בייקר (אי)

בייקר
Baker
מבט אווירי של האי
מבט אווירי של האי
מבט אווירי של האי
נתונים גאוגרפיים
מיקום מרכז האוקיינוס השקט
קואורדינטות 0°11′41″N 176°28′46″W / 0.19472°N 176.47944°W / 0.19472; -176.47944
שטח 1.64 קמ"ר
רוחב 1 קילומטר
היקף החוף 4.8 ק"מ
גובה מרבי 8 מטר
נתונים מדיניים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אוכלוסייה 0 (2020)
אזור זמן UTC−12:00
על שם Michael Baker עריכת הנתון בוויקינתונים
מגלה סמל אובד סטארבאק
סמל מייקל בייקר
תאריך גילוי 1825
1832

לחצו כדי להקטין חזרה

יפןאיי מריאנה הצפונייםפלאומיקרונזיהמזרח טימוראינדונזיהאטול מידווייהוואיאטול ג'ונסטוןוייק (אי)פפואה גינאה החדשהאיי מרשלנאורוקיריבטיפולינזיה הצרפתיתפיטקרןטוקלאואיי קוקאיי שלמהנורפוקניו זילנדונואטוטובאלוואליס ופוטונהטונגהניואהאוסטרליהסמואהסמואה האמריקניתפיג'יהאולנדבייקראטול פאלמירהשונית קינגמןג'רוויסקלדוניה החדשהיפןאנטארקטיקהרוסיהאי הפסחאאלסקהקנדהמקסיקוארצות הבריתקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתהרפובליקה העממית של סיןטאיוואןוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדהפיליפיניםהרפובליקה העממית של סיןסינגפורמלזיהברוניי

מפת האי
מפת האי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האי בייקראנגלית: Baker Island) הוא אטול בלתי מיושב, צפונית לקו המשווה באוקיינוס השקט, 3,100 ק"מ דרומית מערבית להונולולו.

באי מצויה "שמורת הטבע האי בייקר" ששטחה 1.64 קמ"ר, וכוללת את כל שטח האי וכן 123 קמ"ר שטחי ים המקיפים את האי. האי הוא טריטוריה של ארצות הברית, ומהיותו שמורת טבע, מנוהל על ידי שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1825 ראה סמל אובד סטארבאק מספינת הלווייתנים האמריקנית לופר את האי. בשנת 1832 ראה אותו ימאי אמריקני אחר, סמל מייקל בייקר. ארצות הברית השתלטה על האי במסגרת חוק איי הגואנו בשנת 1856 מתוך מטרה לכרות את מחצבי הגואנו.

הגידול בהתעניינות בתעופה הטרנס אטלנטית בשנות ה-30 של המאה העשרים גרם לארצות הברית לחזק את טענתה לזכות להתיישב באי בהסתמך על סמל בייקר.[1] בשנת 1935 נעשה ניסיון כושל להתיישב באי, אולם במלחמת העולם השנייה נטשו המתיישבים את האי בשנת 1942 בשל ההפצצות של חיל האוויר היפני.

במהלך מלחמת העולם השנייה השתמשו באי כוחות צבאיים. מאז תום המלחמה נאסרה הכניסה לאי, והיא מותרת רק ברישיון מיוחד מאת שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי ממוקם בצפון האוקיינוס השקט. שטחו של האי 1.64 קמ"ר, ואורך חופיו 4.8 ק"מ. האקלים באי משווני, עם מעט גשמים ורוחות בלתי פוסקות. הנקודה הגבוהה באי - גובהה 8 מטרים מעל פני הים. אין מקורות מים מתוקים באי, ואין בו עצים. באי צומחים עשבים ושיחים נמוכים. האי משמש אתר קינון לציפורי ים רבות.

ארצות הברית טוענת לשטח כלכלי טריטוריאלי של 370 ק"מ סביב האי.

האי נמצא באזור זמן של UTC -12 שעות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי אין נמלים. ישנו מעגן סירות אחד בחוף המערבי של האי, וכן שדה תעופה נטוש (עם מסלול נחיתה באורך 1,665 מטרים) שנבנה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שכיום מכוסה צמחייה ואינו בשימוש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בייקר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Editors of Encyclopaedia Britannica, ENCYCLOPAEDIA BRITANNICA, Baker Island island and territory, United States