בז אדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgבז אדום
Male and female Lesser Kestrels.jpg
זכר (מימין) ושתי נקבות
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: בזיים
סוג: בז
מין: בז אדום
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Falco naumanni
תחום תפוצה
Falco naumanni distribution.png


צהוב: אזורי קינון
כחול: אזורי חריפה
ירוק כהה: תפוצה כל השנה.

בז אדום (שם מדעי: Falco naumanni) הוא עוף דורס יום ממשפחת הבזיים. הוא דומה מאוד לבז המצוי אך צבעי הזכר בולטים יותר, והוא חברותי - צד ומקנן בקבוצות. הבז האדום הוא עוף נודד, והאוכלוסייה המקננת מגיעה לארץ בפברואר ועוזבת ביולי. בעבר היה הבז האדום הדורס הנפוץ בארץ, אך כיום הוא נדיר למדי ונעשים מאמצים להגן עליו ולעודד את התרבותו.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה ומידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבז האדום הוא אחד הקטנים שבדורסי ארץ ישראל. הנקבה גדולה במקצת מהזכר. משקלה נע בין 171-196 גרם, בעוד שמשקלו של הזכר 118-153 גרם. אורכה של הנקבה 30-33 ס"מ בעוד אורכו של הזכר 28-29 ס"מ. זנבו ארוך וצר: אורך זנבה של הנקבה 15 ס"מ ואורך זנבו של הזכר 12.8 ס"מ. הכנף ארוכה וצרה. אורך כנף הנקבה 35 ס"מ ואורך כנף הזכר 33 ס"מ. מוטת כנפי הנקבה 69-72 ס"מ ומוטת כנפי הזכר 65-68 ס"מ. המקור כפוף, קצר וחזק, צבעו כחול-שחור. הדונגית (עור חשוף בבסיס המקור) בצבע צהוב-כתום, במחצית העליונה של המקור בליטה דמוית שן. אורך מקורו של הבז האדום 57-65 מ"מ. העין חומה כהה. קוטר העין, הגדולה ביחס לזו של דורסים אחרים בגודלו, 8 מ"מ. רגליו צהובות, קצרות וחזקות, אצבעותיהן ארוכות, וטפריו בצבע לבן-בז'.

ההבדל בין הזכר והנקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכרים שונים מן הנקבות בראש ובזנב האפורים, בטפרים כהים יותר לעומת הנקבות ובצבע גופם החלק או מנוקד בדלילות, לעומת צבען החום והמנוקד בשחור של הנקבות.

זכר בוגר

צבעי הזכר הבוגר: הראש והעורף אפורים-כחלחלים. חלקי גופו העליונים (גב והסוככות הקטנות בכנפיים) בצבע בז' אדמדם חלק - מה שהקנה למין את שמו. סוככות הכנף הגדולות אפורות ויוצרות פס בולט המבדיל בין הגב האדמדם לבין אברות הכנף השחרחרות. תחתית הכנף הנראית בתעופה לבנה בוהקת, חסרת ניקוד כמעט לחלוטין, ורק קצות אברות היד שחרחרים ויוצרים ניגוד עם שאר הכנף. החלקים התחתונים (חזה ובטן) בצבע בז' בהיר, חלק או מנוקד בדלילות בנקודות שחורות קטנות. צבע הזנב למעלה אפור-תכלכל (מלמטה נראה לבנבן) ובקצהו פס שחור רחב הנראה מלמעלה ומלמטה.

צבעי הנקבה: הראש חום עם פספוס שחור עדין. פס "שפם" שחור דק מתחת לעין. החלקים העליונים חומים אדמדמים, מפוספסים בפסי רוחב שחורים עדינים. אברות הכנף שחרחרות. תחתית הכנף לבנבנה, מנוקדת בשחור, וקצות אברות היד שחרחרים. החלקים התחתונים בצבע בז' בהיר מפוספס בנקודות מאורכות בצבע שחור. הזנב חום אדמדם מלמעלה (מלמטה נראה בהיר) עם פסי רוחב שחורים עדינים, ובקצהו פס שחור רחב. הטפרים בצבע צהוב בהיר.

