בזיליקת סנטה קרוצ'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזית הבזיליקה וכיכר סנטה קרוצ'ה
החלל הפנימי

בזיליקת סָ‏נטָ‏ה קרוֹ‏צֶ‏'ה (איטלקית Basilica di Santa Croce - "בזיליקת הצלב הקדוש") היא כנסייה פרנציסקנית בתבנית של בזיליקה בעיר פירנצה, אחת הכנסיות הגדולות בעיר והבזיליקה הפרנציסקנית הגדולה בעולם. בין כתלי הבזיליקה קבורים איטלקים דגולים והיא משמשת כעין פנתיאון או, כפי שהיא קרויה לעתים "מקדש התהילה האיטלקית" (באיטלקית: Tempio dell'Itale Glorie). בין הקבורים בבזיליקה: גלילאו גליליי, מיכלאנג'לו, המלחין ג'ואקינו רוסיני ורבים אחרים. הבזיליקה גם עשירה במיוחד ביצירות אמנות, מן החשובות באיטליה. מיקומה של הבזיליקה בנקודה הנמוכה בעיר וסמוך לגדות הארנו, גרם לכך שהיא הוצפה מים ובוץ בעת עליית נהר הארנו על גדותיו ב-1966 עד לגובה של כ-7 מטרים. לבזיליקה וליצירות שבה נגרמו נזקים קשים, חלקם ללא תקנה.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבזיליקה בנויה בתבנית צלב בצורת T, אורכה 115 מטרים והיא כוללת אולם תווך (ספינה) ושתי סיטראות המופרדות מן האולם על ידי שתי שורות עמודים בחתך מתומן. מדרום לבזיליקה שכן מנזר שכבר אינו קיים, אך הקלויסטר שלו נשאר. מגדל פעמונים לצידה של הבזיליקה הוקם ב-1842 והחליף מגדל קודם שנפגע על ידי ברק.

החזית הנאו-גותית הוקמה בין השנים 1857 - 1863 על ידי האדריכל היהודי ניקולו מטס (Nicolò Matas) מאנקונה, ששילב בגמלון מגן דוד גדול ובולט. מטס אף קבור במתחם הבזיליקה, כאחד מהאיטלקים הדגולים, אך כיוון שהיה יהודי נקבר מתחת למרפסת ולא בין כתלי הבזיליקה עצמה.

בניית הבזיליקה החלה ב-3 במאי 1294[1], על פי האגדה יוזם הקמתה ומי שבחר את מקומה היה פרנציסקוס מאסיזי, מייסד מסדר הפרנציסקנים עצמו. הבנייה, שתוכננה על ידי ארנולפו די קמביו, מומנה בכספי המשפחות האצילות והעשירות בעיר. הבזיליקה מוקפת ב-16 קפלות לכבודן של המשפחות הפלורנטיניות שמימנו את הקמתה. הבזיליקה קודשה לבסוף עם גמר בנייתה על ידי האפיפיור אאוגנוס הרביעי ב-1442.

קפלת פאצי הנמצאת בקלויסטר, שתוכננה על ידי פיליפו ברונלסקי ומהווה דוגמה מובהקת לאדריכלות הרנסאנס עוטרה על ידי לוקה דלה רוביה ובפרט בולטת בה יצירתו בטרה קוטה עם זיגוג "שנים עשר השליחים". קפלה זו גם מצטיינת בחלון אוקולוס ("עין") בראש הכיפה. בקלויסטר ניצב פסלה של פלורנס נייטינגייל, מייסדת מקצוע הסיעוד המודרני, ילידת העיר שגם קרויה על שמה.

ב-1560, כחלק מהשינויים שעברו על האדריכלות הכנסייתית, הוסר מסך בית המקהלה. הדבר גרם להרס המזבח המקורי ששולב במסך זה. עיצוב הפנים המחודש לאחר הסרת מסך בית המקהלה נעשה על ידי ג'ורג'ו וזארי.

במרתף הבזיליקה מצוי חדר האוכל של הנזירים (הרפקטוריום) ומוזיאון אמנות. מוזיאון זה נפגע קשות בעת עליית נהר הארנו על גדותיו ב-1966.

יצירות אמנות בולטות בבזיליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת האמנות החשובה ביותר בבזיליקה היא "הצליבה" מאת צ'ימבואה, מאבות הרנסאנס האיטלקי, יצירה שנפגעה קשות בשיטפון ב-1966 ולא שוקמה. כמו כן ניתן למנות מספר יצירות מאת דונטלו בקפלת בארדי (Bardi), פסל מאת ברתולומאו באנדילני, פרסקו מאת אניולו גאדי בקפלת קסטלני (Castellani) ופרסקו מאת טדאו גאדי בקפלת ברונסלי (Baroncelli) עוד משלו צליבה וציור "הסעודה האחרונה" ברפקטוריום. חלק מהקפלות המקיפות את הבזיליקה מעוטרות בפרסקו מעשה ידי ג'וטו בהן קפלות פרוצי (Peruzzi) ובארדי ומיוחסת לו גם "הכתרת הבתולה" בקפלת ברונסלי. את קבר מיכלאנג'לו עיצב ופיסל ג'ורג'ו וזארי.

מאמנים שלאחר הרנסאנס ניתן למנות את מצבת המשורר ויטוריו אלפיירי (Vittorio Alfieri) מעשה ידי אנטוניו קנובה ופסל לוחם מאת הפסל האנגלי המודרני, הנרי מור.

אנשי שם הקבורים בבזיליקה או שניצב בה ציון לזכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 43°46′07″N 11°15′44″E / 43.768498°N 11.262311°E / 43.768498; 11.262311

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]