ביאטריס וב
 | |
| ביאטריס וב, 1894 | |
| לידה |
22 בינואר 1858 גלוסטרשייר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
30 באפריל 1943 (בגיל 85) Liphook, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Beatrice Potter |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
מנזר וסטמינסטר |
| מפלגה |
מפלגת הלייבור |
| בן זוג | סידני וב |
| פרסים והוקרה |
עמית האקדמיה הבריטית |
  | |
מרתה ביאטריס פוטר וב (באנגלית: Martha Beatrice Potter Webb; 22 בינואר 1858 - 30 באפריל 1943) הייתה סוציאליסטית בריטית, היסטוריונית של מעמד הפועלים, כלכלנית ורפורמטורית. היא טבעה את המושג משא ומתן קיבוצי. וב הייתה בין מייסדי בית הספר לכלכלה של לונדון, והיה לה תפקיד מרכזי באגודה הפביאנית. כאשר בעלה, סידני וב, קיבל תואר אבירות והפך לברון פספילד בשנת 1929, סירבה להיקרא בשם "ליידי פספילד".
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרתה ביאטריס פוטר נולדה בגלוסטר. הצעירה מתשעת הילדים של איש העסקים ריצ'רד פוטר ולורנסינה הייוורת'. הייתה נכדתו של חבר הפרלמנט מהמפלגה הליברלית ריצ'רד פוטר שהיה אחד ממובילי שינוי שיטת הבחירות לבית הנבחרים הבריטי. אביה דאג שבנותיו ירכשו השכלה ובמקביל אמה דאגה שבנותיה יוכלו להיות גם "רעיות טובות"[1]. פוטר גדלה כנערה בודדה וחולנית שלמדה באמצעות קריאה ובשיחות רבות עם המבקרים שהגיעו אל הבית, ביניהם הפילוסוף הרברט ספנסר שהשפעתו האינטלקטואלית עליה הייתה הגדולה ביותר[2]. ג'וזף צ'מברלין גם היה אורח קבוע בבית משפחת פוטר. פוטר התרשמה מאוד מהכריזמה שלו וממעמדו הפוליטי. צ'מברלין שהיה אז אלמן בפעם השנייה ומבוגר מפוטר, נפגש איתה מספר פעמים, אך לא ברור אם הוא הציע לה נישואין ב-4–1883, או אם היה בניהם קשר רומנטי. הקשר הסתיים בגלל אי התאמה בין המזג שלה לשלו[3]. פוטר נסעה ב-1885 ללונדון.
התנדבות, פילנתרופיה ו"גילוי" העוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1885 פוטר החלה להתנדב ב-Charity Organization Society במזרח לונדון בקרב בני מעמד הפועלים. ההתנדבות הובילה אותה לחשוב על מקומה בחברה ובמה היא רוצה לעסוק וכן לתהות האם אכן היא וחברותיה מטיבות עם האנשים שהן אמורות לעזור להן[4][5]. היא הבינה שהסיבות לעוני לא נחקרו לעומק ופיתחה שיטות לסיווג נסיבות העוני והגיע למסקנה שפילנתרופיה פרטית אינה הפתרון לעוני בחברות מתועשות[1]. היא המשיכה ללמוד את הנושא בשעה שסייע לבן דודה צ'ארלס בות' (אנ'), רפורמטור חברתי ובעלים של ספינה, במחקרו, Life and Labour of the People in London, שסקר את חייהם ועיסוקיהם של בני מעמד הפועלים בסוף המאה ה -19 בלונדון. ב-1891 פוטר פרסמה ספר קטן "התנועה הקואופרטיבית בבריטניה" (The Co-operative Movement in Great Britain), שהיה מבוסס על חוויותיה בלנקשייר, והפך מאוחר יותר לקלסיקה[2]. בספרון היא טענה שקואופרטיבים צריכים להתקדם ולנהל גם את חומרי הגלם וגם את הייצור ואף להיות הבעלים של חוות ומפעלים. בזמן כתיבת הספר, המליצו לפוטר להתייעץ עם סידני וב שגם עסק במחקר כלכלי של מעמד הפועלים. הזוג נישא בשנת 1892. לבאטריס וב הייתה הכנסה של 1,000 ליש"ט שירשה מאביה. ממון הזה אפשר לסידני וב לוותר על משרתו בשירות הציבורי ולהתרכז בעבודתו הפוליטית[6]. אך הוא שמר על משרתו במועצת מחוז לונדון[2].
