בז צוקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןבז צוקים
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: בזאים
משפחה: בזיים
סוג: בז
מין: בז צוקים
שם מדעי
Falco biarmicus
טמינק, 1825
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בז צוקים בדרום אפריקה

בז צוקים (שם מדעי: Falco biarmicus) הוא עוף דורס מהסוג בז השייך למשפחת הבזיים, נפוץ באמריקה הצפונית, בבלקן ובמזרח התיכון. בית הגידול הטבעי של בז הצוקים הוא שטחים פתוחים כולל מדבריות. בז צוקים מקנן בכוכי צוקים, ומכאן שמו.

Falco biarmicus erlangeri

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז צוקים הוא אחד ממיני הבזים הגדולים בישראל. הוא דומה לבז הנודד, אך רוב צבעי גופו וראשו בהירים יותר בשונה מראשו הכהה של הבז הנודד.

אורך גופו נע בין 34 ל-50 סנטימטרים, ואורך זנבו בין 15 ל-20 סנטימטרים. משקלה של הנקבה 850 גרם ומשקלו של הזכר 700 גרם. מוטת כנפי הנקבה 115–124 סנטימטרים ומוטת כנפי הזכר 103-112 סנטימטרים. בבסיס המקור עור חשוף ורך, הקרוי דונגית, שצבעו צהוב. ה"שפם" צר וארוך מזה של הבז הנודד.

דו-צורתיות זוויגית מתבטאת בכך שהנקבה גדולה מן הזכר ובעלת צבעים דהויים ממנו. המקור שחור, אנקולי, עבה וחזק. עינו כהה, כשל רוב הבזיים. ראשו של הבז מכוסה כיפה חומה, מתחתיה בצידי הלחיים כתמים כתמתמים ובסביבת עינו צבע שחור. הגרון לבן. הכנפיים כהות, צבען שחור, וסוככותיהם בהירות יותר, בגוון לבן. רגליו ארוכות וחזקות, ומסתיימות בטפרים שחורים, מעוקלים וחזקים, שאורכם 1–3 סנטימטרים. חלקו העליון של הגחון מכוסה בפסים דקים מאוד שצבעם חום דהוי, והמשך גחונו מנוקד נקודות שחורות. הכנפיים מוארכות וצרות.

תזונה וציד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז הצוקים ניזון בעיקר מציפורי שיר ויונקים קטנים, אך יכול לגוון בפרוקי-רגליים גדולים כמו נדלים ועקרבים, זוחלים כמו לטאות נחשים וצבים ודו-חיים. יונקים קטנים מהווים 28% מתפריטו, עופות מהווים 17%, פרוקי-רגליים מהווים 10% מתפריטו וכך גם זוחלים.

מבין היונקים צד הבז ארנבות, מכרסמים, עטלפים, חדפיים, סמוריים, גיריות וחמוסים. מבין מהעופות צד הבז דררות, זרזיריים, דרוריים, חוחיות, פרושים, סבכיים, קאקים, יונים, חוגלות, בולבוליים, ירגזיים, נחליאליים, סנוניתיים, סיסיים, עפרוניים וקיכליים.

יונקים קטנים נוהג הבז לגלות ממארב על עץ, ולאתרם באמצעות עיניו החדות פי שמונה מעיניו של האדם. לאחר מכן, הוא נוסק לגובה של 105–120 מטרים ולמרחק של 20 מטרים מן הטרף. בשלב זה מגיע הבז בדאייה מהירה אל מעל הטרף (בגובה 200 מטרים, גבוה יותר מהגובה שהיה בו לפני הגעתו אל הטרף), כשסוככות כנפיו הבהירות מסוות אותו, וצולל בחדות אל הקורבן במהירות עד 89 קמ"ש. עופות נוהג הבז לאתר באוויר וליירט אותם בשיטה דומה.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם כולו, מצב שימורו מוגדר "אין חשש" ועל פי כך, תפוצתו רחבה: ממרכז אפריקה עד צפון אפריקה, סביב הים התיכון (עד איטליה בצפון, עיראק במזרח, ישראל במערב ומצרים בדרום), בארצות הבלקן ובדרום אירופה. בית גידולו מגוון: נופים הרריים חסרי צומח, אזורים ערבתיים ושטחים פתוחים (בתנאי שבאלה נמצא מזון מספק, מקומות קינון ועמדות תצפית). כאתרי קינון הוא מעדיף מצוקים גבוהים, אך הוא יכול להסתפק בבניינים ובעצים. נמצא בישראל בסכנת הכחדה ועתידו בסכנה. בישראל חיים כחמישה זוגות יציבים ובעונת הנדידה מזדמנים לעיתים 1–2 פרטים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 קיננו בישראל כ-30 זוגות בנגב המערבי, בקניונים, במצוקים ובערבה. היום מספר הזוגות המקננים עומד על חמישה, בעיקר בשל הרעלות מכרסמים. תת-המין אשר מצוי בישראל הוא Falco biarmicus tanypterus.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז הצוקים אינו בונה קן של ממש, בתחילת עונת הרבייה, המתרחשת באביב, אוספים הזכר והנקבה זרדים עדינים כריפוד (13–20 מספרם) ומסדרים אותם על מצוק. לעיתים הוא מקנן גם בבניינים או בעצים. בז הצוקים אינו עוף חברותי, אך בין הזכר והנקבה קשרים מונוגמיים חזקים. גודל התטולה נע בין 3 ל-5 ביצים לבנות המנומרות בכתמים עדינים שצבעם אדמדם. הנקבה דוגרת על הביצים לבדה במשך 32–35 ימים. בתקופת הרבייה בני הזוג משתפים פעולה בציד: אחד מבני הזוג עומד בנקודת תצפית, בעוד השני מאתר קורבנות ומבריחם לעבר האורב, שדורס את הקורבן. הגוזלים פורחים מהקן בגיל 43–47 ימים וכעבור 4–6 חודשים כבר יכולים לצוד בעצמם. הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה והנקבות בגיל 10 חודשים. תוחלת חייו 3–4 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בז צוקים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בז צוקים באתר הרשימה האדומה של IUCN