בורקינה פאסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בורקינה פאסו
Burkina Faso
Flag of Burkina Faso.svg Coat of arms of Burkina Faso.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אחדות, קידמה, צדק
המנון לאומי: המנון הניצחון
מיקום בורקינה פאסו
יבשת אפריקה
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
ואגאדוגו
13°00′N 2°00′W / 13.000°N 2.000°W / 13.000; -2.000
משטר דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
בלייז קמפאורה
טרטיוס זונגו
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
5 באוגוסט 1960
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
274,200 קמ"ר 
75 בעולם
0.1%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
18,365,123 נפש 
59 בעולם
66.98 נפש לקמ"ר
138 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
26,510 מיליון $ 
122 בעולם
1,443 $
205 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.388 
181 בעולם
מטבע פרנק CFA מערב אפריקני ‏ (XOF)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .bf
קידומת בינלאומית 226+
מפת בורקינה פאסו
יובלי נהר וולטה העילית, בצבעים שונים
בלייז קמפאורה, נשיא בורקינה פאסו מאז ההפיכה ב-1987

בורקינה פאסוצרפתית: Burkina Faso) היא מדינה במערב אפריקה, ללא מוצא לים. היא גובלת עם מאלי בצפון-מערב, חוף השנהב בדרום-מערב, גאנה וטוגו בדרום, בנין בדרום-מזרח וניז'ר במזרח.

בעבר נקראה המדינה "רפובליקת וולטה עילית". ב-4 באוגוסט 1984 שונה שמה על ידי הנשיא תומא סנקרה לשמה הנוכחי. פירוש שם זה הוא "ארץ האנשים ההגונים" או "הארץ ההגונה" בשפות המקומיות. המדינה קיבלה עצמאות מצרפת בשנת 1960 ומאז התאפיינה באי יציבות פוליטית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה והיסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו רוב אזור מערב אפריקה, גם בבורקינה פאסו היו מתיישבים קדומים ביותר, ושבטי נוודים החלו לנדוד באזור החל מתקופת 12,000 לפנה"ס. יישובי קבע וחקלאות החלו להופיע בין 3,600 ל-2,600 לפנה"ס. בסביבות 1,500 לפנה"ס החלו התושבים המקומיים להשתמש בחרס ובברזל וכן הופיעו הסימנים הראשונים (קברים אשר נמצאו בחפירות ארכאולוגיות) לדת מבוססת.

בנקודת זמן לא ידועה בעת העתיקה התיישב בצפון וצפון מזרחו של האזור המכונה כיום בורקינה פאסו שבט הדוגון אך מאוחר יותר במאות ה-15 וה-16 היגרו בני השבט מהארץ לצוקים של באנדיאגרה במטרה להתיישב שם. כמו כן בדרום מערבה של בורקינה פאסו קימים שרידים של חומות אבן גבוהות אך זהותם של בוני החומות טרם פוענחה (למשל בהריסות לורופני). כנראה בחלקה הראשון של המאה ה-16 החל שבט המוסי להקים ממלכות כשהבולטות שבהן היו ואגאדוגו ויטנגה.

ממושבה לעצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1896 הביסו הצרפתים את ממלכת ואגאדוגו, והפכו אותה למדינת חסות צרפתית. בשנת 1898 היה רוב האזור שנקרא כיום בורקינה פאסו תחת כיבוש צרפתי. הצרפתים כינו את האזור בשם וולטה עילית, על שם הנהר וולטה שזרם בו, ושילבו אותו לתוך מערב אפריקה הצרפתית כחלק מהמושבה הצרפתית חוף השנהב. בשנת 1919 הוכרזה וולטה עילית כמושבה בפני עצמה, אך היא פורקה ב-5 בספטמבר 1932 ושטחה חולק בין המושבות חוף השנהב, מאלי וניז'ר. המושבה נוסדה מחדש ב-4 בספטמבר 1947 בגבולותיה בעת פירוקה. ב-11 בדצמבר 1958 קיבלה המושבה שלטון ריבוני מידי הצרפתים ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1960, עצמאות מלאה.