בשנת 1902, אימצה אורח חיים צמחוני[7]
עבודתם המשותפת של הזוג וב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאטריס וסידני וב פעלו יחד הן בתחום הפוליטי והן בתחום המקצועי. הזוג כתב יחד מספר ספרים, בהם History of Trade Unionism (1894) ו-Industrial Democracy (1926). הספרים, הציגו לכלכלנים ולהיסטוריונים חברתיים חלקים מהחיים החברתיים בבריטניה שעד כה לא היו מודעים להם[2]. המחקר שערכו שכנע אותם שיש להקים מפלגה פוליטית חדשה, אשר מחויבת לרעיונות סוציאליסטים בבחירות לפרלמנט[6]. אולם, הם לא קידמו את הנושא.
ב-1894 הנרי הצ'ינסון (Henry Hutchinson), עורך דין עשיר מדרבי, שתמך בפעילות האגודה הפביאנית, התאבד והוריש לאגודה 10,000 ליש"ט. הצ'ינסון לא כתב בבירור למה מיועד הכסף. ביאטריס וסידני וב הציעו להשתמש בכסף כדי להקים אוניברסיטה חדשה בלונדון. בית הספר לכלכלה של לונדון נוסד בשנת 1895[8].
בשנת 1898 הזוג וב יצא למסע מחקר בן שנה בצפון אמריקה, אוסטרליה וניו זילנד. הם חקרו גישות שונות לממשל המקומי. אולם, מחקרם לא הצליח לראות את הקונטקסט המקומי של הארגונים שחקרו[9]. כשחזרו לאנגליה החלו לעבוד על מחקר שנפרש על פני 23 שנה בנושא הממשל המקומי האנגלי (English Local Government) שהוליד 11 כרכים שהיו למעין תקן בתחום[6].
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוח המיעוט בוועדה הממלכתית לבחינת חוקי העניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות של 1900, האגודה הפביאנית, מפלגת הלייבור העצמאית ועוד מספר ארגונים סוציליסטים רצו ביחד וזכו בשני מקומות בלבד בבית הנבחרים. וב הייתה מוכנה לעבוד עם כל מפלגה פוליטית על מנת לקדם את תפיסות עולמה. ב-1905 הקימה הממשלה ועדה מלכותית לבדיקת יחסה של המדינה לעניים בבריטניה (Royal Commission on the Poor Laws). ביאטריס וב התבקשה לשמש כחברה בוועדה, וסידני וב סייע לה באיסוף הנתונים[6]. הוועדה הוקמה על ידי ממשלה שמרנית, ובראשה עמד לורד ג'ורג' המילטון. הוועדה פעלה במשך ארבע שנים והפיקה שני דוחות: דוח הרוב ודוח המיעוט. אף על פי ששני הדוחות נכתבו על בסיס אידאולוגיות פוליטיות מנוגדות, היה ביניהם מן משותף. בין כל חברי הוועדה הייתה הסכמה שחוק העניים לא צריך להמשיך בצורתו הנוכחית ויש צורך ליצור תקינה מחודשת בנושא והכרה כי בעוני יש אלמנט מבני. ביאטריס וב חלקה על רוב חברי הוועדה וכתבה יחד עם סידני וב את דוח המיעוט. ההמלצות המרכזיות שלהם היו: ביטול חוק העניים; הקמת גוף מתאם בין לשכות התעסוקה ברחבי בריטניה על מנת לייעל את המשאב האנושי במגזר הממשלתי; שיפור שירותי הבריאות והחינוך. הממשלה הליברלית בראשות הרברט הנרי אסקווית' קיבלה את דוח הרוב ודחתה את ההמלצות של הזוג וב[10].
