בייקר (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 0°11.7′N 176°28.7′W / 0.1950°N 176.4783°W / 0.1950; -176.4783

מפת האי

האי בייקראנגלית: Baker Island) הינו אטול בלתי מיושב, צפונית לקו המשווה באוקיינוס השקט, 3,100 ק"מ דרומית מערבית להונולולו.

באי מצויה "שמורת הטבע האי בייקר" ששטחה 1.64 קמ"ר, וכוללת את כל שטח האי וכן 123 קמ"ר שטחי ים המקיפים את האי. האי הוא טריטוריה של ארצות הברית, ומהיותו שמורת טבע, מנוהל על ידי מנהל הדיג והבר של ארצות הברית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית השתלטה על האי במסגרת חוק איי הגואנו בשנת 1856 מתוך מטרה לכרות את מחצבי הגואנו.

בשנת 1935 נעשה ניסיון כושל להתיישב באי, אולם במלחמת העולם השנייה נטשו המתיישבים את האי בשנת 1942 בשל ההפצצות של חיל האוויר היפני.

במהלך מלחמת העולם השנייה השתמשו באי כוחות צבאיים. מאז תום המלחמה נאסרה הכניסה לאי, והיא מותרת רק ברישיון מיוחד מאת מנהל הדיג והבר של ארצות הברית.

מבט אווירי של האי

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי ממוקם בצפון האוקיינוס השקט. שטחו של האי 1.64 קמ"ר, ואורך חופיו 4.8 ק"מ. האקלים באי משווני, עם מעט גשמים ורוחות בלתי פוסקות. הנקודה הגבוהה באי - גובהה 8 מטרים מעל פני הים. אין מקורות מים מתוקים באי, ואין בו עצים. באי צומחים עשבים ושיחים נמוכים. האי משמש אתר קינון לציפורי ים רבות.

ארצות הברית טוענת לשטח כלכלי טריטוריאלי של 370 ק"מ סביב האי.

האי נמצא באזור זמן של UTC -12 שעות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי אין נמלים. ישנו מעגן סירות אחד בחוף המערבי של האי, וכן שדה תעופה נטוש (עם מסלול נחיתה באורך 1,665 מטרים) שנבנה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שכיום מכוסה צמחייה ואינו בשימוש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]