וולטה עילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה הצבאית הראשונה במדינה התרחשה בשנת 1966 לאחר תקופה ממושכת של אי-יציבות, שכללה הפגנות ושביתות של סטודנטים, איגודי עובדים ועובדי המגזר הציבורי. בראש המהפכה עמד גנרל סנגולה לאמיזנה. שלטון הצבא נמשך עד שנת 1970, בה אושרה חוקה אזרחית חדשה שבמסגרתה הוגדרו ארבע שנות מעבר עד לחזרה לשלטון אזרחי. מחלוקות וויכוחים סביב חוקה זו הביאו לכתיבת חוקה אזרחית חדשה שאושרה רק בשנת 1977. בשנת 1978 נערכו בחירות דמוקרטיות, לראשונה מאז המהפכה, בהן זכה הגנרל סנגולה לאמיזנה, וכך הפך שלטונו תקף מכוח בחירת העם לכאורה, ולא מתפיסתו בכוח. שנתיים לאחר מכן, ב-25 בנובמבר 1980, התחוללה הפיכה צבאית נוספת במדינה במהלכה הוחלף השלטון באופן שקט יחסית וללא שפיכות דמים. השלטון הצבאי החדש ביטל את הזכויות שהובטחו בחוקת הממשל הקודם משנת 1977. לאחר שנתיים התחוללה הפיכה צבאית נוספת במהלכה הוחלף השלטון (ב-7 בנובמבר 1982). השלטון הצבאי החדש המשיך בשלילת הזכויות הדמוקרטיות שהוקנו בעבר, אך הבטיח להקים ממשלת מעבר עד הקמת שלטון אזרחי חדש. מריבות פנימיות בקרב גורמים במפלגת השלטון הובילו להכרזה על תומא סנקרה כראש ממשלה בינואר 1983, לאחר מכן למעצרו, ולבסוף לשחרורו בהפיכה נוספת, ב-4 באוגוסט 1983.

בורקינה פאסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון המרקסיסטי תחת סנקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנקרה הוביל שלטון מרקסיסטי במדינה. הוא הפעיל מספר קבוצות ואגודות חשאיות שמטרתן הייתה לגרום למהפכה תרבותית. הוא אף שינה את שמה של המדינה מוולטה עילית (בצרפתית Haute-Volta) לבורקינה פאסו במטרה לתת לה זהות חדשה. שמה הקודם של המדינה מרמז שבמדינה עובר חלקו העליון של הנהר וולטה. לנהר שלושה יובלים: וולטה השחור, וולטה הלבן, וולטה האדום, ואלה היו צבעי הדגל של וולטה העילית. מאמציו של סנקרה הצליחו בהתחלה, אך הארגונים השונים שהקים הפכו אט-אט לכנופיות חמושות ופתחו בקרבות נגד קבוצות פועלים ברחבי המדינה.

תפיסת השלטון על ידי קמפאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנקרה נרצח ב-15 באוקטובר 1987 במהלך הפיכה נוספת שביצע בלייז קמפאורה חברו של סנקרה. השלטון החדש הבטיח להחזיר את המדינה ל"נתיב הנכון" ולתקן את טעויותיו של סנקרה. מפלגת השלטון, ה"חזית הפופולרית", נתנה את חסותה גם לארגונים שאינם מרקסיסטיים והדבר עורר כעס רב בקרב כמה מחבריה הקיצוניים. ב-18 באוקטובר 1989 נעצרו, נשפטו והוצאו להורג מספר חברים במפלגה באשמת קשירת קשר להפלת השלטון. מעצרים דומים התרחשו גם בשנים שלאחר מכן. מאז 1987 ועד אוקטובר 2014 כיהן קמפאורה כנשיא המדינה.

המחאות נגד שלטון קמפאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ב-21 בפברואר 2011 החל גל מחאות שכלל גם הפגנות ושביתות של סטודנטים ועובדי ציבור, בדרישה לחקור את מותו של תלמיד (ג'סטין זונגו) שהוכה למוות על ידי שוטרי משטרת קודוגו שבבורקינה פאסו. במהלך ההפגנות הוצתו גם מבני ציבור ונהרגו שישה סטודנטים. המחאה גאתה ונחלשה לסירוגין, ובמהלך מרץ-אפריל התגברה, תוך קבלת השראה מגלי המחאות בארצות ערב שהתרחשו באותה עת. באפריל 2011, הצטרפו למחאות התלמידים, הסטודנטים ועובדי הציבור, כולל אנשי גדוד המשמר הנשיאותי שדרשו הבטחת דיור ומגורים להם ולבני משפחתם, מתוקף היותם עובדי מדינה, וביצעו מעשי אלימות שהוגדרו כמרד נגד השלטון. ב-16 באפריל, פוזרה הממשלה על ידי הנשיא בלייז קמפאורה, שפיטר גם את ראש המשמר הנשיאותי (האחראי לאבטחת ראש המדינה) ואת מפקד הצבא. למחאות נגד שלטון קמפאורה הצטרפו חיילים רבים שערקו משורות הצבא.