מחלקת המחקר של האגודה הפביאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1913 וב סייעה בהקמת מחלקת המחקר של האגודה הפביאנית ובאותה שנה הזוג וב ייסד יחד את המגזין New Statesman. המגזין קידם תפיסת עולם סוציאליסטית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, וב השתתפה במספר ועדות ממשלתיות וכתבה בנושאים שונים כגון שכר שווה בין נשים לגברים, שוק העבודה, ביקורת על התפיסה הקפיטליסטית ועוד[6].
יחסה לתנועה הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מאורעות תרפ"ט ב-1929, ביקר חיים ויצמן בבית הלורד פספילד. על פי ויצמן, אמרה לו וב: "אינני יכולה להבין למה מרימים היהודים רעש כזה בהיהרג כמה מאות אנשים בארץ ישראל. מספר כזה נהרגים מדי שבוע בשבוע בלונדון בתאונות דרכים ואין איש שם לב"[11]. בהתייחסה להגירה וההתיישבות היהודית בארץ ישראל, הכריזה וב כי אין בה מקום לחתול נוסף[12].
ביקור בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1932, נבחרה וב לאישה הראשונה שקיבלה את התואר Fellow of the British Academy. ובאותה השנה, בשנות השבעים לחייהם יצא נסעו ביאטריס וסידני וב לביקור בן חודשיים בברית המועצות. על אף שהיו מודעים לחוסר החופש הפוליטי במדינה, הם התרשמו מהשיפור בשירותי הבריאות והחינוך והשינויים שנעשו על מנת לנסות לקדם את מעמדן של נשים בחברה הסובייטית[6]. כשחזרו לבריטניה, סידני וב היה הכותב העיקרי בספר על הניסויים הכלכליים שהתרחשו בברית המועצות על בסיס הביקור ונתונים שקיבלו מהשגרירות ברית המועצות בלונדון. הספר כלל שלושה כרכים וכאלף עמודים. היסטוריונים ביקרו את הספר על שימוש במקורות, כנראה לא מהימנים, שהגיעו מהממשל הסובייטי.
ביאטריס וב נפטרה ב-1943.
כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי ביאטריס וב
- Cooperative Movement in Great Britain (1891)
- Wages of Men and Women: Should they be equal? (1919)
- My Apprenticeship (1926)
- Our Partnership (1948)
- כבתי ביאטריס וסידני וב
- History of Trade Unionism (1894)
- Industrial Democracy (1897)
- English Local Government Vol. I-X (1906 through 1929)
- The Manor and the Borough (1908)
- The Break-Up of the Poor Law (1909)
- English Poor-Law Policy (1910)
- The Cooperative Movement (1914)
- Works Manager Today (1917)
- The Consumer's Cooperative Movement (1921)
- Decay of Capitalist Civilization (1923)
- Methods of Social Study (1932)
- Soviet Communism: A new civilization? (1935)
- The Truth About Soviet Russia (1942)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי ביאטריס וב בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ביאטריס וב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ביאטריס וב (1858-1943), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Beatrice Webb". Women's History Month (באנגלית אמריקאית). 2011-01-26. נבדק ב-2017-07-17.
- ^ 1 2 3 4 "Sidney and Beatrice Webb | British economists". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-07-17.
- ^ DEBORAH EPSTEIN NORD, The Apprenticeship of Beatrice Webb, Palgrave Macmillan UK, 1985, עמ' 96-99
- ^ DEBORAH EPSTEIN NORD, The Apprenticeship of Beatrice Webb, Palgrave Macmillan, 1985, עמ' 115-118
- ^ Beatrice Potter Webb, faculty.webster.edu
- ^ 1 2 3 4 5 6 "Beatrice Webb". Spartacus Educational. נבדק ב-2017-07-23.
- ^ Animal Sensibility and Inclusive Justice in the Age of Bernard Shaw. p.205
- ^ Lisanne Radice, Beatrice and Sidney Webb: Fabian Socialists, St. Martin's Press, 1984, עמ' 118
- ^ Lisanne Radice, Beatrice and Sidney Webb: Fabian Socialists, St. Martin's Press, 1984, עמ' 137
- ^ Kathleen Woodroofe, The Royal Commission on the Poor Laws, 1905–09, International Review of Social History Volume 22 Issue 2, 1977
- ^ תום שגב, ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט, עמ' 269.
- ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 79.