ברכת בורא מיני מזונות
בהלכות ברכות הנהנין, ברכת בורא מיני מזונות היא ברכה אותה מברכים על חמשת מיני דגן שהם חיטה שעורה כוסמין שיפון ושיבולת שועל, מכיוון שחמשת מינים אלו נקראים "מזון" מכיוון שהם משביעים את האדם האוכל אותן, ולא מיני אוכל אחרים[1].
[עריכה] הכלל
את הכלל הברור קבעו רב ושמואל שאמרו: "כל שיש בו מחמשת המינין מברכים עליו בורא מיני מזונות". לשון מדוייקת זו שבה בחרו רב ושמואל באה לומר, כי גם אם יש "בו" במאכל מחמשת המינין יש לברך עליו בורא מיני מזונות למרות שמעורבין בו מינים אחרים, שכם אלו נחשבים כטפל מול העיקר האוכל המזין. בפעם אחרת אמרו רב ושמואל בלשון שונה "כל שהוא מחמשת המינין מברכים עליו בורא מיני מזונות" בלשון זה מחדשים רב ושמואל, כי אין לטעות ולומר שגם על אורז ודוחן מברכים בורא מיני מזונות, ובתנאי שיהיו בפני עצמן ולא מעורבים (ובשונה מחמשת מיני דגן שגם כאשר הם מעורבים בתבשיל מסויים, מברכים עליו בורא מיני מזונות), אלא אין מברכים בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד[2].
לפי רבי יוחנן בן נורי[3] גם אורז הוא ממיני דגן[4].
[עריכה] שאלות אקטואליות
בהלכה היהודית ישנה התייחסות מסוימת לעניין אופן אכילת הקרמבו. ברכתה של העוגייה היא "בורא מיני מזונות", וברכתם של הקצפת והשוקולד היא שהכול נהיה בדברו. על פי ההלכה בעת אכילת מאכל בו מעורבות שתי ברכות, יש לברך על העיקר ואין צורך לברך על הטפל. כך לדוגמה בעת אכילת קרואסון ממולא בשוקולד יש לברך על הבצק, שהוא העיקר, ולא על השוקולד. בנוגע לקרמבו קיים ויכוח - האם העוגייה היא בגדר הטפל או שמא הקרם והשוקולד הם הטפלים. לכן יש שמפרידים את הקצפת והשוקולד מהעוגייה ומברכים על כל אחד בנפרד (ולפי הכללים המקובלים, אוכלים קודם מן העוגייה, שברכתה קודמת). דעות אחרות מסתפקות בברכה אחת - כל אחד לשיטתו בעניין העיקר והטפל.
שאלה נפוצה אחרת היא אודות המאכל החסידי - דגים מלוחים עם מציות. השאלה היא האם הדגים שהוא החלק החשוב והטעים יותר הוא העיקר והמציות משמשים ככלי ליד שלא יתלכלך וכדי להפחית את טעמו החריף של הדג, או שמא בכל זאת המצית העיקר והדג בא ללפת אותה. כיום נהוג לברך הן על הדג והן על המצית ברכות נפרדות.