ב-27 באוקטובר 2014 התחדשו המחאות נגד קמפאורה, בניסיון למנוע ממנו את שינוי החוקה שיאפשר את הארכת כהונתו. ב-30 באוקטובר הוצת בניין הפרלמנט[5], ומתנגדי הנשיא השתלטו על בניין הטלוויזיה הלאומית[6]. שדה התעופה הבינלאומי ואגאדוגו נסגר לטיסות, וראש הממשלה הודיע על השעיית התיקון בחוקה. בהמשך היום השבית הצבא את כל מוסדות השלטון והכריז על עוצר[7]. ב-31 באוקטובר הודיע קמפאורה על התפטרותו, ואת השלטון תפס מפקד הצבא, הגנרל אונור נאברה טראורה.‏[8]

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה אשר אומצה ב-2 ביוני 1991 הכריזה על ממשל נשיאותי בעל פרלמנט אשר ניתן לפיזור על ידי נשיא המדינה, הנבחר בבחירות דמוקרטיות. בתחילה כהונת הנשיאות הייתה 7 שנים אך תיקון החוקה בשנת 2000 הורידה ל-5 שנים בלבד, החל מהבחירות בשנת 2005. החל מהמהפכה האחרונה במדינה ב-1987 בלייז קמפאורה כיהן כנשיא המדינה, אך בעקבות התיקונים לחוקה הוא לא יכול להיבחר שוב לאחר בחירות אלה, בהן הוא אכן ניצח.

הפרלמנט מורכב משני בתים, עליון ותחתון. בנוסף, פועלות ועדת חוקה, ועדה מייעצת לענייני כלכלה וועדה מייעצת לענייני רווחה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת טופוגרפית של בורקינה פאסו

רוב שטחה של בורקינה פאסו מכוסה באדמת סחף, היוצרת מישורים גדולים ומעט גבעות מבודדות. דרום-מערב המדינה מכוסה ברכס הרי אבן חול, בהם הפסגה הגבוהה במדינה, בגובה 749 מטרים. למעשה, בורקינה פאסו היא מדינה מישורית בעיקר, מלבד מספר חריגות מקומיות. 24.5% משטחה של בורקינה פסו הם שטחים מיוערים.

שמה הקודם של בורקינה פאסו, וולטה עילית, בא משלושת פלגי נהר הוולטה העוברים במדינה: הוולטה השחור, הלבן והאדום, מתוכם רק השחור זורם כל השנה. ישנם מספר אגמים במדינה, בהם טינגרלה, אגם בַּם ואגם דֵם. בצורת היא בעיה קשה במדינה, במיוחד בצפון.

האקלים במדינה הוא בעיקרו אקלים טרופי. העונה הלחה היא מאי- נובמבר, העונה היבשה היא דצמבר- אפריל.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורקינה פאסו מחולקת ל-13 אזורים הכוללים בתוכם 45 פרובינציות:


שם האזור שטח (קמ"ר) אוכלוסייה בירה פרובינציות
בּוּקְל דֶה מוּאוּן 34,333 1,677,000 דדוגו באלה,באנווה,קוסי,מואון,נאיאלה,סורו
מרכז 2,869 2,232,000 ואגאדוגו קאדיאוגו
מרכז-מזרח 14,710 1,343,000 טנקודוגו בולגו,קולפלוגו,קוריטנגה
מרכז-צפון 19,508 1,417,000 קאיה בם,נמנטנגה,סנמטנגה
מרכז-מערב 21,752 1,388,000 קודוגו בולקיאמדה,סנגוויה,סיסילי,זירו
מרכז-דרום 11,457 742,000 מנגה באזגה,נאורי,זונדוואוגו
מזרח 46,694 1,464,000 פאדה נגורמה גנאגנה,גורמה,טפםאה,קומפינגה,קומונדז'רי
אוֹת-בֵּסִין 25,574 1,776,000 בובו-דיולאסו אואט, קנדוגו,טוי
צפון 17,785 1,382,000 אואאיגויה לורום, פאסורה, יטנגה, זונדומה
הרמה המרכזית 8,605 807,000 זיניארה גנזורגו, קורוואוגו, אובריטנגה
סָאֵֶל 36,166 1,158,000 דורי אודלן, סנו, סום, יאגה
דרום-מערב 16,533 729,000 גאואה בוגוריבה,יובה, נומביאל, פוני
קַסְקָד 18,917 662,000 בנפורה קומואה, לרבה

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת בורקינה פאסו היא מהעניות בעולם. דבר זה נובע מקצב גדילת האוכלוסייה המהיר ועונות הבצורת התכופות. חקלאות מהווה 32% מהתל"ג ומעסיקה 80% מכוח העבודה. רוב החקלאות מתבססת על בקר ועופות אבל גם על גידולים, כמו תירס, בוטנים, אורז, כותנה, דורה, דוחן, קנה סוכר, ושומשום. רק 1% מסך התושבים במדינה עובדים בתעשייה.

