בז ארקטי
 בז ארקטי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | בזאים |
| משפחה: | בזיים |
| סוג: | בז |
| מין: | בז ארקטי |
| שם מדעי | |
 Falco rusticolusליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
בז ארקטי, בז לבן או בז צפון (שם מדעי: Falco rusticolus) הוא מין של עוף דורס מהסוג בז. הוא המין הגדול ביותר בין מיני הסוג בז,[2] והוא הציפור הלאומית של איסלנד.[3]
מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורכו של הבז הוא 48–64 ס"מ, משקלו 800–2100 גרם ומוטת כנפיו מגיעה עד ל-123 ס"מ. מין זה הוא בעל דו-צורתיות זוויגית.
מין זה מופיע בכמה צבעים הנעים בין לבן עם כתמים שחורים לחום כהה ואפור. לבזים הבוגרים יש דוגמאות מפוספסות על הגב, הכנפיים והזנב, והבטן מנוקדת.[4] מקורו שחור. נוצות הזנב בגוון לבנבן עד חום חולי דהוי, ולרוחבן פסים בצבע חום חולי משתנה: בקצה הזנב ובקצה גופו צבע חום חולי בהיר, הנוטה מעט ללבנבן (כמו צבע שאר הנוצה). לעומת זאת, בקצה העליון של זנבו הצבע עובר לעיתים מחום חולי עד לחום בכהות בינונית ואף לחום כהה.[דרוש מקור]
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצתו משתרעת בעיקר על פני הטונדרה הארקטית.[4] אולם בחורף רבים מהבזים נודדים דרומה. בתי הגידול שלו מורכבים בעיקר משדות פתוחים, קווי חוף, דיונות ושיחים.[5]
ציד ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבז הארקטי צד במגוון שיטות, לעיתים הוא עף גבוה ותוקף מלמעלה, לעיתים עומד על הקרקע ותוקףבגובה פני הקרקע אך לרוב הוא מתקרב אל טרפו בתעופה נמוכה ובמהירות.
מזונו מורכב בעיקר מציפורים בינוניות וגדולות (שכווי השלג, שחפים, ברווזים ואווזים), ויונקים קטנים (למוסיים, מרמיטות וארנבות).[5]
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבזים הארקטיים מקננים על צוקים, לרוב בקנים ישנים שנבנו על ידי ציפורים אחרות, ולעיתים הם מקננים על מדפי סלע חשופים ללא קן מסודר.
בכל הטלה ישנם בין 2 ל-5 ביצים. גם הזכר וגם הנקבה דוגרים על הביצים. לאחר בערך 35 ימים מתרחשת הבקיעה. בשבועות הראשונים לאחר הבקיעה הנקבה שומרת על הגוזלים בעוד הזכר מביא מזון, ולאחר כ3 שבועות לעיתים הם מתחלפים בתפקיד והנקבה מביאה את המזון בעוד הזכר שומר על הגוזלים. הגוזלים מתחילים לעוף כ-45 ימים לאחר הבקיעה ומתחילים לצוד לבד לאחר בערך שישה שבועות. שני המינים מגיעים לבגרות מינית לאחר בערך שנתיים.[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בז ארקטי, באתר ITIS (באנגלית)
- בז ארקטי, באתר NCBI (באנגלית)
- בז ארקטי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- בז ארקטי, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- בז ארקטי, באתר GBIF (באנגלית)
- בז ארקטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