זיהוי: דומה מאד לבז מצוי. בתצפית בשדה קל לזהות את הזכרים, בעוד שקשה להבדיל בין הנקבות. הקולות של הבז האדום שונים מקולות הבז המצוי ומסייעים לזיהוי. נתמקד בסימנים המבדילים בין זכר הבז האדום לעומת זכר הבז המצוי. הראש אפור כחלחל עז, והלחי חלקה, לעומת ראש אפרפר דהוי עם פס שפם ("דמעה") שחור מתחת לעין בבז המצוי. חלקי הגוף העליונים אדמדמים בשני המינים: הצבע עז יותר וחלק, ללא ניקוד, אצל הבז האדום, בעוד שלבז המצוי יש ניקוד שחור. סוככות כנף גדולות: אפורות כחלחלות ויוצרות פס בולט, בין החלקים העליונים האדמדמים לבין אברות הכנף השחרחרות, אצל הבז האדום בלבד. אצל הבז המצוי אדמדמות כמו שאר החלקים העליונים. תחתית הכנף: לבנה מבריקה מנוגדת לקצוות השחרחרים לעומת בהירה מנוקדת בשחור, ואחידה ללא ניגוד, אצל הבז המצוי. חזה ובטן: חלקים או עם נקודות שחורות קטנות ומעטות לעומת מנוקדים בנקודות שחורות מאורכות ורבות אצל הבז המצוי.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבז האדום הוא עוף נודד. אזור הקינון משתרע מספרד ומרוקו במערב ועד סין ומונגוליה במזרח. אחרי הקינון נודדים הבזים לאפריקה. אזור החריפה משתרע מצפון ומדרום לקו המשווה, ומגיע עד לקצה הדרומי של אפריקה. בית הגידול המועדף על הבז האדום הוא שטח פתוח המכוסה צמחייה עשבונית ועשיר בחרקים גדולים, שהם מזונו העיקרי. בישראל מקננים בזים אדומים במקוטע בין טרשי צפת ורמת כורזים בצפון וצפון הנגב בדרום. ריכוז הקינון העיקרי נמצא באזור רמות מנשה. נמצא גם באזור נצרת, הגלבוע, מזרח השומרון דרומה עד יריחו וירושלים, שולי עמק יזרעאל ועמק חרוד, אלונה, הדום השומרון ושפלת יהודה מראש העין ודרומה עד מצפון לבאר שבע ואזור ערד.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבה במעוף (אפשר להבחין בטפרים הבהירים המבדילים אותה מהזכר)

הבז האדום ניזון בעיקר מחרקים שהוא צד בשטחים פתוחים (שדות בור, שטחי מרעה, בתות ספר) ומעדיף בעיקר חסרי חוליות גדולים כמו צרצרים, חרגולים, חיפושיות, עקרבים ונדלים, אך גם זוחלים כגון לטאות ונחשים קטנים ומכרסמים קטנים כמו עכברים ונברנים. בעת הציד הבז מרפרף במקום, כאשר תנועות כנפיו מהירות, ראשו מופנה מטה ואינו נע, ואז צולל אל טרפו ו"דורס" אותו בטפריו. טרף קטן כגון חרקים מועבר תוך כדי תעופה מהטפרים אל המקור, ויכול להיאכל באוויר או שהוא מובא כך אל הקן.

