בייתוסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הבייתוסים היו כת דתית ביהדות בימי בית שני. כת זו הייתה במחלוקת מתמשכת עם הפרושים אודות התורה שבעל פה.

אין קשר בין הכת הדתית למשפחת הכהנים בית ביתוס, שפעלה בתקופה מאוחרת יותר‏[1].

זרמים עיקריים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן כלשהו, קרוב למרד החשמונאים, החלו לצוץ בין יהודי ארץ-ישראל מחלוקות דתיות, אשר פיצלו את העם לזרמים דתיים שונים. יוסף בן מתתיהו מספר לנו על שלושה זרמים עיקרים: פרושים, צדוקים ואיסיים, כאשר מספרות חז"ל אנו עדים רק לשניים הראשונים. אצל חז"ל מופיעה קבוצה נוספת אשר אינה מוכרת לנו ממקורות אחרים כקבוצה דתית נוספת, ואלו הם הבייתוסים. האחרונים והצדוקים מוחלפים תדיר בין הנוסחאות והגרסאות השונות במקורות מקבילים בספרות חז"ל.

מן החילופים בספרות חז"ל בין הבייתוסים לצדוקים, ובשל מספר מקומות ששניהם מוזכרים זה לצד זה, יש להניח שישנה קרבה ביניהם. שניהם שייכים לזרם אריסטוקרטי כהני. נאמר עליהם שהם כופרים בשכר ועונש בעולם הבא, ובתחיית המתים. כמו כן, שני הזרמים חלקו על הלכות הפרושים, ובעיקר על מסורות הלכתיות, שלא היה להן עיגון ממשי בתורה שבכתב. לעומת זאת, הצדוקים קיבלו את העקרון שפירוש המצוות בתורה יכול לעבור במסורת, ואף היו להם מסורות משל עצמם שנכתבו בספר. בהתנגדותם לפרושים, הם פחות התמקדו בריחוק המסורת הפרושית מהתורה שבכתב, אלא יותר בהתנגדות למסורת הפרושית עצמה, אשר לא תאמה את הפירוש לתורה והמסורת שהייתה בידם.

ביתוסים בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות הנוצרית הקדומה אנו שומעים על קבוצה דומה, שם 'הרודיאנים', אשר מוחלפים לעתים בקבוצה אחרת בשם 'כהנים גדולים'. קבוצה זו הייתה קבוצת כהנים אריסטוקרטית אשר פעלה במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. יש המזהים קבוצה זו עם הביתוסים. גם בתוספתא אנו עדים למשפחת כהנים בשם 'בית בייתוס', אשר מתוארים ככהנים גדולים, ורודפי ממון אשר עשקו את העם. יש שניסו לזהות את הבייתוסים עם האיסיים, בשל חוסר אזכור האחרונים בספרות חז"ל (כגון גרינץ ששיער שבייתוסים = בית איסיים)‏[2] זיהוי זה אינו עומד במבחן הביקורת, בעיקר בשל ההבדלים ההשקפתיים בין השניים בעניין הכרתם במקדש בירושלים, ובלוח השנה שעליו מבוססים כל החיים היהודים הדתיים.

פירושם של הבייתוסים לתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבייתוסים, לעומת האחרים, שללו גם מסורות לפירוש התורה, ופירשו את התורה, לפי הבנתם, באופן הקרוב ביותר לכתוב. גם דבר זה התבטא במחלוקות הלכתיות, שבהן הוזכרו הבייתוסים. בוויכוח במחלוקות אלו, הצדדים תמיד השתמשו בפסוקים מהתורה. במחלוקות אשר המסורות המקבילות ייחסו בעיקר לבייתוסים, עניין המחלוקת נבע בעיקר, בשל העדר מקור בתורה שבכתב להלכה הפרושית.

דפוס התנהגות בולט אצל הבייתוסים, בניגוד לצדוקים, היה הנסיון לשנות את ההלכות הפרושיות. הם לא תמיד השלימו עם השלטון הפרושי שנתמך על ידי העם, ופעמים ניסו לשנות את ההלכה בעורמה. כאשר חז"ל ייחסו פעילות מעשית כנגד הלכות הפרושים, הייתה לרוב נטייה להזכיר את הבייתוסים, וכשהזכירו הלכה אנטי-פרושית לרוב אוזכרו הצדוקים.

