ביון מבוריסתנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביון מבוריסתנס (325 - 250 לפנה"ס), היה פילוסוף יווני.

ביון היה בנו של עבד משוחרר מן המושבה היוונית אולביה שבסקיתיה, ששכנה על גדות הנהר בוריסתנס (כיום הנהר דנייפר). משפחתו נמכרה שוב לעבדות אחרי שאביו לא יכול היה לפרוע את חובותיו. אולם, ביון שהיה צעיר יפה תואר נקנה על ידי נואם מחונן שנתן לו חינוך מעולה, והשאיר לו את כל רכושו לפני מותו. ביון הגיע לאתונה כדי ללמוד פילוסופיה, ונפגש שם עם אנטיגונוס השני, מלך מקדוניה שהיה פטרונם של סופרים, משוררים ופילוסופים, ובהם זנון מקיטיון. ביון למד באקדמיה מיסודו של אפלטון. לאחר זמן קצר עזב את האקדמיה והפך לתלמידו של הפילוסוף קראטס מתבאי מן האסכולה של הציניקנים. הוא לבש סחבות והלך עם מקל ושק על גבו כמו קבצן - מה שהיה סימן היכר של אסכולה זו. עבר ללמוד אצל תאודורוס האתאיסט מקירנה (קירנאיקה שבצפון אפריקה), והיה תלמידו של תאופרסטוס (יורשו של אריסטו בליקיאון).

ביון בילה את מרבית חייו בנדודים מעיר לעיר, והרוויח את לחמו מהרצאות ומהוראה. כתב את משנתו בשפה קלה להבנה כדי שתהיה מובנת לחוג רחב יותר של קוראים. ביון שנמנה עם הסופיסטים היה מוכן לשוחח על פילוסופיה עם כל מי שרצה בכך. הוא הצטיין גם כמשורר וכמוזיקאי. שיחתו מוכיחה שהיה מתון ואהוב. הוא השאיר לנו את זיכרונותיו ואת אמרותיו השנונות. כאשר נשאל למי הכי רע בעולם, השיב: "למי שרוצה מאוד להיות מאושר". האם טוב הדבר לקחת אישה? "אם תינשא למכוערת תישא בסבל, ואם תינשא ליפה תהיה לבעל מרומה".

משנדבק במחלה עבר להתגורר בעיר כלקיס שבאי אובויה מצפון לאתונה, אך סבל שם מבדידות ומטיפול לקוי. משנודע הדבר למלך אנטיגונוס הוא שלח לביון שני משרתים. אומרים שביון שכל חייו לא האמין באלים, עשה ככל יכולתו להסתייע בהם על מנת לעכב את מותו ההולך וקרב. הוא נפטר בברכת שלום לאל פלוטו - אל המתים במיתולוגיה היוונית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]