מחזור החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבזים האדומים מגיעים לארץ בחודש פברואר (הבוגרים) ומרץ (הצעירים). עם חזרתם הם תופסים את מקומות הקינון שלהם, שרובם נמצאים במבנים ביישובים. הבזים אינם בונים קינים. הם מטילים בכוכים אפלים בעיקר בגגות ישנים ובחורים בקירות. מיעוטם מקננים באתרים בשטחים פתוחים, כמו כוכים במחצבות או בקירות סלע טבעיים. לעתים רחוקות הם מקננים בדקלים עבותים. מקומות הקינון משמשים את הבזים בקביעות שנה אחר שנה. סימון הבזים בעזרת טבעות גילה שלעתים קרובות חוזרים שני בני הזוג לאותו קן בו קיננו בשנה הקודמת ומקננים שוב יחד. העימותים הקשורים לכיבוש מקום הקינון מתרחשים בין נקבה לנקבה (לעתים קרובות בתוך הקן, כפי שנמצא בצפייה בהקלטות מהקינים) ללא התערבות הזכר, ובין זכר לזכר, ללא התערבות הנקבה. בתקופת החיזור, אחרי כיבוש הקן, לנים לעתים שני בני הזוג יחד בתוך הקן. במקרים אחרים לנה בו הנקבה לבדה. תקופת החיזור נמשכת כחודש, בחודש מרץ, ובתקופה זו מביאים הזכרים לנקבות מנחות (מתנות) מזון ומתרחשות הזדווגיות רבות. בסוף חודש מרץ ובתחילת אפריל מתרחשת ההטלה. בדרך כלל מוטלות 5 ביצים. לקראת ההטלה מבלה הנקבה זמן רב בתוך הקן, ואינה מאפשרת לזכר ללון עמה בקן. הביצים מוטלות אחת ליומיים, ועם הטלת הביצה הרביעית מתחילה בדרך כלל הדגירה. זו נמשכת כ- 28 יום, ומתבצעת על ידי שני בני הזוג. הנקבות דוגרות בלילה והשכם בבוקר הן מוחלפות על ידי הזכרים. במשך היום דוגרים הזכר והנקבה לסירוגין. הביצים בוקעות בסוף אפריל-תחילת מאי. בימים הראשונים שוהה הנקבה בקן עם הגוזלים והזכר אחראי על הבאת המזון לקן. הנקבה לוקחת ממנו את המזון ומאכילה את הגוזלים בחתיכות קטנות. הגוזלים הבוקעים אחרונים קטנים מאחיהם ושורדים רק אם קיים שפע של מזון. כעבור מספר ימים מתחילות גם הנקבות לצאת לציד. הנקבה ישנה עם הגוזלים בקן עד שנעשים גדולים מדי ואי אפשר לדגור עליהם (גיל שבועיים-שלושה). הגוזלים פורחים מהקן בגיל 35-40 יום, לרוב בתחילת יוני, ולפעמים חוזרים אליו מדי פעם בימים הראשונים. זמן קצר אחרי פריחת הגוזלים מהקינים עוזבים הבזים את האזור. הבזים מתחילים לקנן בדרך כלל בגיל שנתיים. הפרטים הצעירים, בני שנה, מגיעים בדרך כלל אחרי הבוגרים, לקראת סוף חודש מרץ, ורובם אינם מצליחים לתפוס מקומות קינון ולקנן.

התנהגות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבז האדום מקנן בדרך כלל במושבות. לעתים קרובות נמצא מספר זוגות מקננים יחד באותו מבנה במרחק מטרים ספורים זה מזה. אזורי הציד משותפים. הלינה גם היא משותפת ומתבצעת על עץ לינה. בתחילת העונה לנים בו חלק מהזכרים. עם התפתחות הגוזלים מצטרפות ללינה בעץ גם הנקבות. עץ הלינה יכול להיות בתוך היישוב או מחוץ לו. לעץ לינה מגיעים בזים ממושבה אחת או ממספר מושבות סמוכות (לצורך העניין נחשב יישוב כמושבה). גודל המושבות בדרך כלל מספר עשרות זוגות. המושבות הגדולות ביותר בשנים האחרונות התקיימו בקיבוץ דליה (כ- 90 זוגות בסקר שערך מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע בשנת 2003) ובמחצבה ליד ראש העין (גם כן 90 זוגות, בשנת 2000). בדרום אפריקה נערכות מדי שנה ספירות בזים על עצי הלינה בחודשי החורף. מספר הבזים הלנים שם על עץ לינה מגיע לאלפים. בשנת 2007 נמצאו 28,600 פרטים בלינה משותפת בסנגל.

זכר בעת מנוחה
Lesser Kestrel-2.jpg

התמעטות הבז ופרויקטים לשמירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות המין- נדיר למדי. מעמד המין הוגדר פגיע בארץ ובעולם, לאחר שאוכלוסייתו הידלדלה בצורה מדאיגה במחצית השנייה של המאה העשרים. בשנים האחרונות התייצבה המגמה וחלק מהאוכלוסיות החלו להתאושש, ולכן הוסר המין מרשימת המינים שבסיכון של IUCN. בישראל ירד מספרו מכ-3,000 זוגות מקננים שהיו בתחילת המאה ה-20 לכ: 600 בלבד כיום - 20% מהאוכלוסייה המקורית, והמין עדיין מוגדר כפגיע. אוכלוסיית הבז האדום נפגעה מהרעלות בשנות השישים. גורמים נוספים המשפיעים על האוכלוסייה הם צמצום השטחים הפתוחים המשמשים לו כאזורי ציד ואובדן מקומות קינון במבנים ישנים עקב שיפוצם.

מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע עורך סקרים לניטור גודל האוכלוסייה ויזם פרויקטים חינוכיים העוסקים בשימור הבז האדום יחד עם חברת החשמל והמועצות האזוריות:

  1. במועצה האזורית אלונה מתקיים מאז שנת 1996 פרויקט על שם תרצה קרן ז"ל שהייתה שותפה להקמתו וריכזה אותו עד שנפטרה ממחלה קשה. כיום, הפרויקט מנוהל על ידי ד"ר אדיב גל ומובל על ידי בית הספר תל'י אלונה ובמסגרתו בונים תלמידי כיתות ה תיבות קינון המוצבות במושבי המועצה. שיא הפרויקט ביום סל"ת (סיורים ללא תשלום), המתקיים בשבת בסוף מאי או בתחילת יוני. ביום זה מדריכים התלמידים את הקהל הרחב (כרגיל מגיעים ליום זה כ- 1000 מבקרים מכל הארץ)ומציגים את הבזים ואת הפעילות החינוכית. באביב 2010 הציבה חברת השמירה G4S-ישראל ארבע מצלמות אבטחה שהעבירו בתקופת הקינון, שידור חי לרשת האינטרנט 24 שעות ביממה מתוך תיבות הקינון שהוצבו במועצה במסגרת פרויקט השימור‏‏ [1].
  2. במועצה אזורית מגידו, שבה נמצא ריכוז הבזים הגדול בארץ, מתקיימת הפעילות בשני בתי ספר: עומרים שליד קיבוץ עין השופט והתקווה שבמושב אליקים. הפרויקט מתרכז בהעלאת מודעות הקהילות לחשיבות השמירה על הבזים וביצירת אתרי קינון חלופיים לקינים המסורתיים שאובדים עקב שיפוץ גגות. שיכון בזים מיוחד נבנה בבית ספר התקווה כששופץ גג מבנה וניתן לצפות בשידור חי משלושה קינים הפעילים בו באתר הבז האדום. בבית ספר עומרים מוקם בניין כיתות חדש וגם בו משולבים קינים לבזים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. קליפ המתעד את תקופת הקינון של הבז האדום בפרויקט השימור באלונה, אביב 2010
  2. מצלמות הקינון של הבז האדום -פורשים כנף, ובו שידור מקיני הבזים מבית ספר התקווה באליקים, בפורטל הצפרות הישראלי
  3. סרט בספרדית על פרויקט שימור מרשים של בזים אדומים בספרד וצרפת
  4. אתר העוסק בבזים הנודדים לדרום אפריקה, ובהם הבז האדום, ובו נתוני ספירות החורף המתבצעות שם מדי שנה
  5. סרטו של רונן וטורי "ארץ הבזים האדומים" המתעד את הפרויקט החינוכי במועצה האזורית אלונה במהלך עונת קינון אחת של הבז האדום

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]