בזיליקת הבית הקדוש

בזיליקת הבית הקדוש
Basilica della Santa Casa
חזית הבזיליקה. מימין הארמון האילירי, משמאל הארמון האפוסטולי ומגדל הפעמונים, ובתווך, לפני הבזיליקה, המזרקה
חזית הבזיליקה. מימין הארמון האילירי, משמאל הארמון האפוסטולי ומגדל הפעמונים, ובתווך, לפני הבזיליקה, המזרקה
מידע כללי
סוג בזיליקה זוטרה, international shrine, קתדרלה קתולית, כנסיית רובע, מבנה דת עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם מרים, אם ישו עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום לורטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ?–1468
תאריך פתיחה רשמי 1468 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל לואיג'י ונוויטלי עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות הרנסאנס עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
גובה מעל פני הים 127 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 43°26′27″N 13°36′39″E / 43.44093°N 13.61092°E / 43.44093; 13.61092
www.santuarioloreto.va
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה כיכר המדונה מכיוון הבזיליקה. שני אגפיו של הארמון האפוסטולי מימין ומלפנים ובמרכז הכיכר המזרקה
הבזיליקה ומגדל הפעמונים מכיוון צפון-מזרח
תקריב של הכיפה ושל מגדל הפעמונים
לורטו מכיוון העמק שמצפון לה

בזיליקת הבית הקדושאיטלקית Basilica della Santa Casa) או היכל לורטו (Santuario di Loreto) היא בזיליקה קתולית בעיר לורטו בנפת אנקונה שבאיטליה, הידועה בשל בית מגורים השמור בה, והנחשב לפי המסורת לביתם של הבתולה ויוסף הקדוש בנצרת, אשר בו נתנה הבשורה למרים. הבזיליקה שוכנת בצפונה של העיר לורטו שחבה לה את קיומה. היא ניצבת על גבעה בגובה של כ-120 מטרים מעל פני הים, וצופה מזרחה אל הים האדריאטי המרוחק ממנה כ-3.5 ק"מ. המקום הוא יעד פופולרי לעלייה לרגל מאז המאה ה-14.

הכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזיתה המערבית של הבזיליקה פונה אל כיכר מוקפת מבנים, המכונה כיכר המדונה (Piazza della Madonna). הכיכר גובלת בארמון האפוסטולי שבנייתו החל ב-1498 בצידה הצפוני ובצידה המערבי, ובארמון האילירי בצידה הדרומי. בארמון האפוסטולי שוכן, בין היתר, "מוזיאון אוצרות בזיליקת הבית הקדוש" (Museo pinacoteca della Santa Casa); ואילו הארמון האילירי נבנה החל בשנת 1580, הוא שימש כמנזר ישועי וכיום הוא משמש כאכסניה לעולי רגל. במרכזה של הכיכר ניצבת מזרקה (1604-1614) ולידה ניצב פסלו של האפיפיור סיקסטוס החמישי מ-1587 שבימיו הושלמה בניית הבזיליקה. מגדל הפעמונים של הבזיליקה שוכן בפינה הצפון-מזרחית של הכיכר, ובו תשעה פעמונים. המגדל תוכנן על ידי לואיג'י ונוויטלי (Luigi Vanvitelli) ונבנה בין השנים 1750-1755.

הבזיליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המבנה החלה בשנת 1469 בסגנון גותי מאוחר על ידי האפיפיור פאולוס השני, לאחר שנרפא בדרך נס בבית הקדוש בעודו בישוף בשנת 1464. ההקמה הסתיימה בשנת 1587, והבזיליקה הוקמה כמבנה מבוצר, להוציא את החזית המזרחית בסגנון הרנסאנס. צורתה של הבזיליקה היא כשל צלב לטיני הנושא כיפה מתומנת גדולה במקום המצלב. שלוש הזרועות הקצרות מסתיימות בשווה.

