ביאה שלא כדרכה

בהלכה היהודית, ביאה שלא כדרכה (בראשי תיבות בשל"כ) הוא הכינוי המקובל ליחסי מין אנאליים הטרוסקסואליים, בהם הגבר מחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של האישה. המונח משלב את מושג ה'ביאה', המתייחס בהשאלה לחדירה המינית, עם המושג 'שלא כדרכה', המתייחס לעשיית פעולה בשינוי (לדוגמה 'עובד עבודה זרה שלא כדרכה').

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהודייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיני ישראל, ביאה שלא כדרכה נחשבת במרבית היבטיה ליחסי מין מלאים השקולים למין וגינלי, כפי שלומדים חז"ל מפירוש המקרא: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה",^[1] מהמילה "משכבי" (ולא "משכב") לומדת המשנה שישנן שתי דרכים לקיום יחסי מין בין גבר לאישה: "לא חלק בין ביאה לביאה"^[2].

כך, מדברי אביי בתלמוד הבבלי^[3] עולה שגם ביאה שלא כדרכה נחשבת כביאה לעניין קידושין: ”אמר להו אביי: עד כאן לא פליגי רבי ורבנן - אלא באחר, אבל בעל - דברי הכל אם בא עליה שלא כדרכה - עשאה בעולה”. ביאה היא אחת משלוש הדרכים בהן יכול אדם לקדש אשה^[4]. וכך נפסק להלכה^[5]. על זו הדרך, גם ביאת יבם ביבימתו שלא כדרכה מחשיבה את היבמה כאשתו של היבם: ”יבמה יבא עליה - כדרכה, ולקחה - שלא כדרכה”^[6]. במקביל, בתלמוד הבבלי^[7] מבואר שאיסור קיום יחסי אישות עם אשה הנחשבת לערווה כולל גם יחסים בדרך של ביאה שלא כדרכה: ”משכבי אשה - מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה. אמר רבי ישמעאל: הרי זה בא ללמד ונמצא למד^[8]”. גם לעניין אשה שנחשדה כסוטה, ובעלה קינא לה שלא תתייחד עם הנחשד אף לשכיבה שלא כדרכה, אם נסתרה איתו היא מקבלת דין סוטה^[9].

הדין שונה לעניין טומאת הבא על אישה, שכן ביאה שלא כדרכה אינה מטמאת את הבועל. כך לומדים חז"ל מפירוש הפסוק: ”וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב”.^[10] דעת חכמים^[11] היא שדין זה נלמד מהביטוי: 'אֹתָהּ' - למעט ביאה שלא כדרכהּ. דעת רבי יהודה היא שהדין נלמד מהביטוי "שִׁכְבַת זָרַע" - למעט ביאה שאינה במקום ההזרעה.

בגויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור ניאוף ביחס לגויים נלמד בתורה מדרשת הכתוב ”וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ”^[12]. על כך ”אמר רבא: ובן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה - פטור. מאי טעמא? "באשתו" - ולא באשת חבירו. "ודבק" - ולא שלא כדרכה”^[13] רש"י פירש: "שלא כדרכה - אין כאן דבק שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו". המהר"ל, לפי משנתו הפילוסופית, פירש שבישראל יש לזיווג מעלה מצד חיבור הצורה לחומר, אך אצל בני נח ביאה שאינה ראויה להפריה אינה נחשבת לדבקות.^[14] גם באיסור ביאת שפחה חרופה נכתב "שִׁכְבַת זָרַע", ולפיכך גם הוא חל מהתורה רק כשאדם מישראל בא על השפחה כדרכה.^[15] עם זאת, גוי שבא על יהודיה נשואה שלא כדרכה, חייב, מאחר שדנים אותו לפי דיני ישראל.^[16]

כיחסי אישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, בין בני זוג שמותר להם לקיים יחסי מין, אין איסור בביאה שלא כדרכה. כך נלמד מהגמרא^[17]:

[. . .] א"ר יוחנן: [. . .] כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, מבושל - אוכלו, שלוק - אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד

עוד מסופרים שני סיפורים באותו הדף:

(א) ”ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך?”.

(ב) ”ההיא דאתאי לקמיה דרב [אישה באה לפני רב], אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו! אמר: מאי שנא מן ביניתא [מין דג שמותר לאכלו נא, צלי וכולי]? [במה זה שונה מדג?]^[18]”.