מאפייניהם של בייתוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה, שכאשר הבייתוסים הצטרפו לאריסטוקרטיה הכהנית, הכהונה בתקופה זו הייתה בעיקר בשליטתם של הצדוקים. לכן הבייתוסים שהגיעו לארץ, ללא רקע מקיף של קיום מצוות התלויות בא"י ובמקדש, הושפעו בעיקר מהלכות הצדוקים, אשר היוו אוכלוסייה קרובה יותר אליהם מאשר הפרושים, בשל מעמדם החברתי. אולם, הבייתוסים לא קיבלו את כל ההלכה הצדוקית כעסקת חבילה, ונהגו לדבוק יותר לכתוב בתורה שבכתב.

תורה זו הייתה מושרשת אצלם עמוק יותר מן המסורות שהתפתחו בימי בית שני, בקהילה היהודית בא"י. נראה, שהביתוסים היו קבוצה יותר דתית, ופחות פוליטית מאשר הצדוקים. הם היו אידאולוגים יותר באורח קיום המצוות, ולכן לא השלימו בקלות עם השליטה הפרושית. זאת לעומת, הצדוקים אשר ניסו לשמור יותר על הסטטוס-קוו.

ייתכן ולבייתוסים הייתה גם דאגה לכלל ישראל בניגוד לצדוקים, אשר באורח החיים הדתי שלהם דאגו בעיקר לעצמם. הצדוקים חיו את חיי השעה, לעומת הבייתוסים שכנראה היו, במידת מה, בעלי חזון מסוים. ייתכן שהצדוקים בתחילת פעילותם בתקופה החשמונאית היו אידאולוגים יותר, ועם הזמן אידאולוגיה דתית זו נשחקה עד, שבסופו של דבר, הם הפכו להיות מזוהים בעיקר כאליטה אריסטוקרטית מאשר זרם דתי ופוליטי. אולי מסיבה זו, הם כמעט ולא הוזכרו אצל יוסף בן מתתיהו במאה הראשונה לספירה.

הופעתם של בייתוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבייתוסים אשר הופיעו כ-150 שנה לאחר הופעתם של הצדוקים, היו גרעין חדש אשר צמח מהשפעת הזרם הצדוקי. קבוצה זו ניסתה להחיות את הזרם הצדוקי, או לפחות לחדש את המחאה כנגד הזרם הפרושי, שקבלו תנופה עיקרית בתקופה הבתר חשמונאית, עם שליטת הפרושים על החיים הדתיים בעם ישראל.

נראה שהבייתוסים היו קבוצה שלא הספיקה לצמוח דיו על-מנת לעורר תהודה גדולה יותר בספרות ההיסטוריוגרפית הקדומה. אך עצם העובדה, שקבוצה זו, אוזכרה פעמים לא מעטות בספרות חז"ל, מלמדת על התהודה הגדולה שדעותיה, ופעולותיה של הקבוצה, יצרו בתוך עולמם של הפרושים וחז"ל. העניינים שבהם זרם זה חלק על חז"ל, לא יכלו לעבור בשתיקה, והצריכו תגובה הולמת גם באופן ספרותי, וגם באופן יצירת הלכות נגד - תופעה שהייתה קיימת גם כנגד הצדוקים.

הבייתוסים, שכנראה השתייכו לזרמים בעלי מגמה הלכתית כהנית-צדוקית, נחלקו עם הפרושים במחלוקות, שחלו בעיקר, בעניין הפולחן הציבורי שבמקדש. בהיעדרו של המקדש, רב המחלוקות כבר לא היו שייכות למציאות חדשה זו, אשר בה הרוב הוא זה ששורד. כך היה עם הפרושים, ובשלב מאוחר יותר, גם עם בית הלל, שההלכה נקבעה כמותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איל רגב, הצדוקים והלכתם - על דת וחברה בימי בית שני, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2005. הפרק הראשון "בין צדוקים לבייתוסים"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן ציון כ"ץ, פרושים צדוקים קנאים נוצרים, עמ' 26
  2. ^ ראו: יהושע מאיר גרינץ, "עדת היחד - איסיים - בית (א)סין", בתוך: פרקים בתולדות בית שני, ירושלים תשכ"ט. (עמודים 105-142)