החזית מחולקת לשלושה אגפים שבכל אחד מהם דלת בקומה הראשונה וחלון בקומה השנייה ומעליהם קרניז. בחלון האמצעי ניצב פסל בגודל טבעי של המדונה והילד. ארבעת העמודים התוחמים את שלושת האגפים ממשיכים מעלה מעל הקרניז. שני הקיצוניים מסתיימים בשעונים ובפעמון קטן, בעוד ששני האמצעיים, משני צדדיו של האגף המרכזי, תוחמים את הקומה השלישית שבה חלון גדול, ונושאים אנטבלטורה. שלוש דלתות הארד המעוטרות הקבועות בחזית, נוצרו בסוף המאה ה-16 לכבוד שנת היובל 1600.

בפנים הבזיליקה שלוש ספינות ולאורך שתי הספינות הצדדיות, שש קפלות בכל צד. חלקים שונים בחלל הבזיליקה מעוטרים בפרסקאות ורצפתה עשויה מפסיפס. הכיפה המרכזית מעוטרת בפרסקאות שצוירו בין 1890 ל-1907, ובשני צדדיו של הטרנספט שוכנים שני חדרי מלבושים שתקרותיהם מעוטרות בפרסקאות עשירים. בחדר המלבושים של מרקוס הקדוש נראים פרסקאות מהמאה ה-15 של שמונה מלאכים הנושאים סמלים של הפסיון ומתחתיהם שמונה נביאים. על תקרת חדר המלבושים של יוחנן הקדוש נראים שמונה מלאכים מנגנים, ולידם דמויות של ארבעת המבשרים ושל אבות הכנסייה. מתחת לאלה נראים פאולוס הקדוש בדרכו לדמשק וישו עם השליחים.

הבית הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת הפופולרית, הבית הקדוש הוא הבית בנצרת בו נולדה וגדלה מריה, אם ישו, בו ניתנה לה הבשורה, ובו חייתה לאחר לידתו של ישו ולאחר שנצלב וקם לתחייה. עוד ממשיכה המסורת כי בית זה הפך לכנסייה על ידי השליחים, ובהוראת פלוויה יוליה הלנה הוקמה במקום כנסיית הבשורה.

בשנת 1291 כאשר הממלוכים השלימו את כיבוש ארץ ישראל ובא הקץ על ממלכת ירושלים, נשקפה לבית סכנת הריסה. לכן, ב-10 במאי 1291, הוא הועבר על ידי מלאכים מנצרת לגבעת טרסט ברייקה שבקרואטיה, ונותר שם משך שלוש וחצי שנים[1]. בלילה שבין ה-9 ל-10 בדצמבר 1294 המשיך הבית בדרכו והגיע לגבעה שעצי דפנה נטועים עליה (בלטינית Laurus). במקום זה קמה לימים העיר לורטו. תושבי טרסט לא התנחמו מהאובדן, והאפיפיור אורבנוס החמישי שלח להם בשל כך איקונין עושה נפלאות של הבתולה ב-1397 שמקורו בלורטו, וזה ניצב בכנסיית גבירתנו מטרסט (Crkva Gospe Trsatske) עד היום. בנוסף שתי הערים, לורטו ורייקה, הן ערים תאומות בשל כך. העובדות ההיסטוריות מייחסות את האגדה לניסיונם של צלבנים ששבו מארץ הקודש להעניק לרליקים שהביאו עימם מימד של קדושה עילאית, והחניה ברייקה נוספה מסיבות פוליטיות גרידא, ונועדה לבסס קשרים בינה לבין ערי איטליה. הסבר נוסף שהוצע למסורת הוא שבני משפחת אנג'לי (Angeli), שמשמעות שמם באיטלקית הוא "מלאכים", היו אלה שהעבירו את אבני הבית מארץ ישראל לאירופה, ועם השנים אומצה המשמעות המדויקת של השם[2]. כך או כך, החל ב-1507 בולות אפיפיוריות רבות אישרו את המסורת, והעובדה שלבית הקדוש אין יסודות, שימשה כראיה נוספת לאמיתות המסורת, שכן היסודות נותרו בנצרת.

טענות כנגד אמיתות המסורת החלו נשמעות בתחילת המאה ה-20. חלקן שללו שלילה מוחלטת של מעמדה של נצרת כמקום התרחשות הבשורה, אחרות שללו את קיומו של הבית בנצרת וציינו כי עד המאה ה-16, איש לא הזכיר כי דבר מה ייחודי התרחש בעיר ב-1291. עוד נטען כי הבזיליקה בלורטו הייתה קיימת כבר במאה ה-12 או ה-13, דהיינו לפני הגעת הבית הקדוש למקום, וכי הבולות האפיפיוריות הופיעו בשלב מאוחר יחסית, והיו בתחילה זהירות ביותר בנוסחן[3].

