בזיליקת הלנה הקדושה

בזיליקת הלנה הקדושה
(למפת מלטה רגילה)

בזיליקת הלנה הקדושהמלטית: Il-Bażilika ta' Sant' Elena, באנגלית: St Helen's Basilica) היא כנסייה קתולית המשמשת ככנסיית הרובע של העיר בירקירקארה שבמרכזו של האי מלטה במלטה. הכנסייה מוקדשת להלנה הקדושה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, אשר לפי המסורת מצאה את הצלב האמיתי בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית המבנה החלה בשנת 1727 במטרה להחליף את כנסיית הרובע הקודמת אשר הוקדשה לחג עליית מרים, והכיפה הונחה ב-1760. הכנסייה הוקדשה ב-20 באוקטובר 1782, אך השלמתה המוחלטת של הבנייה נתמשכה עד 1866. בתחילה הועברו לכנסייה החדשה רהיטים ויצירות אמנות מקודמתה, אך בהמשך היא עוטרה ביצירות שהוזמנו במיוחד בשבילה. במהלך מלחמת העולם השנייה אוחסנו במקום יצירות אמנות מרחבי מלטה, כדי להגן עליהן מפני ההפצצות האוויריות של מטוסי מדינות הציר. לאחר המלחמה, בשנת 1950, הוענק לכנסיית הלנה הקדושה מעמד של בזיליקה.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה בנויה בסגנון הבארוק. חזיתה מחולקת לשלושה חלקים שבכל אחד מהם פתח בקומה הראשונה, ובקומה השנייה קבועים בה שני שעונים בצדדים וחלון מעוטר מעל לדלת הכניסה המרכזית. בין שלושת החלקים מפרידים עמודים בסגנון מעורב בקומה הראשונה ובסגנון הסדר הקורינתי בשנייה, ועליהם ניצבים פסלי קדושים. מעל שני החלקים הצדדיים קבועים שני מגדלי פעמונים, ובתווך גמלון מעוטר.

צורתה של הבזיליקה היא כשל צלב, והיא נחלקת לשלוש ספינות. בשנת 1910 קושט חלל המבנה בפרסקאות המציגים סצינות מחייהם של קדושים שונים ואת ניצחון הצלב, ובכיפה המרכזית מתואר יום הדין האחרון. גם כיפות המשנה המכסות על קפלות הצד מעוטרות בפרסקאות עשירים. 12 המזבחים בבזיליקה עשויים משיש צבעוני מעשה ידיו של פסל מקומי ב-1837, אשר גילף גם את פסל העץ של הלנה הקדושה. הפסל נישא בתהלוכת הפסטה המקומית, החלה ביום חגה של הקדושה, ביום ראשון ה-18 באוגוסט, או ביום ראשון שלאחריו אם הוא חל ביום אחר. עוד הוא נישא בתהלוכה המתקיימת ביום 3 במאי, והמנציחה את מציאת הצלב האמיתי על ידי הקדושה.

"הפעמון הגדול"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל הפעמונים המערבי של הבזיליקה גדול מהמזרחי, וכיום קבוע בה הפעמון הגדול ביותר במלטה, אשר החליף שני פעמונים קודמים. הכספים הדרושים ליציקת הפעמון נאספו בתוך עשרה חודשים, והוא יוצר במילאנו ב-24 בספטמבר 1931. הוא הגיע לנמל הגדול במלטה ב-12 בינואר 1932, הועבר לבירקירקארה ונקבע במקומו סמוך לאחר מכן. קוטרו של הפעמון הוא 2.5 מטרים, גובהו כ-3.3 מטרים והוא שוקל כשמונה טונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]