ביטולה
|
||||||||||||||||||||||||
ביטולה (מקדונית Битола - "ביטוֹלַה", לאדינו - Monastir, סרבית Битољ - "ביטול", יוונית Μοναστήρι - "מוֹנַסטירי", טורקית Manastır) היא עיר השוכנת בדרומה של מקדוניה.
ביטולה היא העיר השנייה בגודלה במדינה לאחר הבירה סקופיה. מונה כ-85,000 תושבים. היא קרובה לגבול עם יוון, ושוכנת למרגלותיה של שמורת הר פליסטר ("ציפור"). בעיר יש מספר מסגדים, באזאר מקורה ומגדל שעון. בעמק ביטולה גדלים דגנים, טבק ועצי פרי. ביטולה יושבת על הדרך מפרילפ לסלוניקי. בסמוך לעיר ניצבים שרידי העיר היוונית הקדומה הרקליאה, ובה פסיפס משוחזר מן המאה השלישית לספירה. בתקופה הביזנטית הקדומה נקראה ביטולה פלאגוניה, אך משום המנזרים המרובים בה נקראה גם מונסטיר. הבולגרים ששלטו במקום בסוף המאה העשירית ובתחילת המאה ה-11 קראו לה ביטולה. ב-1382 כבשו העות'מאנים את העיר ושלטו בה עד 1913, עת עברה לשליטת ממלכת סרביה. בעקבות הכיבוש הסרבי יצאו מן העיר כמעט כל הטורקים. במלחמת העולם הראשונה כבשו את העיר כוחות הגרמנים והבולגרים, ואחר כך נכבשה בידי הצרפתים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה חלק מיוגוסלביה ולאחר התפוררות יוגוסלביה בשנות התשעים, נכללה ברפובליקה של מקדוניה.
תוכן עניינים |
יהודי ביטולה [עריכה]
ביטולה ידועה בעולם היהודי בשם מונסטיר (Monastir), במקום חיו יהודים עוד מן התקופה הרומית. עדות ראשונה לקיום ישוב יהודי בעיר מצויה מן המאה ה-12. כשנכבשה העיר בידי העות'מאנים היו בה יהודים רומניוטים דוברי יוונית-יהודית. בעקבות גירוש ספרד ובמרוצת המאה ה-16 הגיעו לעיר יהודים נוספים. בין 1520 ל-1530 נימנו בעיר 34 בתי אב יהודיים[1]. שלמה מולכו התיישב בעיר וכתב בה את ספר המפואר. במאה ה-18 שימש כרב העיר, הרב יהודה דה בוטון מחבר הספר מחזה אברהם. חכמים ומלומדים שישבו בעיר היו פטורים ממסים, אך עם חלוף השנים התבטל המנהג. בעיר עצמה התקיימו שני בתי כנסת חשובים ששמותיהם "קהל פורטוגל" ו"קהל אראגון" מעידים על השורשים של יהודי העיר. "קהל פורטוגל" נשתמר עד מלחמת העולם הראשונה ו"קהל אראגון" התקיים עד לשנות השואה. יהודים חיו בעיר בשכנות ללאומים כמו יוונים, אלבנים, טורקים ומקדונים. שפת הדיבור של היהודים הייתה לאדינו. המסחר בעיר היה ברובו בידי היהודים ורבים מהם סחרו עם ערי הבלקן וערי איטליה במתכונת של יבוא ויצוא. החוקר נסים יושע בגיליון 107 אביב תשס"ו של כתב העת פעמים מציין כי:
|
"יהודי מונסטיר שילבו בתפילותיהם תפילות ופיוטים שנאמרו בלדינו, הספרדית היהודית של תרגומי כתבי הקודש. ניתן להדגיש כבר עתה, כי יהודי מונסטיר שימרו מסורות איבריות בתרבותם יותר מכל קהילה אחרת, וזאת בשל היותה שוכנת במרכז הבלקן ומבודדת במידה רבה מהשפעות זרות...." |
||
בשנת 1895 פתחה חברת כי"ח בית ספר לנוער, ובשנת 1903 בית ספר לנערות ובית ספר למלאכה.
בעקבות התערערות האימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-19, נסיגה כלכלית שאירעה בעקבותיה וכן השלכות מלחמת העולם הראשונה התפתח גל הגירה מאזור הבלקנים. יהודים ממונסטיר היגרו לצ'ילה שם השתקעו בעיר ולפריסו ואחרים היגרו לארצות הברית. חלק עלה לארץ ישראל והשתקע בעיקר בירושלים.
בעוד שבתחילת המאה ה-20 ישבו בעיר כ-11,000 יהודים הרי שבין שתי מלחמות העולם, בעקבות גלי ההגירה, נותרו רק 3,351 יהודים ערב הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה. במהלך מלחמת העולם השנייה, באפריל 1941 נמסר כל אזור מקדוניה הוארדארית לבולגריה על ידי גרמניה הנאצית עם הצטרפותה למדינות הציר. אך בעוד שבבולגריה עצמה ניצלו חיי היהודים הרי שבמקדוניה נמסרו היהודים לידי הנאצים על ידי הבולגרים זאת לאחר שעצרו את כולם, ואף ערכו מצוד אחרי יהודים שניסו לברוח ליוון ואלבניה. ב-11 במרץ 1943 נעצרו 3,296[2],[3] מיהודי ביטולה בידי המשטרה הבולגרית ונכלאו במחנה המעבר מונופול שהוקם בתוך מפעל לטבק בסקופיה. מקצת מיהודי העיר נמלטו לפני האקציה לאלבניה. ב-29 במרץ נשלחו יהודי העיר והאזור ברכבות ישירות למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם, להוציא 8 ניצולים, ניספו יחד עם רובה של יהדות מקדוניה[4]. כיום גרים בעיר יהודים מעטים.
בירושלים, קיים בית כנסת "יגל יעקב" שנוסד במקור על ידי יוצאי מונסטיר, ראשיתו בעיר העתיקה ולאחר מכן, בשנת 1932, עבר לשכונת מקור ברוך, שם הוא שוכן עד היום. מידי שנה בראש חודש ניסן, הייתה נערכת במקום אזכרה לזכר יהודי מונסטיר שנספו בטרבלינקה. הגבאי האחרון מיוצאי מונסטיר ששימש בבית הכנסת היה יהושע חזן (1903-2007). הסופר אורציון ישי מרבה לספר בסיפוריו על קהילת מונסטיר שהתיישבה בירושלים.
ערים תאומות [עריכה]
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- התערוכה "מונסטיר: סיפורה של קהילה ספרדית במקדוניה" באתר יד ושם
- שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, עיר יהודית עתיקה שיהודים אין בה. אש טרבלינקה אכלתם, מוסד ביאליק.
- אורי אורן, עיר ושמה מונסטיר, נאור, 1972.
- ברוך, ניר (עורך), השמדה והישרדות בבולגריה המאוחדת ומסקנות ועדת בייסקי, העמותה לחקר הקהילות היהודיות בבלקן ולהנצחתן, 2003.
- מיכאל בר זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, 1999.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- משה מוסק, "כפשע בינם לבין המוות - יהודי בולגריה", באתר "יד ושם" .
- נסים יושע, "השועל הבלקני-על חלקה של בולגריה בהשמדת היהודים", באתר "יד ושם" .
- ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלאביה - הקהילות במאקדוניה, פירוט וחבל קוסובו, פורסם ב"פעמים" 27, תשמ"ו 1986, עמ' 62-75. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה.
- תמונות של יהודים ממונאסטיר לפני השואה
- Mark Cohen, Disaster and Change in an Ottoman Sephardic Community:Moses Montefioreand the Monastir Fire of 1863, journal of jewish
studies, vol. lv, no. 1, spring 2004
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Esther Benbassa,Aron Rodrigue, Sephardi Jewry: a history of the Judeo-Spanish community, 14th-20th centuries, הוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ארצות הברית, 2000, עמוד 202 (באנגלית).
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 124.
- ^ קשלס, חיים, תעודות ומסמכים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 848.
- ^ מונאסטיר, סיפורה של קהילה ספרדית במקדוניה, באתר יד ושם
