בוריס בלקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוריס בלקין
Boris Belkin
Борис Давидович Белкин
לידה 26 בינואר 1948 (בן 76)
יקטרינבורג, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בוריס דוידוביץ' בלקיןרוסית: Борис Давидович Белкин, ‏נולד ב-26 בינואר 1948, סברדלובסק, כעת יקטרינבורג) הוא כנר יהודי-רוסי שהתיישב בבלגיה. פרט לנגינתו הווירטואוזית הוא נודע גם כמורה מוערך.

שנות ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוריס בלקין למד נגינה בכינור מגיל שש. נחשב ילד פלא והופיע תחת ניצוחו של קיריל קונדראשין בגיל שבע. למד בבית הספר המרכזי למוזיקה שעל יד הקונסרבטוריון של מוסקבה אצל המורים יורי ינקלביץ' ופליקס אנדריאבסקי, וכן אצל אייזק שטרן. בגיל 11 הפסיק לנגן[1] אך חזר בגיל 17 ונרשם לקונסרבטוריון. עוד בימי לימודיו ערך סיורי הופעות בכל רחבי ברית המועצות עם התזמורות המובילות של המדינה, ובשנת 1973 זכה בפרס הראשון בתחרות הכלל-סובייטית לכנרים שהתקיימה בירבאן. לעומת זאת לא הורשה לנסוע לחו"ל, אפילו כדי להשתתף ב-1971 וב-1973 בתחרות הבינלאומית על שם פגניני בג'נובה, לקראתה התכונן בצורה אינטנסיבית. מתוסכל ביותר מיחס השלטונות, התאשפז במסגרת פסיכיאטרית. ב-1974 ביקש אשרה לעלות לישראל.[2] בסופו של דבר התיישב בבלגיה.

המשך הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבלגיה בלקין מלמד בקונסרבטוריון של ליאז'. מאז "עריקתו" למערב ניגן בכל העולם עם רבות מהתזמורות החשובות כמו התזמורת הסימפונית של בוסטון, תזמורת קליבלנד, הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס, תזמורת פילדלפיה, התזמורת הסימפונית של פיטסבורג, התזמורת הסימפונית של מונטריאול, תזמורת רדיו בוואריה, תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית, ועם כל התזמורות הנחשבות בבריטניה.

עם המנצחים איתם שיתף פעולה נמנים ליאונרד ברנשטיין, ולדימיר אשכנזי, זובין מהטה, לורין מאזל, ריקרדו מוטי, סייג'י אוזאווה, קורט זנדרלינג, רודולף ברשאי, יורי טמירקאנוב, כריסטוף פון דוהנאני, שארל דיטואה, ג'אנלואיג'י ג'למטי, גינתר הרביג, קלאוס טנשטדט, סיימון ראטל, ברנרד הייטינק, פאבו ברגלונד, אדוארדו מאטה, קיונג-וה צ'ונג, ג'וניצ'י הירוקאמי, ולדימיר פדוסייב, יורי אהרונוביץ', צ'ארלס גרובס, אריך ליינסדורף, ויליאם שטיינברג, פרנץ ולזר-מסט, אלכסנדר לזרב, יורי סימונוב ואחרים. בשנת 1997 הזמין אותו אייזק שטרן לנגן איתו בפסטיבל מיאזאקי.

כנר מבוקש, בשנים 2008-2007 למשל, הופיע עם התזמורת הפילהרמונית של סנקט פטרבורג בניצוחו של טמירקאנוב, ערך סיור קונצרטים בדרום אמריקה, ניגן עם התזמורת הסימפונית NHK, הופיע בקונצ'רטו לכינור של סיבליוס עם התזמורת הסימפונית של סידני וולדימיר אשכנזי, ניגן בלונדון, ברלין, ברצלונה, רומא וכו'.

פרט לכיתות אמן במאסטריכט, החל משנת 1987 בלקין נותן כיתות אמן בסיינה באיטליה באקדמיה קיג'יאנה. החל משנת 1991 הוא מנהל את ההרבה "הסולנים הקאמריים של זלצבורג". בין תלמידיו יש לציין את ג'אנין יאנסן, ורה ויידמן ואחרים. בוריס בלקין הופיע בהפקות רבות לטלוויזיה: בסרט ביוגרפי על ז'אן סיבליוס, בו ביצע את הקונצ'רטו לכינור עם תזמורת רדיו שוודיה וולדימיר אשכנזי, יחד עם ליאונרד ברנשטיין והפילהרמונית של ניו יורק בביצוע הקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי, ביצוע ה"ציגאן" של ראוול עם התזמורת הלאומית של צרפת וליאונרד ברנשטיין, יחד עם ברנרד הייטינק ותזמורת קונצרטחבאו בביצוע קונצ'רטי של מוצרט ושל ניקולו פגניני (מס.1 )

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוריס בלקין נשוי ויש לו בת ובן.

כלי נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינורות ששימשו אותו במהלך הקריירה היו בעיקר:

בלקין השתמש, בין השאר, בקשת מתוצרתו של אטיין פאז'ו מ-1812 ומתוצרתו של דינאל טוביאס נאוואה ורה מקרמונה משנת 2009. [3]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברת "דקה":

בחברת "דנון":

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1998 בלקין תפס את המקום השלישי ברשימת הסלבריטאים ילידי אזור האורל, שפורסמה בעיתון "זבייזדה אוראלה", אחרי המאמן ניקולאי קרפול והתובע הכללי יורי סקוראטוב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]