הדעה המקובלת היא שהפיכת שולחן היא כינוי בלשון נקייה בו השתמשו שתי הנשים לתיאור מין אנאלי. יוצאת דופן היא דעת הראב"ד הסובר שהפיכת שולחן היא כינוי ליחסי מין וגינאליים כאשר הגבר פונה לגבה של האישה (חדירה מאחור), ורק יחסים שכאלו התירה הגמרא, אך ביאה 'שלא כדרכה' אסורה.^[19]

"ביאה שלא כדרכה" נזכרת בהלכה במספר הקשרים הלכתיים הנובעים מהשוני הביולוגי בינה ובין 'ביאה כדרכה'. הבדל אחד הוא שפיזיולוגית אינה פוגעת בבתולי האישה;^[20] אולם ההבדל המרכזי הוא שביאה שלא כדרכה אינה עשויה להפרות את האישה, ולפיכך אף אם היא עצמה מותרת, עלולה להוביל לאיסור שפיכת זרע לבטלה. בסוגיה זו נחלקו הפוסקים, כפועל יוצא של הגדרתם לאיסור זה. הרמב"ם^[21] (לפי חלק מהגרסאות)^[22] ובעקבותיו הטור^[23] אוסרים הוצאת זרע בביאה שלא כדרכה. מאידך בעלי התוספות אוסרים השחתת זרע בביאה, רק כשהיא כמעשה ער ואונן שהתכוונו למנוע מתמר להתעבר. אבל מי שבא על אשתו שלא כדרכה באקראי, מותר לו גם לשפוך את זרעו בפי הטבעת שלה.^[24]

רמ"א^[25] ציטט את הדעה המחמירה של הטור ואת הדעה המקילה של תוספות והוסיף הסתייגות: "ואף על פי שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו - קדוש יאמרו לו". השל"ה הסתייג מביאה שלא כדרכה, באומרו: "צריך ללמוד, לשמור, לעשות ולקיים את כל דברי הטור או"ח סי' ר"מ ואה"ע סי' כ"ה, וצריך האדם להיות בקי בעל פה בכל מילה ומילה הכתוב שם, זולת עניין הפיכת שולחן המוזכר שם". הראי"ה קוק ראה את היתר הביאה שלא כדרכה כאמצעי עזר בהתמודדות של הנמשכים למשכב זכור, כשבמקביל התייחסותו השלילית של רבי יוחנן בן דהבאי להיפוך השולחן, אמורה להרחיק ממנו את כלל הציבור.^[26]

בפרשנות האגדה למקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחס לכמה מאורעות מקראיים מבארים חז"ל שנעשה שימוש בביאה שלא כדרכה:

ביחס למעשה האונס שאנס שכם בן חמור את דינה בת יעקב, דרשו חז"ל שהוא אנס אותה גם בביאה שלא כדרכה (שיש בה סבל נוסף לאשה מעבר לסבל של האונס עצמו): ”'וישכב אותה' - כדרכה, 'ויענה' - שלא כדרכה”^[27].
ביחס לתיאורה של רבקה, נאמר בתורה שהיא הייתה: ”טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ”, ודרשו חז"ל שהכתוב בא להעיד על רבקה שלמרות שהבנות הבתולות של הגויים היו שומרות עצמן מלהיבעל בביאה כדרכה, היו נבעלות שלא כדרכן. ורבקה שמרה עצמה גם מזה: ”ואיש לא ידעה - שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל”^[28].
ביחס לחטאיהם של ער ואונן, מבואר בתלמוד הבבלי שהיו באים על תמר בביאה שלא כדרכה כדי שלא תיכנס להריון ויוכחש יופייה: ”ער ואונן שימשו שלא כדרכן... בשלמא אונן, משום לא לו יהיה הזרע, אלא ער מאי טעמא עבד הכי? כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה”^[29].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אליעזר מלמד, שמחת הבית וברכתו פרק ב', הלכה י"ח.
האם ביאה שלא כדרכה מותרת מהתורה? שאל את הרב באתר אשובה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ג
^ משנה, מסכת יבמות, פרק ו', משנה א'
^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט', עמוד ב'
^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד א'. אמנם חכמים אסרו לקדש בביאה, כמבואר בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ב, עמוד ב': "רב מנגיד (מורה להלקות)... על דמקדש בביאה". וכך נפסק בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ו, סעיף ד'. אך העובר וקידש כך - הקידושין חלו. כמבואר בשו"ע שם.
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ג', הלכה ה': "ובין שבא עליה כדרכה בין שבא עליה שלא כדרכה הרי זו מקודשת". וכן בארבעה טורים, אבן העזר, סימן ל"ג.
^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ד, עמוד א'
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ד, עמוד א'
^ איסור משכב זכר, שנעשה תוך ביאה דרך פי הטבעת, מלמד על ביאת ערווה שנענשים עליה גם אם נעשתה בדרך של 'שלא כדרכה' (רש"י שם).
^ דברי רבא בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ו, עמוד ב'
^ ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוק י"ח
^ בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב'
^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק כ"ד
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ח, עמוד ב'
^ באר הגולה שער ב', עמ' לז' במהדורת לונדון תשכ"ז. לפי אותו עיקרון מבאר שם המהר"ל את סוגיית "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה" שתוזכר בהמשך.
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ג', הלכה ט"ו
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה ז'
^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ', עמוד ב'.
^ מפרש רש"י: "ביניתא - דג, שיכול לאכלו כמו שירצה"
^ ראב"ד בבעלי הנפש, שער הקדושה, טור אורח חיים סימן רמ
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ג', הלכה ו'; אך לעניין מצוות כהן גדול לקדש אישה "בבתוליה", הדין שונה - ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ז, הלכה י"ד
^ רמב"ם משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פרק כא ט
^ אך לפי גרסת רוב כתבי היד (כך נכתב ב'שינויי נוסחאות' של רמב"ם פרנקל), וכן על פי גרסאות הרב יוסף קאפח ומפעל משנה תורה שנחשבים לגרסאות מדויקות של ספר היד החזקה לרמב"ם, המילים "ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה" מושמטות, והמשמעות היא שאין איסור השחתת זרע בביאה שלא כדרכה
^ טור אבן העזר סימן כה
^ "ואמר ר"י דהתם [=ששם] מיירי [=עוסק] בלא הוצאת זרע דשרי [=שמותר] דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי [=מותר]" (תוספות, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב')
^ שו"ע אבן העזר סימן כה סעיף ב'
^ שמונה קבצים, קובץ ו', פסקה צט', הובאה באורות הקודש חלק ג'
^ בראשית רבה, פרשה פ', פסקה ה'
^ רש"י על בראשית פרק כ"ד פסוק ט"ז, בשם מדרש פסיקתא זוטרתא שם.
^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב'

