ביטוח רכב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביטוח רכב הוא מכלול סוגי ביטוח של כלי רכב.

סוגי ביטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ישנם שני סוגים עיקריים של ביטוחים לרכב:

  • ביטוח חובה - ביטוח לנזקי גוף (פציעה או מוות) שעלולים להיגרם לנהג, לנוסעי הרכב או לאנשים שמחוץ לרכב בתאונת דרכים. על פי "פקודת ביטוח רכב מנועי", אסור לנהוג ברכב שאינו מבוטח בביטוח חובה.

ביטוח החובה מכסה את התחומים הבאים:

  • עלויות ללא הגבלה על הוצאות רפואיות
  • פיצוי על אבדן השתכרות (עד לגובה של פי שלושה מן השכר הממוצע במשק) וכושר השתכרות
  • פיצויים על סבל וכאבים כתוצאה מן התאונה (עד לגובה של כ- 150 אלף ₪)
  • ביטוח מקיף - נקרא גם ביטוח רכוש, אינו חובה על פי חוק, וכולל שני סוגי ביטוח:
    • ביטוח עצמי - זהו ביטוח לנזקי רכוש שעלולים להיגרם לכלי הרכב בשל מקרים המפורטים בפוליסה (מקרה הביטוח) כתוצאה מתאונה, נזק או אסון טבע כלשהם (למשל: גניבה, חבלה, שריפה, הצפה וכדומה) ולאחריות חוקית כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש. לביטוח רכב פרטי ומסחרי במשקל כולל עד 4 טון - למעט רכב דו גלגלי, נקבעו בתקנה, לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תנאי מינימום מחייבים. הביטוח אינו מכסה עלויות הנובעות מבלאי של חלקי הרכב, אולם תאונה שנגרמה בשל בלאי מבוטחת במסגרת הביטוח המקיף.
    • ביטוח צד ג' - ביטוח אחריותו החוקית של בעל הרכב לנזקי רכב ורכוש של צד שלישי שנגרמו על ידי הרכב המבוטח (למשל רכב מבוטח שפגע ברכב אחר או ברכוש שאינו רכב, כמו גדר, מבנה וכדומה).

פוליסות הביטוח המקיף מבוססות כולן על נוסח אחיד שנקבע בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח. חברת ביטוח רשאית לשנות נוסח זה רק במידה והנוסח המתוקן מציע תנאים טובים יותר למבוטח.

הפיקוח על ביטוחי הרכב בישראל נתון תחת אחריותה של מחלקת הביטוח של אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר.

תעריפי ביטוח החובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעריפי ביטוח החובה נקבעים על ידי חברות הביטוח עצמן, אך אלו מוגבלים לתעריף המרבי שקובע המפקח על הביטוח. על פי החוק תעריפי ביטוח רכב חובה חייבים להסתמך על משתנים שאושרו על ידי המפקח על הביטוח ועל ניתוח סטטיסטי. בענף ביטוח רכב חובה פועל מתוקף החוק מפעיל מאגר מידע סטטיסטי שתפקידו להעריך את עלות הסיכון המבוטח בביטוח חובה, המפעיל מפיק גם דוחות ונתונים נוספים שמשפיעם על עלות הסיכונים בענף. דוחות אלה מתפרסמים באתר אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. התעריפים שקובעות חברות הביטוח נבדקים על ידי המפקח על הביטוח וחייבים את אישורו.

חברות הביטוח קובעות את גובה הפרמיה (עלות הפוליסה) בהתחשב במשתנים הבאים:

  • נפח המנוע של הרכב המבוטח
  • כמות כריות אויר ברכב המבוטח
  • גילו ומינו של הנהג הצעיר ביותר הצפוי לנהוג ברכב.
  • ותק רישיון הנהיגה של הנהג הצעיר ביותר הצפוי לנהוג ברכב.
  • כמות פסילות של רישיון הנהיגה של כל הנהגים הצפויים לנהוג ברכב, בשלוש השנים האחרונות.
  • מספר תביעות קודמות של כל הנהגים הצפויים לנהוג ברכב, בשלוש השנים האחרונות.

תעריפי ביטוחי החובה לרכב דו-גלגלי בדרך כלל גבוהים יותר מאלו של כלי רכב ארבע-גלגליים, עקב הסיכון הגבוה לנזקי גוף של הרוכב או נזק לדו גלגלי עצמו- אותו חברת הביטוח צריכה לכסות במקרה של תאונה, לדוגמה, ההסתברות לתאונת דרכים של אופנוע גבוהה פי 4 מרכב פרטי.

תעריפי הביטוח המקיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוח המקיף הוא לרוב יקר יותר מביטוח החובה וגובה הפרמיה תלוי במשתנים רבים כגון:

  • נתוני הנהג (גילו, ותק רישיון הנהיגה, עברו התעבורתי). הפרמיה לנהג צעיר היא לרוב גבוהה בגלל הסיכון הגבוה יחסית לגרימת תאונה.
  • מספר הנהגים הרשאים לנהוג ברכב
  • סוג הרכב
  • סוג הבעלות - רכב פרטי או רכב שכור
  • רכישת שירותים נלווים כגון, קבלת רכב חלופי בעת טיפול במוסך, שירותי גרירה בעת תקלה ברכב והגנה משפטית לאחר תאונה.

כל ביטוח מקיף כולל השתתפות עצמית של המבוטח בשיעור מסוים במקרה של תביעה. ככל שההשתתפות העצמית גבוהה יותר יורד גובה הפרמיה (ולהיפך).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]