הגרסה הרשמית בעניין היא כי מחקרים אכן הוכיחו שמדובר במבנה שרוב אבניו הובאו מארץ ישראל. מקוריותו ומשמעותו של הבית הקדוש לפי צירוף הטקסטים בעניינו באיטלקית ובאנגלית הן:

"Gli studi recenti delle pietre e dei graffiti e di altri documenti, purificando la tradizione da elementi leggendari, confermano e attestano l'autenticità della Santa Casa. Il santuario di Loreto è stato per secoli ed è ancora oggi uno dei luoghi di pellegrinaggio tra i più importanti del mondo cattolico. E' stato visitato da circa 200 santi e beati, e da numerosi Papi."[4]

"המחקרים האחרונים של האבנים והגרפיטי ושל מסמכים אחרים, בהתעלם מהיסודות האגדתיים של המסורת, מאשרים את מקוריותו של הבית הקדוש. ההיכל של לורטו היה משך מאות שנים, וגם כיום, אחד ממקומות העלייה לרגל החשובים בעולם הקתולי. ביקרו בו כ-200 קדושים ומבורכים, ואפיפיורים רבים."

"This tradition, based on devotion and popular credence, ascribed the transportation of the House of Nazareth to an angelic mission, while recent studies, reading the tradition as were "between the lines" have put forward the hypotesis of a transportation devised by human agency, by sea, with special assistance from above."[5]

"מסורת זו, המבוססת על מסירות דתית ואמונה עממית, ייחסה את העברתו של הבית בנצרת למשלחת מלאכים, בעוד שמחקרים אחרונים, אשר קראו "בין שורות" המסורת, העלו את ההנחה כי ההעברה נעשתה בדרך הים, בידי בני אנוש, אשר זכו לעזרה שמימית מיוחדת."

הבית הקדוש הוא בית אבן פשוט ובו שלושה קירות בלבד. אורכו של המבנה הוא 8.5 מטר ורוחבו 3.8 מטר. הקירות עשויים מאבני חול שמקורן בארץ ישראל ואלה מגיעות עד לגובה של שלושה מטרים. הטכניקה ששמשה לגימור הקירות היא טכניקה אופיינית לנבטים בתקופה הרומית. באבנים אלה נמצאו כשישים כתובות גרפיטי המתאימות למקובל בארץ ישראל בתקופה הרומית[6]. מעל לשכבה זו, נמצאת שכבה של אבנים מקומיות שגובהה 1.1 מטר ואשר הוספו למבנה מאוחר יותר. בצידו הצפוני של המבנה קבועה דלת ובצידו המערבי חלון. בצד בו אין קיר, ניצבים מזבח ומעליו פסל "המדונה השחורה" (ראו להלן).

הבית שוכן בהיכל עשוי שיש לבן, שעוצב על ידי דונטו ברמנטה. ההיכל ניצב על בימה ונתמך בסדרה של עמודים קורינתים התומכים בקרניז. ארבעת צדדיו של ההיכל מעוטרים בעושר ומייצגים בפסלים את הבשורה למרים, לידת ישו, הגעת הבית הקדוש ללורטו ואת הולדת הבתולה.

המדונה השחורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המדונה השחורה" (La Madonna Nera) המכונה גם "המדונה מלורטו" (La Madonna di Loreto) או "הבתולה הלורטית" (Vergine Lauretana), הוא פסל הבתולה בתוך הבית הקדוש. שמה נובע מצבעו השחור של הפסל שנגרם כתוצאה מעשן מנורות השמן והנרות. הפסל המקורי מהמאה ה-14 עלה באש בשריפה בשנת 1921, והפסל הקיים מ-1922 עשוי מעץ ארז הלבנון שנלקח מגני קריית הוותיקן. פסל המדונה השחורה מלורטו מופיע בכנסיות רבות נוספות ברחבי איטליה ומחוצה לה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בזיליקת הבית הקדוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]