[1] ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ג

[2] משנה, מסכת יבמות, פרק ו', משנה א'

[3] תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט', עמוד ב'

[4] תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד א'. אמנם חכמים אסרו לקדש בביאה, כמבואר בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ב, עמוד ב': "רב מנגיד (מורה להלקות)... על דמקדש בביאה". וכך נפסק בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ו, סעיף ד'. אך העובר וקידש כך - הקידושין חלו. כמבואר בשו"ע שם.

[5] משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ג', הלכה ה': "ובין שבא עליה כדרכה בין שבא עליה שלא כדרכה הרי זו מקודשת". וכן בארבעה טורים, אבן העזר, סימן ל"ג.

[6] תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ד, עמוד א'

[7] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ד, עמוד א'

[8] איסור משכב זכר, שנעשה תוך ביאה דרך פי הטבעת, מלמד על ביאת ערווה שנענשים עליה גם אם נעשתה בדרך של 'שלא כדרכה' (רש"י שם).

[9] דברי רבא בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ו, עמוד ב'

[10] ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוק י"ח

[11] בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב'

[12] ספר בראשית, פרק ב', פסוק כ"ד

[13] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ח, עמוד ב'

[14] באר הגולה שער ב', עמ' לז' במהדורת לונדון תשכ"ז. לפי אותו עיקרון מבאר שם המהר"ל את סוגיית "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה" שתוזכר בהמשך.

[15] משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ג', הלכה ט"ו

[16] משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה ז'

[17] תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ', עמוד ב'.

[18] מפרש רש"י: "ביניתא - דג, שיכול לאכלו כמו שירצה"

[19] ראב"ד בבעלי הנפש, שער הקדושה, טור אורח חיים סימן רמ

[20] משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ג', הלכה ו'; אך לעניין מצוות כהן גדול לקדש אישה "בבתוליה", הדין שונה - ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ז, הלכה י"ד

[21] רמב"ם משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פרק כא ט

[22] אך לפי גרסת רוב כתבי היד (כך נכתב ב'שינויי נוסחאות' של רמב"ם פרנקל), וכן על פי גרסאות הרב יוסף קאפח ומפעל משנה תורה שנחשבים לגרסאות מדויקות של ספר היד החזקה לרמב"ם, המילים "ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה" מושמטות, והמשמעות היא שאין איסור השחתת זרע בביאה שלא כדרכה

[23] טור אבן העזר סימן כה

[24] "ואמר ר"י דהתם [=ששם] מיירי [=עוסק] בלא הוצאת זרע דשרי [=שמותר] דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי [=מותר]" (תוספות, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב')

[25] שו"ע אבן העזר סימן כה סעיף ב'

[26] שמונה קבצים, קובץ ו', פסקה צט', הובאה באורות הקודש חלק ג'

[27] בראשית רבה, פרשה פ', פסקה ה'

[28] רש"י על בראשית פרק כ"ד פסוק ט"ז, בשם מדרש פסיקתא זוטרתא שם.

[29] תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

חיי אישות ביהדות
סדר הנישואין היהודי	שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות • בעילת מצווה • ברכת בתולים
מצוות והלכות בזוגיות	פרייה ורבייה • לידה בהלכה • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה • ביאה שלא כדרכה • ביאה דרך איברים
טהרת המשפחה	דם בתולים • דם חימוד • נידה • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה • בדיקת עד
צניעות	שמירת נגיעה • איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים
מסכתות בסדר נשים	יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין