאמה של ההיצע, מחירו של הצבעוני הכפיל עצמו מדי שנה. רבים מהשכבות היותר עניות רצו להשתתף בחגיגה. מכירה וקנייה פומבית של הפרחים ובצליהם התנהלו בפונדקים המפוקפקים של אמסטרדם, הארלם וערים אחרות. המסחר התנהל לרוב בצבעונים מסוג ב' שאכן לא מצאו ביקוש רב אצל השכבה האצילה, ובשל כך היה מחירם נמוך בהרבה. הסחר התנהל לרוב בחוזים עתידיים על פרחים - אנשים סחרו בזכויות על פרחים שעדיין לא פרחו. התשלום לא בוצע מיידית אלא נבנה על הלוואות. כך סוחר שקנה חוזים עתידיים על פרחים ומכר אותם למחרת במחיר יותר גבוה, לא שילם עליהם ולא קיבל עליהם כלום. רק מחירם המשיך לעלות לשיאים חדשים.
השיגעון הגיע לסופו בחורף של שנת 1637, כאשר הזכויות על צבעונים מסוימים לא מצאו קונה באחד בפונדקי העיר הארלם. הידיעה המרעישה התפשטה לשאר הערים של הפרובינציות הפלמיות, ומחירם של הצבעונים מסוג ב' נמחק כלא היה. הבועה התנפצה והותירה את המשקיעים ללא כלום. ארמון הקלפים שנבנה על מתן הלוואות קרס, וכל השותפים פשטו רגל.
[עריכה] הסברים חלופיים
הפרופסור האמריקאי פיטר גארבר טוען שאין לקרוא לאירוע זה "בועה", וזאת מכמה סיבות:
הצבעונים שבאמת נמכרו במחירי שיא, כגון הצבעוני "סמפר אוגוסטוס", היו בעלי היצע נמוך במיוחד משום שהם היו מוצרים בתחילת דרכם בשוק ההולנדי. תמחור מוצרים במחיר גבוה בשלב השקתם, ולאחר מכן הפחתת המחיר עם חדירתם לשוק, מקובל גם בימינו. לדוגמה, מחירו של גאדג'ט אלקטרוני יורד בצורה משמעותית לאחר שהוא חודר לשוק, ועם זאת אין לקרוא "משוגעים" לקונים טלפון סלולרי משודרג.
עוד טוען גארבר שהסחר השתולל לרוב בשולי החברה ההולנדית. מחירם של הצבעונים אמנם זינק לשיאים חדשים בכל ערב מסחר, אך הסיכון היה ידוע לשותפים שסחרו בהימור. כל מי שמשחק בלוטו יוצא מההנחה שהוא עלול להפסיד, למרות זאת תעשיית ההימורים הזאת מגלגלת מיליונים (אם לא יותר), ואין זה משפיע על המצב הכלכלי של המדינה. לפי גארבר, יכול להיות שהמסחר השתולל בשל מגפת הדבר שהייתה אז בשיאה. חסרי תקווה לחיות, שיחקו ההולנדים משחק שתייה שבו הם קנו ומכרו צבעונים בהגזמה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ (באנגלית) (Earl A. Thompson, "The tulipmania: Fact or artifact?"
(2007 - ^ פיטר גארבר: "Who put the mania in tulipmania?"
