בוקר טוב, וייטנאם
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
בארי לוינסון  |
|---|---|
| הופק בידי |
לארי ברנזר מארק ג'ונסון |
| תסריט |
מיץ' מרקוביץ |
| עריכה |
סטו לינדר |
| שחקנים ראשיים |
רובין ויליאמס פורסט ויטאקר |
| מוזיקה |
אלכס נורת' |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי טאצ'סטון |
| חברה מפיצה | Touchstone Pictures |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
 23 בדצמבר 1987 9 בספטמבר 1988 |
| משך הקרנה |
121 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
דרמה קומית, סרט מלחמה, סרט קומדיה |
| תקציב | $13,000,000 |
| הכנסות | $123,922,370 |
| הכנסות באתר מוג'ו | goodmorningvietnam |
| פרסים |
פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי (רובין ויליאמס) |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
בוקר טוב, וייטנאם (באנגלית: Good Morning, Vietnam) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1987 מסוגת הדרמה הקומית. הסרט, בכיכובו של רובין ויליאמס, מתאר את מלחמת וייטנאם מנקודת מבט סוריאליסטית של שדרן רדיו קומי הנשלח לבדר את החיילים האמריקאים בעת ימי המלחמה. הסרט זיכה את ויליאמס בפרס גלובוס הזהב ובמועמדות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדריאן קרונאוור (רובין ויליאמס) הוא שדרן רדיו צבאי המשרת באי כרתים. קרונאוור הוא גבר בעל חוש הומור מפותח, ולוקח דברים בקלות. גנרל טיילור המוצב בווייטנאם שומע את שידורו המוצלח ומעביר אותו לגזרתו ברדיו סייגון שבווייטנאם, שם הוא משדר שתי תוכניות יומיות, בשש בבוקר ובארבע אחר הצהריים. את תוכניות הבוקר שלו הוא פותח בקריאה "בוקר טוב וייטנאם", אמירה שהפכה להיות מזוהה איתו. תוכניתו הפראית הכוללת מוזיקת רוק, ושלל חיקויים, הופכת לפופולרית ביותר בקרב החיילים, ובד בבד מעוררת את זעמם של מפקדי הרדיו השמרנים שלא אוהבים את סגנונו החדש. קרונאוור מקבל כל יום את החדשות על מה שקורה במלחמה, אבל יכול לשדר רק את הכתבות הלא חשובות. כל המידע האמיתי נאסר לשידור על ידי הצנזורה. אחרי תקופה הוא מתקשה לקבל את הצנזורה הזאת.
במקביל קרונאוור מתחזה להיות מורה לאנגלית, על מנת לחזר אחרי טרין, אשה צעירה מקומית. בשיעורי האנגלית שלו, הוא מלמד את הלומדים אנגלית מדוברת, סלנג ומחוות אמריקאיות. הוא זוכה באהבתם של תלמידיו. אחיה של הנערה הווייטנאמית, טואן, משוחח עם קרונאוור ומבהיר לו שהיא מחוץ לתחום. קרונאוור לא מוותר בקלות, וטבעו הקליל והפתוח קונה את ליבו של הצעיר.
קרונאוור עובר משבר אחרי שהוא עד לפיצוץ שאירע ב"בר של ג'ימי", בו מבלים חיילים אמריקאים בסייגון. הוא מחליט לשדר את הידיעה למרות שלא עברה את הצנזורה. הוא מושעה מן התחנה, ומפקדו סגן סטיבן הוק מחליפו בשידור. הוק מחשיב את עצמו כבדרן אמיתי, אך מעטים חושבים שהוא מצחיק באמת. הוק מנסה להצחיק את הקהל, אך תוכניתו הופכת להיות שנואה במיוחד. החיילים והמאזינים שולחים אלפי פניות לתחנת הרדיו ומנסים לשכנע את המפקדים להחזיר את קרונאוור. קרונאוור עצמו לא בטוח אם ברצונו לחזור. אדוארד גרליק (פורסט ויטאקר), חברו, יוזם מפגש עם חיילים שיוצאים למלחמה וקרונאוור מבין את החשיבות של התוכניות שלו בחיים שלהם. המפגש מחזיר לו את חשק לשדר. לבסוף המפקדים נכנעים ללחץ הקהל ומחזירים אותו.
קרונאוור וגרליק יוצאים עם הרכב ונקלעים לאזור בשליטה של הוויטקונג, שם הם פוגשים את טואן שעוזר להם לחזור לסייגון בשלום. אז מתגלה לו שטואן הוא האויב והשניים מתעמתים. למפקדים אין ברירה אלא לפטר את קרונאוור על שיתוף פעולה עם האויב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"בוקר טוב, וייטנאם", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"בוקר טוב, וייטנאם", באתר נטפליקס
"בוקר טוב, וייטנאם", באתר AllMovie (באנגלית)
"בוקר טוב, וייטנאם", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"בוקר טוב, וייטנאם", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "בוקר טוב, וייטנאם", באתר Metacritic (באנגלית)
- "בוקר טוב, וייטנאם", באתר אידיבי
- "בוקר טוב, וייטנאם", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"בוקר טוב, וייטנאם", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
| סרטים בבימויו של בארי לוינסון | |
|---|---|
|
| הקודם: 1988: רובין ויליאמס - A Night at the Met |
פרס גראמי לאלבום הקומדיה הטוב ביותר 1989: רובין ויליאמס - בוקר טוב, וייטנאם |
הבא: 1990: פיטר סיקל - P.D.Q. Bach: 1712 Overture and Other Musical Assaults |
| בקרת זהויות |
|
|---|