המחסור בעבודה גורם לגלי הגירה רבים מהמדינה. כ-3 מיליון מתושבי בורקינה פאסו גרים בחוף השנהב במטרה למצוא עבודה. בעבר כוח העבודה המהגר היה נודד לגאנה, אך בשנת 1967 זו סגרה את גבולה למהגרים מבורקינה פאסו וגירשה את אלו ששהו באותה העת בתחומה. גם כיום המדינות אליהן מהגרים העובדים חוששות מאוד מהמצב.

חלק גדול מהכלכלה הלאומית בבורקינה פאסו ממומן על ידי סיוע בינלאומי וחובה החיצוני הוא 1.3 מיליארד דולר. האינפלציה בבורקינה פסו עומדת על 2.5%.

במדינה פועלים מכרות נחושת, ברזל, מגנזיום ובמיוחד זהב.

המטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטבע הסחיר בבורקינה פאסו הוא פרנק CFA. המטבעות והשטרות זהים לאלו הסחירים במדינות אותו אחוד. שמה של בורקינה פאסו מופיע רק על 3 מטבעות זיכרון שהנפיקה בעריכים זהים של 6000 פרנק ומיועדים לאספנים. השם הקודם וולטה עלית הופיע רק על 3 ממטבעות הזיכרון של האחוד הכספי המערב אפריקני, אחד משני הגופים הבינלאומיים, שמדינותיהם משתמשות בפרנק הנזכר. מטבע 1 מכסף ו 1 מזהב הוטבעו בשנת 1972 ועליהם את שמות 7 מדינות וסמליהן כולל סמלה של וולטה העלית. מטבע כסף נוסף הוטבע בשנת 1982 ועליו שמות 6 מדינות וגם בו השם וולטה עלית. כל ה 3 הן יצירות אומנות יפהפיות.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפרייה מבורקינה-פאסו שואבת מים מבאר

אוכלוסיית המדינה מונה כ-13.9 מיליון נפש. במפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה, ב-1996, נמנו בה כ-10.3 מיליון תושבים. 17% מתושבי המדינה עירוניים. תוחלת החיים היא 52 שנים. הגיל החציוני של האוכלוסייה הוא מתחת ל-17 וקצב גדילת האוכלוסייה הוא 2.6% לשנה, עם 6.23 ילדים בממוצע לכל אישה. תמותת התינוקות במדינה היא 110 ילידים מתים, על כל 1000 חיים. התמותה הגדולה נובעת בין השאר מתשתיות רווחה ורפואה לקויות, עונות בצורת תכופות וכן מהתפשטות מגפת האיידס.

רוב האוכלוסייה מתרכז בדרום ובמרכז המדינה. באזורים אלו צפיפות האוכלוסין מגיעה אף ל-48 נפשות לקמ"ר. תופעה זו גורמת לנדידה עונתית של האוכלוסייה, בחיפוש אחר עבודות עונתיות.

למעלה ממחצית מאוכלוסיית המדינה מאמינה באסלאם, כחמישית מאמינים בנצרות ולמעלה מרבע מאמינים בדתות ילידות מקומיות.

הערים הגדולות במדינה: ואגאדוגובירה 1,300,000), בובו-דיאולסו (400,000), קודוגו (85,000), ואואיגויה (65,200).

חלוקה אתנית: 48% הם בני מוסי, 8% הם בני פולאני, 7% הם בני גורמנצ'ה, 7% בני בובו, 6.5% בני ביסה-סאמו, 6% בני גורונסי, 4% בני דגרי-לובי, 3% בני בוואמו, 2% בני סנופו דיאולה ו 8.5% אחרים.

למרות שצרפתית היא השפה הרישמית במדינה, בבורקינה פאסו ישנן למעלה מ- 60 שפות מדוברות. למעלה ממחצית האוכלוסייה דוברת מוּ‏רה, אחריה הדיאולה והפולפולדה.

אחוז הבערות במדינה הוא 73.4%. החינוך בבורקינה פאסו הוא חינם וחובה עד לגיל 16, אך מעטים מהתושבים אכן קיבלו חינוך פורמלי. במדינה 3 אוניברסיטאות אוניברסיטת ואגאדוגו שנוסדה ב-1974, האוניברסיטה הפוליטכנית של בובו-דיאולסו שנוסדה ב-1995 ובית הספר הגבוה בקודוגו שנוסד ב-1997. בכל האוניברסיטאות גם יחד לומדים כ-10,000 סטודנטים. ישנם כ-9,500 תלמידים אשר לומדים בבתי ספר להשכלה גבוהה. 21% מתושבי המדינה יודעים קרוא וכתוב (גברים: 30.5%, נשים: 11%).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע וסטטיסטיקה

תרבות
ממשל
גל המחאות 2011
כללי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאון · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה